פענוח חלומות בס"ד

חלומות על בקוש

נמצאו 261 חלומות המכילים בקוש - עמוד 17


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

התעוררתי מהחלום וממש אני רואה את עצמי בחלום באיזה מקום כמו חנות גדולה ללא חלונות ,לא בית חולים ,ממש יוצא לרחוב , חדר גדול עם מיטות כמו של בית חולים,מכוסות למעלה פלסטיק מעל כ-20 אנשים כמעט מתים וחלק מתים. לא היה במקום לא כיור ,לא מטפלים,אף נפש חייה מעבר לגופות האנשים שבמיטות. כל מיטה היו כמו בית חולים, מיטות אחת ליד השניה מסביב לקירות.כאשר הלכתי לראות מה נמצא מתחת לפסטיקים של המיטות ראיתי אנשים או מתים,אוכמעט מתים. אף אחד לא היה איתם. היו שם איזה שהם מכשירים ולא ברור לי איזה. המקום היה חשוך מנורה אחת בקושי לכל המקום הזה.ואני הייתי היחידה במקום עומדת ,לבושה עם תיק ביד.בשיא המהירות ראיתי גבר בורח דרך איזה דלת... שנפתחת כלפי חוץ, ברגע זה אני התעוררתי מהחלום מאד חרדה ובהרגשה מאד רעה...

התעוררתי מהחלום וממש אני רואה את עצמי בחלום במקום ,בחדר חדר גדול עם מיטות מכוסות פלסטיק מעל כ-20 אנשים כמעט מתים וחלק מתים. כל מיטה היו כמו בית חולים, מיטות אחת ליד השניה מסביב לקירות.כאשר הלכתי לראות מה נמצא מתחת לפסטיקים של המיטות ראיתי אנשים או מתים,אוכמעט מתים. אף אחד לא היה איתם. היו שם איזה שהם מכשירים ולא ברור לי איזה. המקום היה חשוך מנורה אחת בקושי לכל המקום הזה.ואני הייתי היחידה במקום עומדת ,לבושה עם תיק ביד.בשיא המהירות ראיתי גבר בורח דרך איזה דלת... ברגע זה אני התעוררתי מהחלום מאד חרדה ובהרגשה מאד רעה...

ביום חתונתי הכלה אומרת לי שאני לא יהרוס לה את היום שלה אני והחברים שמחנו הם לכלכו לי את החולצה של החתונה לפני החופה רצתי מהר לקניון לחפש חולצה בקשתי ממוכר אחד שיבוא לעזור לי והרגשתי שהוא היה אדיש ובקושי עזר לי פתאום ראיתי שלוש ידידות שלי אחת מהן החזירה בן אדם בכיסא גלגלים והשניה באה לעזור לי לבחור בגדים ואז התעוררתי

חלמתי שיש ילד מהשכונה שלי שאני בקושי מכירה אני רק רואה אותו לפעמים והוא מכיר את אחי הגדול קיצר הוא היה אצלנו בבית ואז זרקתי עליו כדור כי פעם אחת הוא זרק עלי כשהיה אזעקות אחרי זה היה פתאום מגלשה בבית שלי אז התיישבתי עליה ואז גם הוא התיישב איתי ואמר לי אפשר לתת לך נשיקה אמרתי לו אם אח שלי ידע שעכשיו אתה מחיל איתי הוא קורע אותך אז הוא אמר טוב אז בלחי ואז הוא נתן לי נשיקה בלחי והתעוררתי.

אני מתנדבת עם חברתי ומשפחתי בבית יתומים במדינה רחוקה. אני אוהבת את תפקידי ומפיקה תועלת ממנו אבל באחד הימים היתומים נלחמים על תשומת הלב שלי, ואחת היתומות ניגשת למנהל ואומרת שאני לא מתייחסת אליה כראוי. נוזפים בי. לאחר מכן ילד אחר מגיע ונותן לי נשיקה על השפתיים. תוך מעט זמן מגיע מנהל בית היתומים ומאשים אותי בפגיעה בילד וכולם כועסים עלי. אני מצליחה להוכיח את חפותי. יוצאים לטיול ואני מוצאת את עצמי מתנתקת מכולם משוטטת ברחובות ומגיעה למקומות מפוקפקים. אני פוגשת שם את מנהל בית היתומים שאומר לי לברוח כי המקום מסוכן ואין לי אמצעים להגן על עצמי. אני חוזרת חזרה לבית יתומים ובדרך פוגשת את חברתי (איתה ניגנתי בלילה שלפני החלום) שחזרה מוקדם מהטיול מכאבים בידה. כשאנחנו פותחות את הדלת באופן מפתיע אנחנו לא מגיעות לבית היתומים, אלא מוצאות עצמינו מרחפות מעל נוף הררי וירוק, וברקע מופיעה ההודעה: ״יש לכן 75 דקות. בהצלחה!״ חברתי מבינה שאנחנו צריכות לחפש מקום מסויים ובפלאפון שלי מופיעה מפה אשר מובילה אותנו למקום. אנחנו חולפות על פני דמויות אנושיות שאי אפשר לגעת בהן, מעין הולוגרמות, וגם דמויות העשויות נייר ואבן שבהן אפשר לגעת. אני מוצאת פנים מוכרים מדי פעם ומבינה שהעולם הוא מעין עולם מקביל שרק מעטי מעט מכירים ולוקחים בו חלק. נדמה שכולם מזהים אותנו ואת המשימה החשובה שלנו וחלק אף מנסים להניע אותנו מלהגיע למקום בזמן. במהלך הטיול אני מרגישה שהשיניים שלי מתעוותות ואני לא מצליחה כמעט לפתוח את הפה. הכל מתעקם ונשבר ואני מנסה להחזיר את הלסת למקום והכל נורא כואב (נדמה לי שבאמת ממש כאב לי). כשאנחנו מוצאות את המקום וכמעט מגיעות אנחנו חולפות על פני איש שעובר דירה ומבקש את עזרתו בהעברת החפצים. אנחנו אומרות לו שאנחנו מתנצלות אבל אין לנו זמן ואנחנו במשימה ונשארו רק 15 דקות עד שניכשל. הוא עונה: ״מה לא תעזרו לאיש הזקוק לעזרה?״ ואנחנו עוזרות. אחרי זה אני מתחילה ללכת לעבר הבניין שהוא היעד הסופי ורואה מאחורי שחברתי נאבקת בילד אלים. אני חוזרת ועוזרת לה להיפטר ממנו ומלמדת אותו שאלימות היא לא פיתרון לדבר (או משהו כזה) ואנחנו נכנסות. מובילים אותנו לחדר ובסוף החדר עוד דלת. אבל הדלת גבוה בקיר וצריך לטפס ולהתאמץ כדי להגיע אליה. אנחנו נכנסות בקושי ומגיעות לאולם קולנוע. מוקרן סרט- כמה מוזיקאים מנגנים/מנצחים, כל אחד בדרך אחרת ונראה שכולם מתאמצים ועושים ״שואו״, והקריין שואל את הקהל את השאלה ״אבל מי באמת מנגן מהלב?״ השגנו את מטרת המסע וחזרנו לבית היתומים.

חלמתי שאני רוצה ללמוד להטיס מטוס קרב ולא נתנו לי אבל בסוף הצלחתי אבל בקושי, זה מטוס לשתיים ומאחורה ישב מדריך טיסה. ואחד מאנשי התחזוקה שהיה מאוד גבוהה אם שיער ארוך בלונדיני עד הכתפיים והיה לבוש בחליפה לבנה שלג כיוון אותי לכיוון מסלול ההמראה. ואני עומדת על מסלול ההמראה מחכה לאישור המראה. וקול מוזר אמר באוזניות מספר 1 צא. ופיתאום באמצע ההמראה מישהו תפס בגלגלים של המטוס כדי לא לתת להמריא וחשבתי, מי הטיפש הזה , והמדריך שישב איתי במטוס אמר לי תני גז מלא והמראתי ובהמראה פנינו שמאלה.

<< עמוד קודם 17 עמוד הבא >>