פענוח חלומות בס"ד

חלומות על אף

נמצאו 2,486 חלומות המכילים אף - עמוד 127


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

התעוררתי מהחלום וממש אני רואה את עצמי בחלום במקום ,בחדר חדר גדול עם מיטות מכוסות פלסטיק מעל כ-20 אנשים כמעט מתים וחלק מתים. כל מיטה היו כמו בית חולים, מיטות אחת ליד השניה מסביב לקירות.כאשר הלכתי לראות מה נמצא מתחת לפסטיקים של המיטות ראיתי אנשים או מתים,אוכמעט מתים. אף אחד לא היה איתם. היו שם איזה שהם מכשירים ולא ברור לי איזה. המקום היה חשוך מנורה אחת בקושי לכל המקום הזה.ואני הייתי היחידה במקום עומדת ,לבושה עם תיק ביד.בשיא המהירות ראיתי גבר בורח דרך איזה דלת... ברגע זה אני התעוררתי מהחלום מאד חרדה ובהרגשה מאד רעה...

> קראו את פענוח החלום

חלמתי בלילה ששחקן ספציפי משבט צוצלת שאני רציני אף פעם לא משקיעה אפילו ומעט מחשבה בו נדרס למוות על ידי אמבולנס שלכאורה לאחר הדריסה עצרה הרוצחת בצד הוציאה פטיש והתחילה להכות אותו עד דימום ומוות ולקחה סכין וחתכה את רגלו אז ראיתי בחלום אישה שגנבה אמבולנס דרסה את שחקן שבט צוצלת עצרה בצד הכתה בו עם פטיש למוות רגל קרושה כי חתכה את רגלו ולאחר הביצוע ברחה השאירה אותו שרוע על ריצפת הכביש וכתבה על כך בפייסבוק שלה

> קראו את פענוח החלום

הייתי בטיול וישנו במקום בסגנון של העיר העתיקה. כשטיילנו בע תיקה ניסו לגנוב ממני הארנק ובעלי ראה ומנע זאת. כשהגענו למגורים שזה כמו קסבה. התיק שלי היה מוטל על הריצפה בחצר ואני הלכתי. בעלי ואחקים שהיו בחמר ראו את הזר לוקח הכסף מהתיק שלי ובורח. אני רציתי לחזור לעיר העתיקה כדי לזהות את הגנב ואף אחד מהאנשים שראו אותו לא רצה לבוא איתי. התעוררתי מהשינה עם דפיקות לב בגלל החלום

> קראו את פענוח החלום

התעוררתי מהחלום וממש אני רואה את עצמי בחלום באיזה מקום כמו חנות גדולה ללא חלונות ,לא בית חולים ,ממש יוצא לרחוב , חדר גדול עם מיטות כמו של בית חולים,מכוסות למעלה פלסטיק מעל כ-20 אנשים כמעט מתים וחלק מתים. לא היה במקום לא כיור ,לא מטפלים,אף נפש חייה מעבר לגופות האנשים שבמיטות. כל מיטה היו כמו בית חולים, מיטות אחת ליד השניה מסביב לקירות.כאשר הלכתי לראות מה נמצא מתחת לפסטיקים של המיטות ראיתי אנשים או מתים,אוכמעט מתים. אף אחד לא היה איתם. היו שם איזה שהם מכשירים ולא ברור לי איזה. המקום היה חשוך מנורה אחת בקושי לכל המקום הזה.ואני הייתי היחידה במקום עומדת ,לבושה עם תיק ביד.בשיא המהירות ראיתי גבר בורח דרך איזה דלת... שנפתחת כלפי חוץ, ברגע זה אני התעוררתי מהחלום מאד חרדה ובהרגשה מאד רעה...

> קראו את פענוח החלום

אני מתנדבת עם חברתי ומשפחתי בבית יתומים במדינה רחוקה. אני אוהבת את תפקידי ומפיקה תועלת ממנו אבל באחד הימים היתומים נלחמים על תשומת הלב שלי, ואחת היתומות ניגשת למנהל ואומרת שאני לא מתייחסת אליה כראוי. נוזפים בי. לאחר מכן ילד אחר מגיע ונותן לי נשיקה על השפתיים. תוך מעט זמן מגיע מנהל בית היתומים ומאשים אותי בפגיעה בילד וכולם כועסים עלי. אני מצליחה להוכיח את חפותי. יוצאים לטיול ואני מוצאת את עצמי מתנתקת מכולם משוטטת ברחובות ומגיעה למקומות מפוקפקים. אני פוגשת שם את מנהל בית היתומים שאומר לי לברוח כי המקום מסוכן ואין לי אמצעים להגן על עצמי. אני חוזרת חזרה לבית יתומים ובדרך פוגשת את חברתי (איתה ניגנתי בלילה שלפני החלום) שחזרה מוקדם מהטיול מכאבים בידה. כשאנחנו פותחות את הדלת באופן מפתיע אנחנו לא מגיעות לבית היתומים, אלא מוצאות עצמינו מרחפות מעל נוף הררי וירוק, וברקע מופיעה ההודעה: ״יש לכן 75 דקות. בהצלחה!״ חברתי מבינה שאנחנו צריכות לחפש מקום מסויים ובפלאפון שלי מופיעה מפה אשר מובילה אותנו למקום. אנחנו חולפות על פני דמויות אנושיות שאי אפשר לגעת בהן, מעין הולוגרמות, וגם דמויות העשויות נייר ואבן שבהן אפשר לגעת. אני מוצאת פנים מוכרים מדי פעם ומבינה שהעולם הוא מעין עולם מקביל שרק מעטי מעט מכירים ולוקחים בו חלק. נדמה שכולם מזהים אותנו ואת המשימה החשובה שלנו וחלק אף מנסים להניע אותנו מלהגיע למקום בזמן. במהלך הטיול אני מרגישה שהשיניים שלי מתעוותות ואני לא מצליחה כמעט לפתוח את הפה. הכל מתעקם ונשבר ואני מנסה להחזיר את הלסת למקום והכל נורא כואב (נדמה לי שבאמת ממש כאב לי). כשאנחנו מוצאות את המקום וכמעט מגיעות אנחנו חולפות על פני איש שעובר דירה ומבקש את עזרתו בהעברת החפצים. אנחנו אומרות לו שאנחנו מתנצלות אבל אין לנו זמן ואנחנו במשימה ונשארו רק 15 דקות עד שניכשל. הוא עונה: ״מה לא תעזרו לאיש הזקוק לעזרה?״ ואנחנו עוזרות. אחרי זה אני מתחילה ללכת לעבר הבניין שהוא היעד הסופי ורואה מאחורי שחברתי נאבקת בילד אלים. אני חוזרת ועוזרת לה להיפטר ממנו ומלמדת אותו שאלימות היא לא פיתרון לדבר (או משהו כזה) ואנחנו נכנסות. מובילים אותנו לחדר ובסוף החדר עוד דלת. אבל הדלת גבוה בקיר וצריך לטפס ולהתאמץ כדי להגיע אליה. אנחנו נכנסות בקושי ומגיעות לאולם קולנוע. מוקרן סרט- כמה מוזיקאים מנגנים/מנצחים, כל אחד בדרך אחרת ונראה שכולם מתאמצים ועושים ״שואו״, והקריין שואל את הקהל את השאלה ״אבל מי באמת מנגן מהלב?״ השגנו את מטרת המסע וחזרנו לבית היתומים.

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 127 עמוד הבא >>
RSS