פענוח חלומות בס"ד

חלומות על עמד

נמצאו 1,395 חלומות המכילים עמד - עמוד 135


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שאמא ז"ל עמדה לידי ומונח לחם שמתחלק לשלושה חלקים חתכתי חלק אחד של הלחם נתתי לה לאכול וגם אני לקחתי חלק לאכול אמרה שזה מאוד יבש אמרתי לה שכאן בדוכן אקנה לה יוגרט עמדתי ליד הדוכן ובדקתי ומשום מה לא קניתי ונתתי לה את החלק הנותר של הלחם .וכעת התעוררתי

חלמתי שאמא ז"ל עמדה לידי ומונח לחם שמתחלק לשלושה חלקים חתכתי חלק אחד של הלחם נתתי לה לאכול וגם אני לקחתי חלק לאכול אמרה שזה מאוד יבש אמרתי לה שכאן בדוכן אקנה לה יוגרט עמדתי ליד הדוכן ובדקתי ומשום מה לא קניתי ונתתי לה את החלק הנותר של הלחם .וכעת התעוררתי

יצאתי מבית מקורבים למצוא עלי תבלין למאכל בדרך עברתי ליד דלת עץ שמעליה היתה אשת דודי אליהו שניהם בחיים החלטתי להכנס לומר שלום לדוד מאחורי השער היתה מעין שכונה קטנה למבוגרים עם שבילים ומדשאות דיברתי עם דודי שהיה גאה בביקור שלי לפתע מצאתי את עצמי פוגשת באבי שכבר לא חי ישבנו יחד על הדשא שאלתי אותו איך הוא והוא סיפר לי שהמקום מאד בסדר יש הרבה עירקים כמוהו מסביב היו בניני החדרים ומבנים שנראו כאולמות ואז שאלתי אותו איך היתה ההרגשה להכנס לפה לבד בלי אף אחד אתו הוא ענה שהוא משתדל להחזיק מעמעד עוד זמן עניתי לו שיש לו למה להחזיק מעמד ושתינו בכינו מאד כשראשי על ברכיו

יצאתי מבית מקורבים למצוא עלי תבלין למאכל בדרך עברתי ליד דלת עץ שמעליה היתה אשת דודי אליהו שניהם בחיים החלטתי להכנס לומר שלום לדוד מאחורי השער היתה מעין שכונה קטנה למבוגרים עם שבילים ומדשאות דיברתי עם דודי שהיה גאה בביקור שלי לפתע מצאתי את עצמי פוגשת באבי שכבר לא חי ישבנו יחד על הדשא שאלתי אותו איך הוא והוא סיפר לי שהמקום מאד בסדר יש הרבה עירקים כמוהו מסביב היו בניני החדרים ומבנים שנראו כאולמות ואז שאלתי אותו איך היתה ההרגשה להכנס לפה לבד בלי אף אחד אתו הוא ענה שהוא משתדל להחזיק מעמעד עוד זמן עניתי לו שיש לו למה להחזיק מעמד ושתינו בכינו מאד כשראשי על ברכיו

אמא שלי יולדת בחודש חמישי להריון לפני זה אני שואלת האם היא תחזיק מעמד מישהי שכנראה אחות היא אומרת לא אני מתחילה להתנצל בפני אמא שתסלח לי על ההתנהגות שלי ומחכה שתעבור הלידה מיד לחר מכן אני אני מחזיקה תינוק קטן מאוד פחות מכף יד שלי, מנקה מדם ואמא מחייכת אחר כך ואף אחד לא מדבר על העובדה שאף אחד לא ידע שאמא בהריון ושהתינוק שנולד לא בגודל תינוק נורמלי

חלמתי שראיתי בחדשות סיפור על אם ובת שהיו בהפלגת נופש, וכשהספינה כבר חזרה (לירדן) הם ישנו ולא שמו לב ולא יצאו מהחדר, וכשהם יצאו קלטו כוחות הביטחון בירדן 2 אנשים על הספינה, חשבו שזה איזה גורם עוין והפציצו את הספינה. סיפור הזוי משהו. ואז אחרי זה במעבר חד, לא זוכרת בכלל איך הגעתי למצב הזה, אבל מצאתי את עצמי על ספינה גדולה עם אחותי הגדולה (בת 19), זה לא היה נראה כל כך כמו ספינת נופש... אני ואחותי היינו על החלק הכי עליון של הספינה, שם היה מעין חדר זכוכית כזה עם ההגה והכל, משם מכוונים את הספינה, ואנחנו עמדנו מחוץ לחדר זכוכית הזה. איכשהו אני ואחותי הבנו שאנחנו הולכות למות, ובדרך כזו או אחרת השלמנו עם זה. ואז אנחנו רואות מרחוק שמגיע אלינו גל גדול ומוזר, שכלל גם מי ים וגם עשן אפור כזה, כאילו זה היה גל ענק של מים ופצצות. חיבקתי את אחותי ואמרתי לה שאני מפחדת, אז היא אמרה לי שגם היא ואין מה לעשות. ואז נזכרתי שלא דיברתי עם אמא ואבא שלי, רציתי להגיד להם שאני אוהבת אותם. אז ממש ברגע האחרון, שנייה לפני שהגל בא לעלות עלינו חייגתי לאמא שלי אבל היא לא הספיקה לענות, ואז בא הגל והרג אותי ואת אחותי. אחרי זה, אני ואחותי הפכנו לרוחות, היינו עדיין באזור של הספינה (בתור רוחות) ואז אמרתי לאחותי שזה לא היה לי כואב בכלל כמו שחשבתי, והיא אמרה שזה כן כאב לה מאוד. ממש אחרי זה התחלתי להרגיש כאב עצום בגלל אבא שלי, חשבתי מה יהיה עכשיו שהוא איבד את שתי הבנות הגדולות שלו, איך הוא הולך לסבול ואיך הולך לכאוב לו בגלל זה, כי הוא מאוד אוהב אותנו. אחרי זה הגעתי לבית ספר של חברה מאוד מאוד טובה שלי, רק שזה היה בית ספר שהמצאתי, היא לא באמת לומדת שם ולא קיים בית ספר כזה. איכשהו רק היא (החברה) הצליחה לראות אותי ולדבר איתי ולחבק אותי. שמחתי שלפחות אני יכולה לדבר עם מישהי שאני מאוד אוהבת, וגם יש לי את אחותי, שאני לא לבד. אבל עדיין הייתה לי מעין הרגשה מגעילה כזו. ואז הגעתי לבית של סבתא שלי (אמא של אבא שלי) שם התקיימה השבעה. ואני רואה על הכניסה מודעת אבל, שאבא שלי מת. הרגשתי נורא. הוא מת מרוב הכאב, הוא לא יכל לסבול את זה, בדיוק כמו שחשבתי שיכאב לו מאוד. המודעת אבל לא הייתה כמו כל המודעות הרגילות, מודעה כזאת שהדפיסו בוורד ברשלנות, ומתחת לשם של אבא שלי היה כתוב בצבעוני "אתם מוזמנים לקונצרט של שי" (שי הוא בן דוד שלי שמנגן בפסנתר). נכנסתי לבית של סבתא שלי, שגם היא איכשהו ראתה אותי אבל כל השאר לא, ושאלתי אותה "למה עשית את זה ככה? הדפסת סתם ברשלנות" אז היא אמרה לי "לא היה לי כסף לעשות את זה יותר טוב" (ויש לה כסף) ואז שאלתי אותה "ולמה פרסמת על המודעה את הקונצרט של שי?" אז היא אמרה לי "מה אני יעשה היה צריך לפרסם את זה". ואז התעוררתי. דרך אגב זאת לא פעם ראשונה שאני חולמת על מוות של עצמי ושאני הופכת לרוח, ומתקשרת עם הסביבה בתור רוח. כבר חלמתי פעם אחת חלום כזה, רק שבחלום ההוא תקשרתי עם הסביבה באמצעות עט ודף, הם לא יכלו לראות אותי, לשמוע אותי או לגעת בי.

היינו במלון אני הבן זוג שלי והיתה שם גם אחותי והגיעו עוד אנשים ששתינו מכירות בחוץ היתה שיעור ריקוד ששם לימדה מורה שלימדה אותי בעבר ולא אהבתי אותה התחלתי לספר עליה והיא בדיוק נכנסה היא לימדה בחוץ ריקוד ובצד ליד הקיר עמדה ילדה עם אוזניות ורקדה איך שהתחשק לה לפי הקצב של עצמה המורה עצרה את המוסיקה והצביעה על הילדה ואמרה להביט בה לראות איך היא רוקדת בקצב שלה ובטח גם יש לה מוזיקה באוזניות אחרי כמה רגעים הילדה פקחה עיניים והבינה שכולם מביטים בה אני הלכתי משם רציתי לספר לבן זוג שלי את ה מתרחש לא מצאתי אותו ואיכשהו פתאום הייתי על דשא דרך ארוכה לצד הכביש מצד שני של הכביש היתה אישה שהביטה בי כי ראתה שאני בוכה ומנסה לחייג לבן זוג שלי ותמיד זה מחייג למישהו אחר הלכתי דרך ארוכה וכל הזמן האישה מהצד השני של הכביש הביטה בי שהתקשרתי והגעתי לאחותי היא נתנה לי הרגשה לא רגועה לא הבינה שאני הייתי חייבת לדבר עם הבן זוג שלי בסוף הגעתי לעיר וזו לא היתה העיר הנכונה בכיתי שוב והיו שם מוניות אמרתי לנהג לאן אני רוצה והוא שאל אם אני עובדת שם כך נגמר החלום

<< עמוד קודם 135 עמוד הבא >>