פענוח חלומות בס"ד

חלומות על בית שלי

נמצאו 2,871 חלומות המכילים בית שלי - עמוד 102


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני אצל המשפחה של חבר שלי שגר רחוק מהבית שלי והמשפחה וחברה מבקשים שאסע רחוק לאזור הבית כי יש משהו שקשור לאחי שעשה משו לא טוב לאישתו . וצריך למנוע את זה .. איכשהו נכנסנו לאוטו והתחלנו ליסוע חבר שלי לא אמר דבר רק נתן לי נשיקה כמו בדרך כלל ונכנס לבית עוד לפני שהבין שאנחנו נוסעים ... ואז אני והמשפחה והחברה נסענו תוך כדי הנסיעה אני מנסה להבין למה צריך ליסוע והשעה הייתה מאוחרת והייתי עייפה בשביל לנהוג הלוך וגם חזור נסיעה סהכ של 3 שעות בדרך של הנסיעה אני מבינה שלא סיפרו לי את האמת ואין באמת סיבה מוצדקת שאסע עד לשם תוך כדי אני מבינה שאחזור גם לבד ושאלתי את אחותו של חבר שלי אני חוזרת לבד ? והיא ענתה שלא שהיא איתי אבל מה זה משנה גם אם הייתי חוזרת לבד . כעסתי ואמרתי אין שום סיבה שאסע לנתניה עכשיו ואחזור גם עייפה גם אין מטרה וגם לא מגיע לכן שאסע אחרי שלא הייתן כנות איתי . החברה היה לה אינטרס שאסע כי הייתה צריכה לעבוד שמה או לעשות משהו שהיא צריכה .. בדרך החלטתי שאני חא נוסעת ולא שיתפתי אותם פשוט עשיתי פרסה מהירה וחזרתי לכיוון הבית של המשפחה של חבר שלי . לפני הפרסה נכנסנו למלחמה עם עם אחר שבמלחמה עם העם שלנו וכולם נמצאים במנוסה והיינו ברכב.באו חיילים וירו באנשים ובנו היינו באוטו הרגט את הנער שיש לידי ובי ירו באזור המותניים ולא מתתי ושיחקתי אותה ישנה ואז עברו עוד חיילים של האוייב ובדקו שאף אחד לא חי ולמרות שהייתי כמתה החייל יירה שוב אבל לא היו לו כדורים באקדח והוא מנסה מלא פעם בסוף הוא לקח אקדח שיש בו כדורים וירה ...ולא רואה מה קרה אחרי זמן מה אנחנו בבית של חבר שלי חבר שלי מתעורר משינה ואני מאוד מופנמת אמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר והוא אמר בטח ואז התחלתי לספר לו ואחות הייתה לידנו הקשיבה וניסת ליפות .. וישר תיקנתי אותה והמשכתי לספר לחבר שלי ואז התעוררתי .

חלמתי שחברה מאוד טובה שלי נותנת לי לשמור על התינוק שלה, אני לוקחת את התינוק ואנחנו נוסעים ביחד לבית שלי. אנחנו הולכים לישון ביחד. אני שואלת את עצמי במה אאכיל את התינוק. בבוקר אני קמה ואמא שלי והשכן שהיה לה כשהייתי ילדה מגיעים לבקר אותי בדירה שלי בירושלים. אני מנסה להבין מדוע היא הביאה את השכן ונראית לא מרוצה מהסיטואציה. היא אומרת שהיא באה לתת לי מתנת יום הולדת, עדיין קשה לי עם הנוכחות של שניהם בבית שלי ואני מנסה לגרש אותם.הבית שלי ושל יונה נראה מאוד חשוך והמסדרונות בו יותר ארוכים מבמציאות. כשהם הולכים אני שואלת את עצמי מה עם התינוק של הדרי ומבינה שאני לא יודעת, אני מחפשת אותו ולא מוצאת. אני מבינה שאני לא זוכרת אם אתמול לקחתי אותו או לפני כמה ימים והאם כבר החזרתי אותו. אני מחפשת בכל הבית ולא מוצאת. אני מגיעה לבית של אמא שלי, הכל מבולגן, מלא בצעצועים ישנים של תינוקות, גדולים מאוד וגרנדיוזים או קטנים וישנים ולא מבינה מה פשר החפצים בבית של אמא שלי בת ה-60. אני לא מוצאת שם את התינוק למרות שיש לי הרגשה חזקה שהוא שם מסתתר בתוך הבלאגן- אולי מת ואולי ישן. אני תוהה איך זה שלא שמעתי את הקול שלו עד עכשיו ואיך זה הגיוני שאני לא זוכרת איפה הוא. אני רוצה להתקשר לבעלת הדירה שעזבתי לשאול אם היא הייתה בדירה ביומיים האחרונים כי יש לי חשד שהתינוק שם. אני מתקשרת לאבא שלי והוא אומר לי להתקשר לעורך דין להתייעץ על פיצויים ונשמע מאוד אדיש. אני מתקשרת לאפי ונשמע שהוא מתעניין אבל לא לוקח אותי ברצינות, אני מנתקת את השיחות ומרגישה אבודה לגמריי. לא יודעת מה לעשות, אני חושבת על התאבדות. כשאני מתחילה להתייאש מאי המציאה של לביא ולשקול שוב ושוב התאבדות אני מתעוררת.

חלמתי על חבר שלי שהגעתי לבית שלו כי הטלפון שלי היה אצלו ורציתי לקחת אותו ואמא שלו הייתה בבית ולא יכולתי להכנס הייתי שם עם 3 חברות מהבית ספר הקודם עמדנו מאחורי הגדר ואז ראינו את חבר שלי והוא עשה לנו עם היד להתכופף והתכופפנו חוץ מאחת שהיא גבוהה וצחקנו ואז היא גם התכופפה וככה זה היה כמה פעמים התכופפנו ואז עלינו למעלה לראות מה קורה ואז הדלת נסגרה והלכתי לבדוק בעיגול בדלת מה קורה והיה חושך גם מהחלון של המטבח רצתי וצעקתי רוצו והגעתי לבית שלי ישבנו ואז סבתא שלי אמרה תעלו מהר ערבים עושים פיגועים

אני אצל המשפחה של חבר שלי שגר רחוק מהבית שלי והמשפחה וחברה מבקשים שאסע רחוק לאזור הבית כי יש משהו שקשור לאחי שעשה משו לא טוב לאישתו . וצריך למנוע את זה .. איכשהו נכנסנו לאוטו והתחלנו ליסוע חבר שלי לא אמר דבר רק נתן לי נשיקה כמו בדרך כלל ונכנס לבית עוד לפני שהבין שאנחנו נוסעים ... ואז אני והמשפחה והחברה נסענו תוך כדי הנסיעה אני מנסה להבין למה צריך ליסוע והשעה הייתה מאוחרת והייתי עייפה בשביל לנהוג הלוך וגם חזור נסיעה סהכ של 3 שעות בדרך של הנסיעה אני מבינה שלא סיפרו לי את האמת ואין באמת סיבה מוצדקת שאסע עד לשם תוך כדי אני מבינה שאחזור גם לבד ושאלתי את אחותו של חבר שלי אני חוזרת לבד ? והיא ענתה שלא שהיא איתי אבל מה זה משנה גם אם הייתי חוזרת לבד . כעסתי ואמרתי אין שום סיבה שאסע לנתניה עכשיו ואחזור גם עייפה גם אין מטרה וגם לא מגיע לכן שאסע אחרי שלא הייתן כנות איתי . החברה היה לה אינטרס שאסע כי הייתה צריכה לעבוד שמה או לעשות משהו שהיא צריכה .. בדרך החלטתי שאני חא נוסעת ולא שיתפתי אותם פשוט עשיתי פרסה מהירה וחזרתי לכיוון הבית של המשפחה של חבר שלי . לפני הפרסה נכנסנו למלחמה עם עם אחר שבמלחמה עם העם שלנו וכולם נמצאים במנוסה והיינו ברכב.באו חיילים וירו באנשים ובנו היינו באוטו הרגט את הנער שיש לידי ובי ירו באזור המותניים ולא מתתי ושיחקתי אותה ישנה ואז עברו עוד חיילים של האוייב ובדקו שאף אחד לא חי ולמרות שהייתי כמתה החייל יירה שוב אבל לא היו לו כדורים באקדח והוא מנסה מלא פעם בסוף הוא לקח אקדח שיש בו כדורים וירה

<< עמוד קודם 102 עמוד הבא >>