פענוח חלומות בס"ד

חלומות על מוצאת את עצמי

נמצאו 384 חלומות המכילים מוצאת את עצמי - עמוד 12


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני מוצאת את עצמי ליד ים וכולם עם גלשנים ואז אני רואה מישהו עם רסטות מתחרת איתו והוא מתחיל לאסוף מכולם את הגלשנים שלהם כי זה היה סוג של מגלשה כזאת ואחרי שהוא אסף מכולם את הגלשנים הוא חילק אותם בסדר שונה וכל אחד קיבל גלשן של מישהו אחר ועל גלשן אחד היה רשום מספר כזה ולא יכלו להתגלש איתו וחיפשו את זה שהגלשן שייך לו , הכלתי שנייה לצד ואני רואה את זה שהגלשן שייך לו על האופניים והוא מבקש ממני לא לספר שראיתי אותו והוא שואל אותי אם אני רוצה שהוא ירכיב אותי ואמרתי שכן עליתי על האופניים ואמרתי שאני מפחדת והוא אמר שהוא ישמור עליי. לאחר כמה דקות הגענו לשכונה שאני גרה והיה שבע בבוקר וראינו את ההורים שלי וזה היה ביום שיש עלייה לתורה לילד שאני אוהבת ולא רציתי לראות אותו אבל אבא שלי ואחותי הכריחו אותי ללכת להגיד שלום והילד הזה שהיה איתי ואני הפכנו להיות חברים, שהגעתי לכניסה לבית כנסת ראיתי אותו ואמרתי לו מזל טוב וחיבקתי אותו והילד הזה שהיה חבר שלי נעלב והלך והלכתי אחריו וביקשתי סליחה .

הייתי עם הילדה שלי, אחותי וגיסי במפגש של אנשים שמתכננים אייך להתאבד. לאחר כמה ימים של שיחות אני מוצאת את עצמי בלילה כשפתאום הכל חשוך ומחפשת היכן כולם. פתאום אני פותחת מן וילון כזה ורואה שכולם יושבים על הדשא. גיסי במן שלוות נפש פתאום אומר שהוא כבר עשה את חשבון הנפש שלו והחליט לעשות את זה בנהיגה ברכב. אני אמרתי שאני לא רוצה להתאבד וחוזרת הביתה. ואז אחותי אומרת בכעס: אז בשביל מה עשינו את כל זה, בשביל זה עזבתי את הבית לכמה ימים ואמרה לבעלה: טוב בוא נלך הבייתה. תוך כדי זה הילדה שלי רוקדת ושרה בצד.

אני מתנדבת עם חברתי ומשפחתי בבית יתומים במדינה רחוקה. אני אוהבת את תפקידי ומפיקה תועלת ממנו אבל באחד הימים היתומים נלחמים על תשומת הלב שלי, ואחת היתומות ניגשת למנהל ואומרת שאני לא מתייחסת אליה כראוי. נוזפים בי. לאחר מכן ילד אחר מגיע ונותן לי נשיקה על השפתיים. תוך מעט זמן מגיע מנהל בית היתומים ומאשים אותי בפגיעה בילד וכולם כועסים עלי. אני מצליחה להוכיח את חפותי. יוצאים לטיול ואני מוצאת את עצמי מתנתקת מכולם משוטטת ברחובות ומגיעה למקומות מפוקפקים. אני פוגשת שם את מנהל בית היתומים שאומר לי לברוח כי המקום מסוכן ואין לי אמצעים להגן על עצמי. אני חוזרת חזרה לבית יתומים ובדרך פוגשת את חברתי (איתה ניגנתי בלילה שלפני החלום) שחזרה מוקדם מהטיול מכאבים בידה. כשאנחנו פותחות את הדלת באופן מפתיע אנחנו לא מגיעות לבית היתומים, אלא מוצאות עצמינו מרחפות מעל נוף הררי וירוק, וברקע מופיעה ההודעה: ״יש לכן 75 דקות. בהצלחה!״ חברתי מבינה שאנחנו צריכות לחפש מקום מסויים ובפלאפון שלי מופיעה מפה אשר מובילה אותנו למקום. אנחנו חולפות על פני דמויות אנושיות שאי אפשר לגעת בהן, מעין הולוגרמות, וגם דמויות העשויות נייר ואבן שבהן אפשר לגעת. אני מוצאת פנים מוכרים מדי פעם ומבינה שהעולם הוא מעין עולם מקביל שרק מעטי מעט מכירים ולוקחים בו חלק. נדמה שכולם מזהים אותנו ואת המשימה החשובה שלנו וחלק אף מנסים להניע אותנו מלהגיע למקום בזמן. במהלך הטיול אני מרגישה שהשיניים שלי מתעוותות ואני לא מצליחה כמעט לפתוח את הפה. הכל מתעקם ונשבר ואני מנסה להחזיר את הלסת למקום והכל נורא כואב (נדמה לי שבאמת ממש כאב לי). כשאנחנו מוצאות את המקום וכמעט מגיעות אנחנו חולפות על פני איש שעובר דירה ומבקש את עזרתו בהעברת החפצים. אנחנו אומרות לו שאנחנו מתנצלות אבל אין לנו זמן ואנחנו במשימה ונשארו רק 15 דקות עד שניכשל. הוא עונה: ״מה לא תעזרו לאיש הזקוק לעזרה?״ ואנחנו עוזרות. אחרי זה אני מתחילה ללכת לעבר הבניין שהוא היעד הסופי ורואה מאחורי שחברתי נאבקת בילד אלים. אני חוזרת ועוזרת לה להיפטר ממנו ומלמדת אותו שאלימות היא לא פיתרון לדבר (או משהו כזה) ואנחנו נכנסות. מובילים אותנו לחדר ובסוף החדר עוד דלת. אבל הדלת גבוה בקיר וצריך לטפס ולהתאמץ כדי להגיע אליה. אנחנו נכנסות בקושי ומגיעות לאולם קולנוע. מוקרן סרט- כמה מוזיקאים מנגנים/מנצחים, כל אחד בדרך אחרת ונראה שכולם מתאמצים ועושים ״שואו״, והקריין שואל את הקהל את השאלה ״אבל מי באמת מנגן מהלב?״ השגנו את מטרת המסע וחזרנו לבית היתומים.

חבר שלי מגיע עם המון בעלי חיים וכלב מת אצלי בבית ולאחר כמה זמן קם לתחייה חבר שלי הולך הביתה עד שנלך כולנו לפקניק בזמן הזה אני יוצאת ליום הולדת של חברה ששם אני רואה את החברה הכי טובה שלי ועוד חברה שהאקס שלה לוקח אותה משם ליום הולדת אחרת.שירדן שזו החברה הכי טובה שלי שואלת אותה למה היא הולכת היא מתפרצת אליה ומקללת ואז אני מתערבת וצועקת על רוני שהיא זו שהלכה, אני מתקדמת לכיוון הבית ומאבדת את הדרך שלי אני מתחילה ללכת ואדם נוסע אחרי עם אופניים ומנסה לדרוס אותי אז אני אומרת לו אתה יכול להפסיק ? הוא אומר כן ונוסע לאחר מכן אני רואה ילדה שאני מכירה ומתחילה ללכת איתה שואלת אותה איך אני מגיעה לבית שלי ואני רואה שכל אחד ברחוב הזה הולך עם סכין ירוקה וחבורת דתיים רואים בחורה שלבוה חשוף וצועקים עליה שיקסע ואני לובשת חצאית שחורה ושמה עליי מעיל כדי שלא יצעקו עליי לאחר מכן אני רואה את ירדן שוב ועוד חברה ששמה ליאור אני אומרתלירדן לעלות איתי את המדרגות לרחוב שלי כי אני מפחדת והיא אומרת בסדר הן עולות איתי ואנחנו מגיעות לבית שכולו עץ ואור חם כאשר אני מתחילה לעלות המדרגות מתפרקות לי ואני אומרת לבנות שאין איך לצאת ירדן קופצץ למטע אני רואה את הצל שלה נופל המון ואז אני מוצאת אותה לידי היא אומרת לי שלא קרה לה כלום ומראה לי את האוזן שלה עם חומר לבן עליה לאחר מכן אני מנסה לעלות שוב ואני רואה מן מערבולת צבעונית כזו שיוצא ממנה קול ואומר לי שאני חייבת לסיים את המשימה שלי אני שואלת איזה משימה וההד עונה המשימה שלך ואני אומרת לו אני הולכת לפיקניק אני אחזור ואבצע אותה מבטיחה , כולם שלחו לי הודעות לבוא כבר ההד מסכים ומחזיר אותי ליד האוטו שלנו ואז לפני שיצאנו אני מוצאת את עצמי שם שוב וההד אומר לי נו מה עם המשימה יעניתי לו אני עוד לא הייתי בפיקניק

הייתי עם הילדה שלי, אחותי ובעלה במפגש של אנשים שמתכננים אייך להתאבד. לאחר כמה ימים של שיחות אני מוצאת את עצמי בלילה כשפתאום הכל חשוך ומחפשת היכן כולם. פתאום אני פותחת מן וילון כזה ורואה שכולם יושבים על הדשא. בעלה של אחותי במן שלוות נפש פתאום אומר שהוא כבר עשה את חשבון הנפש שלו והחליט לעשות את זה בנהיגה ברכב. אני אמרתי שאני לא רוצה להתאבד וחוזרת הביתה. ואז אחותי אומרת בכעס: אז בשביל מה עשינו את כל זה, בשביל זה עזבתי את הבית לכמה ימים ואמרה לבעלה: טוב בוא נלך הבייתה. תוך כדי זה הילדה שלי רוקדת ושרה בצד.

<< עמוד קודם 12 עמוד הבא >>