פענוח חלומות בס"ד

חלומות על מספר

נמצאו 3,391 חלומות המכילים מספר - עמוד 154


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני נמצאת בצריף מעץ שאמור להיות הבית של סבתא שלי אבל הוא לא ואני שומעת ברמקול שבבית ילדים מכיתתי עולים אחד אחרי השני להרצות. אני יודעת שלי אין הרצאה מוכנה אז אני מבינה שאני צריכה לברוח. אני נמצאת בחדר ריק שממנו אני רואה את חדר ההרצאות ועוד חדר צדדי. בגלל שאני לא יכולה לצאת מהדלת הראשית - כי סבתא שלי תראה אותי - אני נכנסת לחדר הצדדי שהוא חדר שינה כי יש בו מיטה יחידה באמצע החדר (החדר קטן). מהחדר אני נכנסת למשהו שאמור להיות מחסן ואז אני רואה חלון קטן למעלה (כמו בשירותים). אני לוקחת שרפרף ויוצאת מהחלון. אני נופלת לתוך חורשה כזאת שהיא יבשה עם זרדים והצבע המרכזי הוא צהוב. אני מתקדמת קצת בחורשה ורואה חורבות כאלה וקירות בודדים. אני הולכת ביניהם ומתיישבת בפינת ישיבה עם ספסלים מתחת למשהו שעושה צל. בפעם אחרת שחלמתי את החלום הזה (הוא חזר על עצמו מספר פעמים) הייתה בחורבות חתונה, ובדיוק כשאני שמה לב לחתונה הילדים מהכיתה שלי מופיעים מסביבי ומסתקרנים על המקום הזה ועל החתונה. אני מתבאסת כי אני חושבת שאיבדתי את המקום הפרטי שלי. אחרי החתונה כולם הולכים ואני יושבת לבד על הספסל מהחלומות הקודמים שלי. בחלום שלישי שחלמתי לא מזמן אני בזולה עם חברים טובים שלי ויש מישהו שאני אומרת לו ביי ושמה על הכתפיים שלו את היד שלי. פתאום נפלנו אחורה והתחלנו לצחוק ממש הרבה - יותר מצחוק רגיל. לפתע התחיל לרדת גשם חזק מאוד והשיער שלי נרטב והיה לי על העיניים. כשהסטתי אותו הייתי שוב בחורשה מהחלומות הקודמים שלי - לבד.

שי שטרית תערוכה הוא כנראה נהיה צייר אז יש לו תערוכה הנושא ייבדק בהמשך ירון ציבר ויוסי מילשטיין בני זוג ושכבו מספר פעמים שלומי הבריח את אלונה לברזיל וכתוצאה מכך רמי שונא את שניהם שי שטרית מעסיק עובדים זרים בבית שלו בדומה לנעמי שחר ככה משה דינר הצליח להתחפש לפסיכולוג בעזרת עזרה דומה

חלמתי שאני ואחותי יושבות בבית הישן של סבא וסבתא שלי, ומקשיבות לסבתא שלי שמספרת לנו סיפור באופן צלול (כשהיום היא כבר במצב סיעודי ולא צלול) פתאום שמתי לב שסבא שלי יושב לידה ולא מוציא אף מילה מהפה, סבא שלי נהרג לפני 10 שנים ופתאום כשראיתי אותו נורא התרגשתי ואחרי כמה דקות שישבתי בשולחן איתם קמתי לחבק אותו. חיבקתי אותו ממש חזק וממש בכיתי, כאב לי בלב כאב פיזי ובכיתי בקול אבל לא ירדו לי דמעות.

אני נוסעת עם אבא שלי ואישתו באוטו. אני נוהגת ואז אנחנו מגיעים לבריכה ויש שם הרבה אוכל. אני פוגשת את האחיינית שלי ילדה קטנה. אישה מבוגרת מתחילה לדבר איתי על טראומות ילדות שלי ומספרת שפעם ראיתי איש שלג נרצח ופתאום אני מגלה שהאנשים הם רוחות רפאים. התחלתי לבכות

<< עמוד קודם 154 עמוד הבא >>