פענוח חלומות בס"ד

חלומות על מוב

נמצאו 469 חלומות המכילים מוב - עמוד 14


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

עלי לרכב על תאו, אחד ענק אשר ראיתי אותו קודם לכן עומד על גבעה. שיערו רב וצבעו לבן אפור לא זוכר את הסיבה לרכיבה. אני מאוד מפחד, תלמיד שלי לשעבר מוביל אותי אליו ומסביר לי שעלי להחליט אם אני מעז או לא. אם כן אז עלי להתקדם קדימה ללא פחד וללא חרטה, אם לא אז לוותר עכשיו. אני מחליט לא לוותר ומתחיל ללכת לכיוון התאו, רגלי רועדות. התעוררתי.

חלמתי שמנסים לרצוח אותי. בהתחלה נסעתי באוטו בנתניב השמאלי ורציתי לפנות שמאלה, אך לפני נסע איש שאני לא זוכרת הוא נסע או עמד ונע קדימה איכשהו והרגל השמאלית שלו פשוט נטתה שמאלה והשוק שלו כלפי מעלה, בצורהלא הגיונית, איש רזה לבוש שחור,והוא חסם לי את הנתיב אז לרגע לא ישעתי מה לעשות אז פשוט נסעתי (על הרגל שלו/לידו- זה לא מובן לי כל כך) ופתאום הוא כאילו דחף אותי, ופה אני כבר לא באוטו, ואז בחורה בלונדינית מתחילה לרדוף אחרי, חלק מהזמן בסלון שלי, ומנסה לרצוח אותי. זוכרת בוודאות שהיה לה מין חפץ חד קטן, לא סכין אבל מעין חתיכת פח קטנה וחדה, ומתישהו זה היה בבטן שלי ואני הגנתי על החפץ כשהוא נעוץ לי בבטן כדי שהיא לא תדחוף אותו פנימה. גם היה קטע שנכנסתי לחדר שלי והספקתי לנעול את הדלת כמה סיבובים והיא ניסתה לפתוח. ניסיתי להתקשר למשטרה אבל יצא לי 108, ניסיתי לצאת למרפסת ולצעוק ולא הצלחתי לצעוק הצילו חזק, אז ניסיתי שוב ויצא לי באמת קול, לא בחלום, (אני יודעת את זה בוודאות כי זה העיר אותי קצת אבל מיד נרדמתי שוב) ואז ניסיתי לקפוץ מהמרםסת אבל היא תפסה לי את היד. זוכרת מהחלום הזה בעיקר הרבה פחד.

לא יקרה לך אבל עכשיו אני קולטת שלא היה לי סיכוי להצליח בזה לבד תודה שהתעקשת להוציא אותי מה'לבד' הזה שהיתי בו עכשיו שאנחנו יחד בזה - אנחנו נצליח" הם מחייכים זה לזה ורננה ממשיכה: "בוקי אני רוצה לחיות איתך לתמיד אני רוצה ללדת את הילדים שלך להזדקן איתך ביחד אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי" הם מתנשקים השיר שלנו 4 המקטע הגדול והחשוב יותר שהיה חסר בסדרות של רן דנקר בטלוויזיה היה ב "השיר שלנו 4" אחרי העונה הנפלאה של "השיר שלנו 3" עם עלילה מלאת אהבה נוטפת תשוקה וסוחפת - היה צריך לבוא "השיר שלנו 4" שאמור היה להיות אפילו טוב יותר מהעונה שקדמה לו מה שהיה חסר שם בעלילה: הלך להם לאיבוד גיבור ראשי הדמות של "הרע" כמו שאי אפשר לדמיין את "דני הוליווד" בלי לולה באום ואי אפשר לדמיין את "השיר שלנו 3" בלי קרין קורן כך גם כשהדמות הזו הלכה לאיבוד נשאר מעט מאוד בעלילה של ה"שיר שלנו 4" כשדמות ה"רע" נעלמה הדמות של רני אביב איבדה את האקשן ואת החיוניות רני נשאר בחור אומלל שבחלק הראשון מבלה בבית חולים ועסוק באבל ובחלק השני הוא אומלל עוד יותר ומפגין חוסר אונים מוחלט כשתמרה אהובתו עוזבת ולא רוצה אותו הדמות הסקסית מלאת הרוע והמאבק בינה לבין רני אביב היו גורמים לדמות של רני להופיע במיטבה במאבק שאותו הוא מוביל ובסופו של דבר מצליח לנצח בעלילה עם סיפורי אהבה תשוקה וקטעים מסעירים שבהם רן דנקר מתגלה כפי שהמעריצים שלו אוהבים לראות אותו אבל את הפירוט של כל העלילה שהייתה חסרה שם אספר כנראה כבר בפעם אחרת

זוכר את המילים שהוא אמר ומה השני אמר הוא אומר לה "הרגשתי שאת בתוך משהו נורא ושאני רק רוצה לבוא ולהוציא אותך משם" והיא אומרת "רציתי שתבוא ותחבק אותי חזק שרק תחזיק אותי בזרועותיך ואני אוכל לנוח סוף סוף מכל הטירוף הזה שבו אני חיה" הוא עונה: "כן הרגשתי את זה והרגשתי שאת לכודה וכל מה שרציתי היה לבוא ולהוציא אותך מהכלוב הזה שסגר עליך" והיא לוחשת: "כן זה מה שהרגשתי שאני חיה בתוך כלוב של שקרים ואתה האדם שיכול לחלץ אותי משם" "כן ננה אני יכול!" הוא אומר לה הוא מדליק את האור ומסתכל אל תוך עיניה "אני יכול!" "אתה זוכר" רננה שואלת "שהיינו יחד על השטיח במחבוא הסודי שבקומונה ואמרת שאתה מבין ושגם לך יש דברים שאתה לא יכול לגלות" דני-בוקי מביט ברננה תופס את כתפיה "תקשיבי ננה זה נכון יש משהו שאני לא יכול לגלות לך בכל ליבי הייתי רוצה לגלות אבל זה לא אפשרי תביטי לי בעיניים ננה אני מבטיח לך שהדבר הזה שאני לא יכול לגלות זה לא משהו שיפגע בך אני מבטיח לך שתמיד אהיה איתך תמיד אשמור עליך את יכולה לסמוך עלי לגמרי" רננה מביטה בו ודמעות זורמות מעיניה "בוקי הלוואי ויכולתי לספר ולגלות לך הכל" היא אומרת הדמעות חונקות אותה אך היא ממשיכה: "בוקי אני באמת כמו בתוך כלוב כאילו מישהו סגר אותי בכלוב של שקרים כלוב שבו שום דבר לא אמיתי הלוואי ויכולתי לגלות לך את הכל" דני-בוקי שואל "מי זה שסגר אותך בתוך כלוב השקרים הזה?" רננה נושכת שפתיים דני-בוקי מחזיק עדיין בכתפיה ומטלטל אותה "ננה מי זה? אני יודע שאת אוהבת אותי אני יודע שאני חשוב לך ושאת אף פעם לא תרצי לפגוע בי את חייבת להגיד לי מי זה!" רננה לוחשת: "זאת סבתא שלי" "מה היא רוצה שתעשי?" דני-בוקי תובע לדעת ורננה מספרת לו מי זאת סבתא שלה ומה המזימה וכיצד היא רננה מתכננת לסקל את המזימה ולסלק את הכדורים משני האקדחים של אוסי ושלה לאחר שהם מדברים על הכל רננה בוכה ואומרת לו "בוקי אני רוצה להגיד לך תודה לאורך כל הזמן הזה עם כל התככים והשקרים שסבתא כפתה עלי הייתי נחושה להגן ולשמור עליך ולוודא ששום דבר רע לא יקרה לך אבל עכשיו אני קולטת שלא היה לי סיכוי להצליח בזה לבד תודה שהתעקשת להוציא אותי מה'לבד' הזה שהיתי בו עכשיו שאנחנו יחד בזה - אנחנו נצליח" הם מחייכים זה לזה ורננה ממשיכה: "בוקי אני רוצה לחיות איתך לתמיד אני רוצה ללדת את הילדים שלך להזדקן איתך ביחד אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי" הם מתנשקים השיר שלנו 4 המקטע הגדול והחשוב יותר שהיה חסר בסדרות של רן דנקר בטלוויזיה היה ב "השיר שלנו 4" אחרי העונה הנפלאה של "השיר שלנו 3" עם עלילה מלאת אהבה נוטפת תשוקה וסוחפת - היה צריך לבוא "השיר שלנו 4" שאמור היה להיות אפילו טוב יותר מהעונה שקדמה לו מה שהיה חסר שם בעלילה: הלך להם לאיבוד גיבור ראשי הדמות של "הרע" כמו שאי אפשר לדמיין את "דני הוליווד" בלי לולה באום ואי אפשר לדמיין את "השיר שלנו 3" בלי קרין קורן כך גם כשהדמות הזו הלכה לאיבוד נשאר מעט מאוד בעלילה של ה"שיר שלנו 4" כשדמות ה"רע" נעלמה הדמות של רני אביב איבדה את האקשן ואת החיוניות רני נשאר בחור אומלל שבחלק הראשון מבלה בבית חולים ועסוק באבל ובחלק השני הוא אומלל עוד יותר ומפגין חוסר אונים מוחלט כשתמרה אהובתו עוזבת ולא רוצה אותו הדמות הסקסית מלאת הרוע והמאבק בינה לבין רני אביב היו גורמים לדמות של רני להופיע במיטבה במאבק שאותו הוא מוביל ובסופו של דבר מצליח לנצח בעלילה עם סיפורי אהבה תשוקה וקטעים מסעירים שבהם רן דנקר מתגלה כפי שהמעריצים שלו אוהבים לראות אותו אבל את הפירוט של כל העלילה שהייתה חסרה שם אספר כנראה כבר בפעם אחרת :-) כל הזכויות שמורות לסיגל רוה © 2011 מאוד אשמח לשמוע את דעתכם סיגל רוה

שלום רב חלמתי שאני קמה ביום שבת בשעה 9 בבוקר ורצה לבית הכנסת כדי להספיק להתפלל כשאני מגיעה לבית הכנסת הספר תורה כבר עומד על הבמה. והילדים שרים עם הקהל את ימלוך ה' לעולם לדור ודור הללויה. כמובן שגם אני איתם ואז מחזירים את ספר התורה להיכל ותוך כדי שרים כולם את מזמור לדוד הבו לה' בני ואלים הבו לה' כבוד ועוזןכן'... אני בחלום מצטערת שהפסדתי את התפילה אשמח לפתרון תודה רבה

חלמתי שאני בבית, בדיוק מישהו מהעבודה מסביר לי שהוא מצא איזה אבן לאכילה אצלי בחדר, אני לא אוכלת כזה דבר אז הבנתי שמישהו משתמש לי בחדר. פתאום כולם אומרים לי לא לצאת החוצה. כמובן אני יוצאת החוצה ורואה פנתר שחור יושב על הריצפה נראה פצוע וזה נראה כאילו מנסים להרוג אותו. אני צועקת על כולם להתרחק ממנו עכשיו. הם עושים מה שאני אומרת אפילו איזה אישה שנראית מאיזה חברה בעד חיות זזה ממנו. הפנתר קם ותופס את הקוף על האופניים ואני מבינה שזה פנתר שחור של הקרקס ואז מהצד השני שלי, נמר פורץ גדר של עץ ורץ לתקוף אותי. והתעוררתי

רננה: "אמרת את זה וידעתי שאתה מבין. והרגשתי ששום דבר לא בסדר בחיים שלי ושאתה האדם האחד ביקום שיכול להבין". הם שניהם ממשיכים לשחזר בדיוק את השיחה וכל אחד מהם זוכר את המילים שהוא אמר ומה השני אמר. הוא אומר לה "הרגשתי שאת בתוך משהו נורא ושאני רק רוצה לבוא ולהוציא אותך משם". והיא אומרת "רציתי שתבוא ותחבק אותי חזק, שרק תחזיק אותי בזרועותיך ואני אוכל לנוח סוף סוף מכל הטירוף הזה שבו אני חיה". הוא עונה: "כן, הרגשתי את זה. והרגשתי שאת לכודה, וכל מה שרציתי היה לבוא ולהוציא אותך מהכלוב הזה שסגר עליך". והיא לוחשת: "כן, זה מה שהרגשתי, שאני חיה בתוך כלוב של שקרים, ואתה האדם שיכול לחלץ אותי משם". "כן, ננה, אני יכול!" הוא אומר לה. הוא מדליק את האור ומסתכל אל תוך עיניה, "אני יכול!" . "אתה זוכר" רננה שואלת, "שהיינו, יחד על השטיח במחבוא הסודי שבקומונה ואמרת שאתה מבין, ושגם לך יש דברים שאתה לא יכול לגלות". דני-בוקי מביט ברננה תופס את כתפיה, "תקשיבי ננה, זה נכון. יש משהו שאני לא יכול לגלות לך. בכל ליבי הייתי רוצה לגלות אבל זה לא אפשרי. תביטי לי בעיניים ננה, אני מבטיח לך שהדבר הזה שאני לא יכול לגלות זה לא משהו שיפגע בך. אני מבטיח לך שתמיד אהיה איתך, תמיד אשמור עליך. את יכולה לסמוך עלי לגמרי". רננה מביטה בו ודמעות זורמות מעיניה. "בוקי, הלוואי ויכולתי לספר ולגלות לך הכל" היא אומרת, הדמעות חונקות אותה אך היא ממשיכה: "בוקי, אני באמת כמו בתוך כלוב. כאילו מישהו סגר אותי בכלוב של שקרים, כלוב שבו שום דבר לא אמיתי, הלוואי ויכולתי לגלות לך את הכל". דני-בוקי שואל "מי זה שסגר אותך בתוך כלוב השקרים הזה?". רננה נושכת שפתיים. דני-בוקי מחזיק עדיין בכתפיה ומטלטל אותה. "ננה, מי זה? אני יודע שאת אוהבת אותי. אני יודע שאני חשוב לך ושאת אף פעם לא תרצי לפגוע בי. את חייבת להגיד לי מי זה!" רננה לוחשת: "זאת סבתא שלי" "מה היא רוצה שתעשי?" דני-בוקי תובע לדעת. ורננה מספרת לו מי זאת סבתא שלה ומה המזימה וכיצד היא, רננה, מתכננת לסקל את המזימה ולסלק את הכדורים משני האקדחים של אוסי ושלה. לאחר שהם מדברים על הכל רננה בוכה ואומרת לו. "בוקי אני רוצה להגיד לך תודה. לאורך כל הזמן הזה עם כל התככים והשקרים שסבתא כפתה עלי הייתי נחושה להגן ולשמור עליך ולוודא ששום דבר רע לא יקרה לך. אבל עכשיו אני קולטת שלא היה לי סיכוי להצליח בזה לבד. תודה שהתעקשת להוציא אותי מה'לבד' הזה שהיתי בו, עכשיו שאנחנו יחד בזה - אנחנו נצליח". הם מחייכים זה לזה ורננה ממשיכה: "בוקי אני רוצה לחיות איתך לתמיד, אני רוצה ללדת את הילדים שלך, להזדקן איתך ביחד, אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי" הם מתנשקים. השיר שלנו 4 המקטע הגדול והחשוב יותר שהיה חסר בסדרות של רן דנקר בטלוויזיה היה ב "השיר שלנו 4" . אחרי העונה הנפלאה של "השיר שלנו 3" עם עלילה מלאת אהבה, נוטפת תשוקה וסוחפת - היה צריך לבוא "השיר שלנו 4" שאמור היה להיות אפילו טוב יותר מהעונה שקדמה לו. מה שהיה חסר שם בעלילה: הלך להם לאיבוד גיבור ראשי, הדמות של "הרע". כמו שאי אפשר לדמיין את "דני הוליווד" בלי לולה באום ואי אפשר לדמיין את "השיר שלנו 3" בלי קרין קורן, כך גם כשהדמות הזו הלכה לאיבוד נשאר מעט מאוד בעלילה של ה"שיר שלנו 4". כשדמות ה"רע" נעלמה, הדמות של רני אביב איבדה את האקשן ואת החיוניות. רני נשאר בחור אומלל שבחלק הראשון מבלה בבית חולים ועסוק באבל ובחלק השני הוא אומלל עוד יותר ומפגין חוסר אונים מוחלט כשתמרה אהובתו עוזבת ולא רוצה אותו. הדמות הסקסית מלאת הרוע והמאבק בינה לבין רני אביב היו גורמים לדמות של רני להופיע במיטבה במאבק שאותו הוא מוביל ובסופו של דבר מצליח לנצח. בעלילה עם סיפורי אהבה, תשוקה וקטעים מסעירים, שבהם רן דנקר מתגלה כפי שהמעריצים שלו אוהבים לראות אותו. אבל את הפירוט של כל העלילה שהייתה חסרה שם אספר כנראה כבר בפעם אחרת :-) כל הזכויות שמורות לסיגל רוה © 2011 מאוד אשמח לשמוע את דעתכם סיגל רוה

<< עמוד קודם 14 עמוד הבא >>