פענוח חלומות בס"ד

חלומות על את עצמי

נמצאו 1,938 חלומות המכילים את עצמי - עמוד 14


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

ילד בוכהאני רוצה לספר לכולם כאן איך DR apata שינה את גורלי. במשך כמעט חמש עשרה שנה עבדתי כמוכרת בחברת רכב ובקושי קיבלתי עמלה כדי לשלם את החשבונות בזמן שעמית מסוים בראש קנה בתים. הייתי מבולבל סביבה כי כולם קינאו בכמה עמלה היא עשתה. לא הבנתי מה לא בסדר כי הייתי טוב בעבודה שלי ולא היה שום דבר נוסף שהיא עשתה שעשה אותה שונה ובמשך כמעט חמש שנים לא יכולתי לאזור אומץ לבטא את עצמי בפניה. יום אחד כשהיא גירשה אותי, התחננתי בפניה שתיתן לי עצה והחלטתי ללמוד ממנה, אבל היא אמרה שאני יותר טוב בעבודה, מה שעוד יותר בלבל אותי כי ברור שהיא יותר טובה. לאחר שיחות רבות, היא הודיעה לי על ד"ר אפטה שביצע את כישוף הקסם שלה שהפך אותה ליוצאת דופן. היא נתנה לי את איש הקשר שלו וביקשה שאדבר איתו ואעשה כל מה שהוא מבקש ממני. עברו שבעה חודשים ורק קניתי את הבית הראשון שלי וחסכתי מספיק כסף כדי לשלוח את התאומים שלי לקולג'. הייתי שבור וחסר בית ולעולם לא הייתי מעלה על דעתי להיות בעלות על בית כל כך מהר. תודה ד"ר אפטה. בקש ממנו עזרה וברשותו אני משאיר את מספר הקשר הישיר שלו WhatsApp / Viber: (+22958359273) או אימייל: drapata4@gmail.com

קוצים של דורבן ביד. אני מוציא אותם אחד אחד, בלי להילחץ. קוץ אחד גדול במיוחד גורם לי לבכות, אבל אני מעדיף להתנודד עם הכאב ולשלוף אותו תוך כדי קריעת העור, בנוכחות האקסית האדישה. אני נוסע ברכב מאחורי הרכב של אבא, הוא מוריד אותי במזרח העיר, המקום לא מוכר לי, אני מסתובב עם כיסא משרדי על גלגלים ברחובות, לא איכפת לי ממכוניות. מאוד חשוך וישנה תאורה צהובה. אני מתחיל לעלות עליה מטורפת תוך כדי איבוד אוריינטציה. מתקדם חזרה למערב בעיר. חותר לחזור הביתה. מגיע לאיזור הבית של אורטל ומתמודד עם עליה קיצונית כמעט 90 מעלות, שאני איכשהו מצליח לכבוש, עפ הגליל יוגה. זורק אותו קדימה ואחר כך את עצמי. כמעט נופל חזרה. עולה על כמה מכוניות שחנו בקצה. הדליל נופל על שיח דורבני הרחק ממני. לפתע אני בחולות, ואני רואה מרחוק נערים עם כלב 3-4 במספר, בחוסר שקט ודורבן עצום ומפחיד שמתנהל עליהם. הפ מתקרבים לאיזור שלי. מישהו עם קוקו וכלב מוביל את החבורה, והוא ככ בטוח בעצמו. הוא מסביר על להם על הדורבן. הם מתעלמים ממני לחלוטין. אני מוציא את הגליל האפור מן השיח הדורבני ומתמלא קוצים קטלניים ביד. אני מראה להם שהכל בסדר. ״רואים״? ואני מביט ביד מלאת קוצים באצבעות ומתחת לעור. לפתע יולי ואמא שלה מופיעות במסעד דומה למסעדה שלי ומושיקו בניו-הייבן. היא שואלת אם אני רוצה בית חולים. הן מחכות בחוסר רצון אני יוצא החוצה בבכי וסבל ודולף את הקוץ האחרון שלא ידעתי שתקוע כל כך עמוק - מתוך היד. יש קצת דימום, והעור נקרע, אבל הוא יצא. היא נעלמת ולא שולחת הודעה אחרי שהיא הגיעה הביתה. וזה כל כל מוזר שהיא ואני לא חזרנו לאותו בית. ואני מרגיש צריך לסמס ולהגיד שנהניתי לראות אותה. אבל אני מרגיש שהיא הולכת להיפרד ממני.

אני מוצאת את עצמי בטיול עם קבוצה של העבודה והגיע שעה ארוחה ערב כולם יורדים לחדר אוכל ואני רואה המון חברים וחברות שלא ראיתי המון ונתהלבתי והבן שלי מוטי אומר כמה בואי נתפוס שולחן ונתחיל לאכול ואני רואה שמרגישים דג מפולט שניראה ממש טעים והיתישבנו בשולחן שיגידו לנו ותעוררתי

אני מוצאת את עצמי בעבודה בחדר מחשבים שלנו ואני מבקשת עזרא צועקת המקגי לך ככהלדת שלי לא מגיבה טוב ואז ניגשת אלי גילה לשעבר מנהלת המוקד לוקחת את המקלדת ולא מביאה חדש במקום ואז אני שומעת את המנהלת שלי דקלה אומרת כולם לרדת לחדר ישיבות רוצים לדבר איתנו ואני אומרת לעצמי אני צמאה ילך למזוג לי כוס רימון סחוט לשתות והתעוררתי

<< עמוד קודם 14 עמוד הבא >>