פענוח חלומות בס"ד

חלומות על הס

נמצאו 9,083 חלומות המכילים הס


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

הכל התחיל מזה שהלכתי לרופאת נשים והיא אמרה לי שהבדיקה מיוחדת ונעשית במקום אחר.. ואז יצאתי לדרך למקום הזה וראיתי בחורה שהייתה איתי במציאות ביום הבדיקה בעלה היה איתה והכניס לה פרפר (החלק של המחט שמתחבר לאינפוזיה רק בחלום לא היה אינפוזיה) לוריד (מסתבר שהוא רופא) הם היו חמודים אליי התחברתי אליהם גם באתי מרחוק ביקשתי מהם פנקייק מתוק ויצאתי לנהוג דרך ארוכה מאוד… בדרך האוטו שלי נכבה ובטעות שרטתי רכב של חבורת בנות הן התעצבנו הרכב היה בצבע ירוק בוהק יצאו מהאוטו רצו להרוס לי תרכב פתחו לי את הבאגז איכשהוא ואז בכיתי ופחדתי קצת ואמרתי להן שהלך המצבר והתנצלתי מאוד… הן היו נורא מתוקות והבינו את המצב וניסו לעזור ולהרגיע ואז שוב יצאתי לכביש לדרך ארוכה ובדרך הגעתי בטעות לאזור של ערבים והם עשו מהומה ופחדתי לדרוס ואז שוב פעם הרכב נתקע דווקא שם!!! ופחדתי נורא ואז נעלתי את הרכב אבל כנראה לא הספקתי כי נכנס לי איש זקן לאוטו וניסה לעזור כשביקשתי ממנו עזרה ואז הגיעה אשתו ניסיתי להניע כמה פעמים את האוטו רק בפעם השלישית זה הניע רגיל ונסעתי והוא כמובן יצא מהאוטו. נסעתי בדרך של הר ענק!!! וזה היה תלול מאוד מלא חול ומאוד עקום גבעה שממש יורדת באלכסון והצלחתי לנסוע למטה בדרך ואז חניתי איפשהו וכבר ירדתי לבד בלי הרכב ונאחזתי בשולחנות מסתבר שאנשים איכשהו עולים לשם עם הילדים ראיתי אמא וילדה יושבות שם אוכלות והייתי בשוק כי אפשר למות מהגובה זה שולחנות על הקצוות של ההרים ומאוד גבוה… מדובר על לפחות 100-50 מטר גובה הצלחתי לרדת והלכתי לקנות שוקולד בטעם פיצה מוזר…. אני יודעת ואז ראיתי שם ים עם סלעים קטנים והים היה יפה ומרגיע היה כבר שקיעה אכלתי שם וישבתי על החול היו שם עוד כמה אנשים שנרגעו ואני חושבת שבחלום חשבתי שיש לי עוד שעתיים נסיעה לבית… וזהו אני חושבת שישבתי להסתכל על השקיעה. אכלתי לאכול שקיות של אוכל כריכים חצי אכולים.. בלאגן ברכב שקט רוגע שלווה ים חוף

חלמתי שבאתי לבקר את סבתא. המקום נראה כמו הבית של גילה, והיא שכבה על הספה הארוכה בסלון, כשכל המדדים שלה הראו אפס. פתאום שמתי לב שהיא זזה והתחלתי לצלם אותה. ואז היא פקחה את העיניים וחיבקה אותי. בהמשך היא ממש קמה, התחילה לדבר א יתי ולצחוק, וישבנו ודיברנו הרבה. התקשרתי לאמא ולגילה כדי לספר להן. בהתחלה הן לא האמינו, אבל כשהגיעו הביתה הן ראו אותה בעצמן, דיברו איתה וצחקו איתה. הקול שלה נשמע כמו כשהייתה צעירה. היא עמדה על הרגליים, הלכה לשירותים בעזרת ההליכון שלה וחזרה אלינו. לאורך כל המפגש היא התנהגה בטבעיות מוחלטת: צחקה, סיפרה סיפורים ודיברה עם כולם. גם כשאמרנו לידה כמה אנחנו שמחים שהיא חזרה ואיזה נס קרה, היא לא התייחסה לעצם החזרה שלה. היא פשוט המשיכה להיות איתנו, כאילו הכול רגיל. בשלב מסוים ישבתי קצת בחוץ עם שלומי הגדול ואמרתי לו שאני מפחדת שכל זה רק חלום. ניסינו להרגיע את עצמנו ואמרנו שאם זה חלום, איך ייתכן שכולנו רואים ושומעים אותה? ביקשתי ממנו שניכנס שוב לסלון כדי להסתכל עליה. כשנכנסנו, בהתחלה לא ראינו אותה. הסתכלנו זה על זו, ואז הפנינו שוב את המבט אל הספה — ופתאום היא הייתה שם, יושבת וצוחקת. נרגענו. סבתא המשיכה לדבר עם כולנו, ואנחנו המשכנו לשמוח ולהגיד שברוך השם היא קמה, ושאם כולנו רואים ושומעים אותה, זה באמת קורה. אחר כך יצאתי לרגע לשירותים. כשחזרתי, ראיתי שהיא אספה את כולם סביבה והתחילה לומר משהו. הצטרפתי למעגל וביקשתי: ״רגע, רגע, תגידי שוב מההתחלה״. רק אז, בסוף החלום, היא סיפרה שנתנו לה למעלה עוד קצת זמן להיות איתנו. היא אמרה שהיה לה הכי כיף איתנו, אבל שעכשיו היא צריכה לחזור. כולנו חיבקנו אותה, ואז היא חזרה. כשהתעוררתי, בכיתי.

כל האנשים שאני אוהבת וגם כאלה שקצת פחות ואני היינו ביאכטה במונקו היה כאלה שיצאו החוצה להפלגה(כל האנשים שאני אוהבת) וכאלה שנשארו בפנים(האנשים שאני אוהבת אבל פחות) ראינו את השקיעה אני ואמא שלי היינו בחוץ בקומה השנייה ואז היה גל עצום בירידה והדבר האחרון שאמא שלי אמרה לי זה ״מזל שהאלה שבפנים לא יודעים עוד״ ואז הסירה התהפכה הכל חשוך ואיכשהו חזרתי לוילה והייתי עם בגד ים ירוק זית חשבתי שאני היחידה שניצלה אבל אז שלושה שהיו בתוך הסירה נכנסו שאלתי אותם המומה ״אתם בחיים?!״ והם הסבירו לי איך הם שרדו ואני עוד לא הבנתי שהאנשים הכי חשובים לי לא שרדו בנינו איכשהו מכונת זמן והחזרנו את כולם אבל משהו בל החזיר אותם עם מכונת זמן לא הרגיש לי נכון הרגשתי שמשהו לא בסדר

אני עובדת בביהס בתור מורה מחליפה, יש, שם ילדים שצריכים לעשות פרויקט, הסגנית מדברת אלי מגעיל ובזלזול, אומרת לי שאני לא מדברת בסדר מה שאומרת,נותנת לי תחושה שאני לא מספיק סמכותית. אני מדברת עם הילדים בשקט והכל הולך בסדר אבל היא במן לחץ נותנת לי הרגשה שאני לא טובה. בסוף היום אני מחליטה שאני לא עובדת הביהס הזה יותר למרות שיש יומיים, עוד לעבודה זמנית. אני חושבת לעצמי שגם היא בטח לא תרצה שאעבוד אבל זה לא מענין אותי אני אכתוב לה שההתנהגות שלה אלי לא מקובלת, ולכן אני לא באה יותר. אני הולכת הבייתה שלי שזה בית הורי בהרצל 19 ההוריל שלי לובשים מן בגדי פיג"מה /ספורט. ועליהם בגדים רגילים כי הם כאילו בבית משפצים. אנחנו נמצאים בחצר של הבית, בכניסה לבית. הם הזמינו טוסט בולגרית. אבא שלי מתעצבן על הטוסט. אני לא אוכל מהדבר הזה, זה לא טוסט. אמא בחלום לא מתעצבנת היא פשוט לא מתייחסת. אני מספרת להם על היום הנוראי שהיה לי בביהס,.

אני וחבר שלי מהצבא, שהיה איתי בשירות הסדיר, נכנסים לכלי שנראה כמו שילוב של רכב וצוללת. אנחנו מתחילים לצלול לעומק הים. ככל שאנחנו יורדים, אנחנו רואים יצורים ענקיים ומפחידים – דיונונים עצומים ועכבישים מוזרים. התחושה היא שיש שם עולם לא מ וכר ומאיים. הקטע המוזר הוא שככל שיורדים לעומק, אי אפשר באמת להסתכל למטה. יש תחושה של חושך ושל משהו נסתר שלא ניתן לראות, כאילו לא יודעים מה מחכה בהמשך. מדי פעם אנחנו חייבים לעלות לפני המים כדי לנשום, ואז שוב יורדים להמשיך במסע. כל הירידות והעליות יוצרות תחושה של מתח והישרדות. בסוף, בדיוק כשאני עדיין בתוך החלום, אחד העכבישים נוגע לי באשכים – ובאותו רגע אני נבהל ומתעורר בבת אחת

חלמתי חלום על סבתא שלי שנפטרה לפני 10 ימים החלום היה - חלמתי שבאתי לבקר את סבתא. המקום נראה כמו הבית של גילה דודה שלי, והיא שכבה על הספה הארוכה בסלון שלה, כשכל המדדים שלה הראו אפס. פתאום שמתי לב שהיא זזה והתחלתי לצלם אותה. ואז היא פקחה את העיניים וחיבקה אותי. בהמשך היא ממש קמה, התחילה לדבר איתי ולצחוק, וישבנו ודיברנו הרבה. התקשרתי לאמא ולגילה כדי לספר להן. בהתחלה הן לא האמינו, אבל כשהגיעו הביתה הן ראו אותה בעצמן, דיברו איתה וצחקו איתה. הקול שלה נשמע כמו כשהייתה צעירה. היא עמדה על הרגליים, הלכה לשירותים בעזרת ההליכון שלה וחזרה אלינו. לאורך כל המפגש היא התנהגה בטבעיות מוחלטת: צחקה, סיפרה סיפורים ודיברה עם כולם. גם כשאמרנו לידה כמה אנחנו שמחים שהיא חזרה ואיזה נס קרה, היא לא התייחסה לעצם החזרה שלה. היא פשוט המשיכה להיות איתנו, כאילו הכול רגיל. בשלב מסוים כולם ישבו בחוץ ואני הייתי שם עם שלומי דוד שלי ואמרתי לו שאני מפחדת שכל זה רק חלום. ניסינו להרגיע את עצמנו ואמרנו שאם זה חלום, איך ייתכן שכולנו רואים ושומעים אותה? ביקשתי ממנו שניכנס שוב לסלון כדי להסתכל עליה. כשנכנסנו, בהתחלה לא ראינו אותה. הסתכלנו זה על זו, ואז הפנינו שוב את המבט אל הספה — ופתאום היא הייתה שם, יושבת וצוחקת. נרגענו. סבתא המשיכה לדבר עם כולנו, ואנחנו המשכנו לשמוח ולהגיד שברוך השם היא קמה, ושאם כולנו רואים ושומעים אותה, זה באמת קורה ושקרה לנו נס שהיא חזרה אלינו. אחר כך יצאתי לרגע לשירותים. כשחזרתי, ראיתי שהיא אספה את כולם סביבה והתחילה לומר משהו. הצטרפתי למעגל וביקשתי: ״רגע, רגע, תגידי שוב מההתחלה״. רק אז, בסוף החלום, היא סיפרה שנתנו לה למעלה עוד קצת זמן להיות איתנו. היא אמרה שהיה לה הכי כיף איתנו, אבל שעכשיו היא צריכה לחזור. כולנו חיבקנו אותה, ואז היא חזרה. התעוררתי עם דמעות

אני מוצאת את עצמי הולכת לבדוק את הבית שקניתי ועדיין לא נכנסתי לגור שם כי רציתי לבדוק כמה יעלה לי לבצע שיפוצים אני מגיעה לשם עולה במעלית ומגחעה לדירה נכנסת ופתאום אני רואה אנשים שהתנחלו בדירה אנשים חסרי כל ואני שואלת אחד מיהם הם אומרים שהם התפרצו לכאן ןאנימתחילה לאיים שכל אחד יאסוף את החפצים ויצא אם הם לא יעשו יזמין את ביבי שהוא שוטר ביחידה 433 במשטרה ואז הם ניבהלווהתחילו לאסוף ואחרי שיצאו סגרתי את הבית מכל הכיוונים והתקשרתי לאחי ולבן שלי והסברתי להם מה היה והתעוררתי בבהלה

1 עמוד הבא >>