פענוח חלומות בס"ד

חלומות על חבל

נמצאו 1,426 חלומות המכילים חבל - עמוד 117


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני וחברה עושות שייט באגם יפה בסירת פשוטה. הסירה בורחת ושטה מהר והזקן המשיט כמעט מפספס את החבל. עד שהוא מצליח לתפוס אותו והסירה בשליטתו שטה לאט. במשך הזמן החברה מוצאת שרשרת זה עם תליונים של תמונת צדיקים ולוחות הברית. אני לוקחת לה על מנת לשמור על השרשרת כי היא יקרה מאוד, כבדה.

הייתי בתחנת אוטובוס בעתלית מחכה כוויכול לרכבת לחיפה פתאום מקבלים דיווח ברדיו על מסע הרג בחיפה של חוליית מחבלים שיורים לכל כיוון ומשמיעים את היריות,ברדיו אני באותו זמן מנסה לשמוע מאיפה שאני את היריות ולט מצליחה.. עוברות כמה דקות ומגיע אלינו מחבל הוא בהתחלה לא יורה עלינו עלי ועל עוד בנאדם שהיה בתחנה ורק כשאני מנסה להסתתר מאחורי מכונית שחנתה לפני התחנה בצבע ירוק כהה ואז המחבל הבחין בי מנסה להסתרר והתחיל לנסות לירות בי אני מצליחה להתחמק מכל כדור בזמן שאני עומדת במקום אחר כך הוא מנסה לירות מתחת לאוטו ואני מתחילה לקפוץ במקום וזה פוגע לי רק בסוליות של הנעליים ,הנעליים היו צבאיות. פתאום נגמרת לו המחסנית ,ממול לתחנה היה סוג של בידוק בטחוני שאליו הוא בא עם הנשק וביקש מהם לפרוק לו אותו שם אני ומי שיש איתי בתחנה יצאנו וצעקנו לעובדי ביטחון שיאזקו אותו כן אני לא בדיוק יכולה להסביר אבל המחבל הפך למחבלת עם חולה אפורה ומכנס שחור... הצליחו לאזוק אותה..כאן פתאום עברתי לדירה בחיפה שם היה שולחן שישי ערוך לקידוש ועדיים שומעים קצת את היריות בחוץ בבית היו המשפחה של החבר שלי .. התיישבנו לארוחת שישי והתחלנו לקדש המחשבה שעברה לי בראש זה שאתה השבת הזאת אני בוודאות שומרת...

נכנסנו למעלית בבניין גבוה מאוד אני אמא שלי אבא שלי אחי הקטן ועוד יחדה שאני לא מכירה בהתחלה רק אני ואמא שלי היינו במעלית לחצנו על קומה ופתאום הכל התחיל לרעוד וידענו שאנחנו עומדות ליפול ניסינו ללחוץ על מספרים אבל כלום לא עזר התחלנו ליפול למטה במהירות ופתאום כולם היו איתנו במעלית בעוד אנחנו נופלים הצלחנו לפתוח פתח בתקרת המעלית והתחלנו לצאת החוצה קודם אימי הוציאה את אחי הקטן אני אחריהם ואז הילדה הקטנה שלא הכרנו ולבסוף אבא שלי טיפסנו על החבלים והחזקנו חזק ברגע שהמעלית הגיע לקרקע קפצנו הנפילה של המעלית גרמה לרעידת אדמה אמא שלי כבר ידעה שיגיע הצונאמי ונראתה מודאגת ואז זה קרה באמת גל גדול התחיל לעלות ולעלות ולהתקרב לחוף ותוך שניות הכל היה מוצף ניסינו לטפס בסולם ארוך וצר שהתחיל מהקרקע למטה ונגמר בגג הבניין הוא שכב עליו באלכסון טיםסנו במהירות ובזריזות והגיעו עוד אנשים שרצו לטפס אמא שלי עלתה בסולם אחריה אחת הנשים שהיו שם וזהו אני לא זוכרת יותר נראה לי שהתעוררתי

זה היה אירוע כלשהו נדמה לי, וליאור האקס שלי היה שם. באיזשהו שלב הוא תפס אותי בצד ואמר לי שהוא רוצה שנחזור, שלקח לו הרבה זמן להבין את זה, אבל בסוף הוא החליט שזה הדבר הנכון לעשות, אני לא זוכרת מה אני אמרתי אבל התנשקנו ולהכל היה טעם של שוקולד, הכל נטף שוקולד. זה היה סוג של כנס והיו שם המון אנשים, זה היה אולם או מערה, כנראה נשף. השיער שלו היה מפוזר כזה, כמו פעם והוא התלבש באופן שממש לא מתאים לו, ז׳אקט. ואז הגעתי לאי שהייתה עליו טירה ופגשתי שם את יואב חבר ילדות שלי והוא היה מן קוסם ואמרתי לו שהתגעגעתי אליו ואל כל החברים מקדימה והוא אמר חבל אבל אני יכול להיפגש ביום שישי ואת לא וניסיתי להתנגד, אבל זה היה נכון. והיו אנשים שרדפו אחריו. ואז בזמן שהייתי איתן בטירה אמרתי שאני הולכת לטיול בחוץ והשארתי את שני השערים פתוחים ואז הגיעו האנשים שרדפו אחריו וכמעט הצלחתי לסגור את השערים ואז הם תפסו אותי ולקחו אותי למחנה כלשהו ואיכשהו היו לי כל הדברים למחנה, בגדים וקאפו של הגיטרה ואוזניות והכל. שום דבר לא ממש נשמר שם. הכל התעקם או הלך לאיבוד. באיזשהו שלב לקחו אותנו לרכבות ולא היה ברור לאן, זה היה ממש כמו בשואה ואמרתי שאני חושבת שאני יודעת מה יעשו איתנו, זה היה כבר בסוף של המחנה ואמרו לנו לפני כן לארוז את הדברים. ואז ביקשו מאיתנו להוציא את כל הבגדים מהתיקים ולרוקן אותם, היא בנות שאפילו הורידו חלק מהבגדים שעליהן מתוך פחד. ואז ישבנו שם עוד כמה זמן

אני מגיע הביתה, ושואל מישהו שאני לא מכיר שנמצא בבית איפה כל המשפחה, ואומר לי יושבים אצל השכן ואני הולך לשם ושואל על אחותי הקטנה ואחותי הגדולה אומרת לי שהיא מתה ואנחנו יושבים עליה פה שבעה ,ורואה שתי נשים צעירות מסתכלות עליי לא יודע למה ואני אומר לאחותי הגדולה שתודיע לי כאשר הם הולכים לבית העלמין אני ההולך הביתה ואז אני עומד ליד החבלים של הכביסה בגינה ומתחיל לבכות ושואל את עצמי 'למה דווקא היא מכולם מתה.

<< עמוד קודם 117 עמוד הבא >>