פענוח חלומות בס"ד

חלומות על כאב

נמצאו 1,505 חלומות המכילים כאב - עמוד 113


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

שתי חלומות על אימי שנפטרה ז"ל: 1. החלום הראשון - סמוך ליום השלושים לפטירתה חלמתי חולם קסום שבו אני רואה את אימי לבושה בהידור רב במעין חצי גולף לבן עם בלייזר שחור, יושבת על מעין כסא בר גבוה ואיתה יושבת אמא שלה שלא הכרתי אותה, לבושה באופן דומה ודומה לה מאוד במראה ולבושה כמוה, שתיהן מהודרות, אצילות, זקופות ולא מדברות אלא יושבות. אני הייתי עם הבת שלי (בת שבע וחצי) ואני מביטה עליהן, מלאה בהתרגשות בחלום ומאושרת ממה שאני רואה. לצידי זוג מבוגר יחסית שהם מכרי אבל אני לא יודעת לזהות מי הם. לאחר מספר דקות, אימי ואמא שלה קמות והולכות בהליכה של מעין ריחוף אבל על הקרקע ואז ראיתי גם את חלקן התחתון הן שתיהן לבשו חצאית שחורה צמודה ומחמיאה ונעלי עקב שחורות. הן נראו גבוהות, זקופות ותמירות. ואני מנסה לתאר לעצמי האם גם הזוג המבוגר שליידי רואה אותן או רק אני והבת שלי (היה ברור לי בחלום שגם הבת שלי רואה אותן). ואז אני רואה שמעין צל מלווה את הליכתה המרחפת של אימי ואמא שלה, אבל הצל הולך לפניהן והצל הזה מוזהב כמעין הילה. ואז האישה מראה באצבע לבעלה (הזוג המבוגר) את הצל המוזהב שמלווה את אימי ואת האמא שלה. ולפי זה אני מבינה שגם הם רואים אותן. התעוררתי שמחה ומרוגשת. 2. חלום שני - אתמול חלמתי (כשבועיים לאחר השלושים) - שאני עומדת נדמה לי שזה בסלון בביתי ואני רואה קלף שתקוב במשקוף של ארונית. אני מהרהרת ופעם השנייה שהקלף נקלע לעיניי, אני מושכת אותו ואש אני שומעת זעקות כאש ומצוקה, אני פותחת את הארונית ואמא שלי נמצאת שם מקופלת וכואבת. אני מוציאה אותה משכיבה אותה לכל אורך גופה ומלטפת אותה כדי להקל על הכאב ומהר מאוד היא נרגעת ושוכבת רגועה. התעוררתי עם ספקות למה הכוונה יכולה להיותת

ביום העצמאות יצאנו עם כל השכבה מהבית ספר והתחילה מלחמה. שכבנו על הכביש והתחלנו לירות אל עבר השמיים בכדי לפוצץ את הטילים שנשלחו לעברנו, רציתי לירות אך לא אישרו זאת ולמרות זאת יריתי לעבר טיל לקולה של אישה שצועקת "אל תירי לכיוון הזה, תכאב לי האוזן!" פגעתי בטיל ונשמע קול פיצוץ אדיר. לפתע ניצבתי בבנין עתיק בעל 4 קומות ופגשתי בכניסה לבניין אישה מפורסמת שלכאורה הכירה אותי. אמרתי לה שפוצצתי את הטיל והיא אמרה לי "אמרתי לך שאת יכולה". עלינו במדרגות לקומה האחרונה ונכנסתי עם כל השכבה לבית מסוים שבו המחנכת של הכיתה הייתה ואמרה לנו להסתכל מהחלונות ולשמור. בראשי חשבתי שאולי אלה אנשי החמאס שיבואו ויתקפו אותנו. שררה דממה והסתכלתי אל הבניין ממול וכמה בתים האירו, ובבית אחד התכבה האור ולא הבנתי למה והמחנכת אמרה שאם יש משהו מוזר לומר "עכשיו" ולכבות את האורות. אחרי כמה דקות הייתי בדרך חזרה לביתי ונראה כאילו לא קרה דבר. שני חברים מהשכבה הלכו לפניי ושילבתי את ידיי בידיהם. חברה של אחד מהם הוציאה לי את היד מחבר שלה וידי נשארה משולבת עם ידו של החבר השני. החבר הראשון אמר לחבר השני "יש לך חברה, לא?" והחבר השני הגיב ואמר "כן, אבל לא משנה" והתעוררתי

ביום העצמאות יצאנו עם כל השכבה מהבית ספר והתחילה מלחמה. שכבנו על רצפה מאספלט והתחלנו לירות אל עבר השמיים בכדי לפוצץ את הטילים שנשלחו לעברנו, רציתי לירות אך לא אישרו זאת ולמרות זאת יריתי לעבר טיל לקולה של אישה שצועקת "אל תירי לכיוון הזה, תכאב לי האוזן!" פגעתי בטיל ונשמע קול פיצוץ אדיר. לפתע ניצבתי בבנין עתיק בעל 4 קומות ופגשתי בכניסה לבניין אישה מפורסמת שלכאורה הכירה אותי. אמרתי לה שפוצצתי את הטיל והיא אמרה לי "אמרתי לך שאת יכולה". עלינו במדרגות לקומה האחרונה ונכנסתי עם כל השכבה לבית מסוים שבו המחנכת של הכיתה הייתה ואמרה לנו להסתכל מהחלונות ולשמור. בראשי חשבתי שאולי אלה אנשי החמאס שיבואו ויתקפו אותנו. שררה דממה והסתכלתי אל הבניין ממול וכמה בתים האירו, ובבית אחד התכבה האור ולא הבנתי למה והמחנכת אמרה שאם יש משהו מוזר לומר "עכשיו" ולכבות את האורות. אחרי כמה דקות הייתי בדרך חזרה לביתי ונראה כאילו לא קרה דבר. שני חברים מהשכבה הלכו לפניי ושילבתי את ידיי בידיהם. חברה של אחד מהם הוציאה לי את היד מחבר שלה וידי נשארה משולבת עם ידו של החבר השני. החבר הראשון אמר לחבר השני "יש לך חברה, לא?" והחבר השני הגיב ואמר "כן, אבל לא משנה" והתעוררתי

ביום העצמאות יצאנו עם כל השכבה מהבית ספר והתחילה מלחמה. שכבנו על הרצפה והתחלנו לירות אל עבר השמיים בכדי לפוצץ את הטילים שנשלחו לעברנו, רציתי לירות אך לא אישרו זאת ולמרות זאת יריתי לעבר טיל לקולה של אישה שצועקת "אל תירי לכיוון הזה, תכאב לי האוזן!" פגעתי בטיל ונשמע קול פיצוץ אדיר. לפתע ניצבתי בבנין עתיק בעל 4 קומות ופגשתי בכניסה לבניין אישה מפורסמת שלכאורה הכירה אותי. אמרתי לה שפוצצתי את הטיל והיא אמרה לי "אמרתי לך שאת יכולה". עלינו במדרגות לקומה האחרונה ונכנסתי עם כל השכבה לבית מסוים שבו המחנכת של הכיתה הייתה ואמרה לנו להסתכל מהחלונות ולשמור. בראשי חשבתי שאולי אלה אנשי החמאס שיבואו ויתקפו אותנו. שררה דממה והסתכלתי אל הבניין ממול וכמה בתים האירו, ובבית אחד התכבה האור ולא הבנתי למה והמחנכת אמרה שאם יש משהו מוזר לומר "עכשיו" ולכבות את האורות. אחרי כמה דקות הייתי בדרך חזרה לביתי ונראה כאילו לא קרה דבר. שני חברים מהשכבה הלכו לפניי ושילבתי את ידיי בידיהם. חברה של אחד מהם הוציאה לי את היד מחבר שלה וידי נשארה משולבת עם ידו של החבר השני. החבר הראשון אמר לחבר השני "יש לך חברה, לא?" והחבר השני הגיב ואמר "כן, אבל לא משנה" והתעוררתי

<< עמוד קודם 113 עמוד הבא >>