פענוח חלומות בס"ד

חלומות על אבק

נמצאו 524 חלומות המכילים אבק - עמוד 18


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

לא יקרה לך אבל עכשיו אני קולטת שלא היה לי סיכוי להצליח בזה לבד תודה שהתעקשת להוציא אותי מה'לבד' הזה שהיתי בו עכשיו שאנחנו יחד בזה - אנחנו נצליח" הם מחייכים זה לזה ורננה ממשיכה: "בוקי אני רוצה לחיות איתך לתמיד אני רוצה ללדת את הילדים שלך להזדקן איתך ביחד אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי" הם מתנשקים השיר שלנו 4 המקטע הגדול והחשוב יותר שהיה חסר בסדרות של רן דנקר בטלוויזיה היה ב "השיר שלנו 4" אחרי העונה הנפלאה של "השיר שלנו 3" עם עלילה מלאת אהבה נוטפת תשוקה וסוחפת - היה צריך לבוא "השיר שלנו 4" שאמור היה להיות אפילו טוב יותר מהעונה שקדמה לו מה שהיה חסר שם בעלילה: הלך להם לאיבוד גיבור ראשי הדמות של "הרע" כמו שאי אפשר לדמיין את "דני הוליווד" בלי לולה באום ואי אפשר לדמיין את "השיר שלנו 3" בלי קרין קורן כך גם כשהדמות הזו הלכה לאיבוד נשאר מעט מאוד בעלילה של ה"שיר שלנו 4" כשדמות ה"רע" נעלמה הדמות של רני אביב איבדה את האקשן ואת החיוניות רני נשאר בחור אומלל שבחלק הראשון מבלה בבית חולים ועסוק באבל ובחלק השני הוא אומלל עוד יותר ומפגין חוסר אונים מוחלט כשתמרה אהובתו עוזבת ולא רוצה אותו הדמות הסקסית מלאת הרוע והמאבק בינה לבין רני אביב היו גורמים לדמות של רני להופיע במיטבה במאבק שאותו הוא מוביל ובסופו של דבר מצליח לנצח בעלילה עם סיפורי אהבה תשוקה וקטעים מסעירים שבהם רן דנקר מתגלה כפי שהמעריצים שלו אוהבים לראות אותו אבל את הפירוט של כל העלילה שהייתה חסרה שם אספר כנראה כבר בפעם אחרת

> קראו את פענוח החלום

זוכר את המילים שהוא אמר ומה השני אמר הוא אומר לה "הרגשתי שאת בתוך משהו נורא ושאני רק רוצה לבוא ולהוציא אותך משם" והיא אומרת "רציתי שתבוא ותחבק אותי חזק שרק תחזיק אותי בזרועותיך ואני אוכל לנוח סוף סוף מכל הטירוף הזה שבו אני חיה" הוא עונה: "כן הרגשתי את זה והרגשתי שאת לכודה וכל מה שרציתי היה לבוא ולהוציא אותך מהכלוב הזה שסגר עליך" והיא לוחשת: "כן זה מה שהרגשתי שאני חיה בתוך כלוב של שקרים ואתה האדם שיכול לחלץ אותי משם" "כן ננה אני יכול!" הוא אומר לה הוא מדליק את האור ומסתכל אל תוך עיניה "אני יכול!" "אתה זוכר" רננה שואלת "שהיינו יחד על השטיח במחבוא הסודי שבקומונה ואמרת שאתה מבין ושגם לך יש דברים שאתה לא יכול לגלות" דני-בוקי מביט ברננה תופס את כתפיה "תקשיבי ננה זה נכון יש משהו שאני לא יכול לגלות לך בכל ליבי הייתי רוצה לגלות אבל זה לא אפשרי תביטי לי בעיניים ננה אני מבטיח לך שהדבר הזה שאני לא יכול לגלות זה לא משהו שיפגע בך אני מבטיח לך שתמיד אהיה איתך תמיד אשמור עליך את יכולה לסמוך עלי לגמרי" רננה מביטה בו ודמעות זורמות מעיניה "בוקי הלוואי ויכולתי לספר ולגלות לך הכל" היא אומרת הדמעות חונקות אותה אך היא ממשיכה: "בוקי אני באמת כמו בתוך כלוב כאילו מישהו סגר אותי בכלוב של שקרים כלוב שבו שום דבר לא אמיתי הלוואי ויכולתי לגלות לך את הכל" דני-בוקי שואל "מי זה שסגר אותך בתוך כלוב השקרים הזה?" רננה נושכת שפתיים דני-בוקי מחזיק עדיין בכתפיה ומטלטל אותה "ננה מי זה? אני יודע שאת אוהבת אותי אני יודע שאני חשוב לך ושאת אף פעם לא תרצי לפגוע בי את חייבת להגיד לי מי זה!" רננה לוחשת: "זאת סבתא שלי" "מה היא רוצה שתעשי?" דני-בוקי תובע לדעת ורננה מספרת לו מי זאת סבתא שלה ומה המזימה וכיצד היא רננה מתכננת לסקל את המזימה ולסלק את הכדורים משני האקדחים של אוסי ושלה לאחר שהם מדברים על הכל רננה בוכה ואומרת לו "בוקי אני רוצה להגיד לך תודה לאורך כל הזמן הזה עם כל התככים והשקרים שסבתא כפתה עלי הייתי נחושה להגן ולשמור עליך ולוודא ששום דבר רע לא יקרה לך אבל עכשיו אני קולטת שלא היה לי סיכוי להצליח בזה לבד תודה שהתעקשת להוציא אותי מה'לבד' הזה שהיתי בו עכשיו שאנחנו יחד בזה - אנחנו נצליח" הם מחייכים זה לזה ורננה ממשיכה: "בוקי אני רוצה לחיות איתך לתמיד אני רוצה ללדת את הילדים שלך להזדקן איתך ביחד אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי" הם מתנשקים השיר שלנו 4 המקטע הגדול והחשוב יותר שהיה חסר בסדרות של רן דנקר בטלוויזיה היה ב "השיר שלנו 4" אחרי העונה הנפלאה של "השיר שלנו 3" עם עלילה מלאת אהבה נוטפת תשוקה וסוחפת - היה צריך לבוא "השיר שלנו 4" שאמור היה להיות אפילו טוב יותר מהעונה שקדמה לו מה שהיה חסר שם בעלילה: הלך להם לאיבוד גיבור ראשי הדמות של "הרע" כמו שאי אפשר לדמיין את "דני הוליווד" בלי לולה באום ואי אפשר לדמיין את "השיר שלנו 3" בלי קרין קורן כך גם כשהדמות הזו הלכה לאיבוד נשאר מעט מאוד בעלילה של ה"שיר שלנו 4" כשדמות ה"רע" נעלמה הדמות של רני אביב איבדה את האקשן ואת החיוניות רני נשאר בחור אומלל שבחלק הראשון מבלה בבית חולים ועסוק באבל ובחלק השני הוא אומלל עוד יותר ומפגין חוסר אונים מוחלט כשתמרה אהובתו עוזבת ולא רוצה אותו הדמות הסקסית מלאת הרוע והמאבק בינה לבין רני אביב היו גורמים לדמות של רני להופיע במיטבה במאבק שאותו הוא מוביל ובסופו של דבר מצליח לנצח בעלילה עם סיפורי אהבה תשוקה וקטעים מסעירים שבהם רן דנקר מתגלה כפי שהמעריצים שלו אוהבים לראות אותו אבל את הפירוט של כל העלילה שהייתה חסרה שם אספר כנראה כבר בפעם אחרת :-) כל הזכויות שמורות לסיגל רוה © 2011 מאוד אשמח לשמוע את דעתכם סיגל רוה

> קראו את פענוח החלום

חלום 1 : אתמול חלמתי שאני הולך במקום שבו היו מלא נחשים גדולים בכל מיני צבעים ואז הסתכלתי ימינה וראיתי נחש צהוב אם נקודות אדומות עליו אשר הסתכל עליי אם השיניים בחוץ כשמהשניים יוצאות לו ארס לא עבר שניה והנחש הצהוב בעל הנקודות האדומות זינק עליי והכיש אותי ביד במהלך ההכשה נאבקתי בו ובזמן שנאבקתי בו שיניו היו נעוצות בידי ובאצבעות ולא רצה לשחרר אך עם זאת הצלחתי לשחרר אותו ואז קשרתי לו את הפה כדיי שיפסיק להכיש אותי לאחר מכן לקחתי מיד את החולצה שלי והידקתי חזק על היד שהארס לא יתפשט לאחר מכן לקחתי את הנחש עימי כדיי שאוכל לטפל בארס בעזרת רופאים שידעו את סוג הנחש ושמתי אותו לידי משם ראיתי מישהי שאמרה שתזעיק עזרה ואמרתי לה להתקשר לאמבולנס כדיי שאני לא יפעיל את זרימת הדם שהארס יעלה יותר מהר חיכתי וחיכתי ואף אחד לא הגיע לאט לאט עלתה בי היאוש והחולשה הארס מתחיל להשפיע ברגע שנהייתי חלש הנחש הצליח לחמוק מידיי וואז לבסוף התעוררתי בבהלה חלום 2: חלמתי על נחש אנקונדה שחור שתמיד מנסה לאכול אותי ומנסה להתקיל אותי אך אם זאת בכל ניסיון התנקשות של הנחש השחור לאכול אותי עמד לצידי תמיד נחש אנקונדה ירוק שמציל אותי מנחש זה חלום 3: בעבר תמיד יצא לי לחלום על עטלף שחור שעף בשמים בלילות במשך תקופה מאוד ארוכה במשך התקופה הזאת כל הזמן הייתי מתכבה מהעטלף בתוך ביוב שאותו אני יכול לראות דרך חריצים קטנים שבפתח לאחר תקופה מאוד ארוכה של פחד עזרתי כוחות ויצאתי החוצה להתמודד עם העטלף ברגע שיצאתי החוצה העטלף הבחין בי והתעוררתי כשהתעוררתי שמעתי מישהו נושם לידי הלוך ושוב במהלך התקופה שהייתי ילד מאז אותו מקרה הייתי שומע צעדים בבית כאילו מישהו רץ למלה ולמטה (כמו פעילות על טבעית) כשלא היה מישהו בבית הברז של המים היה נפתח יום אחד כשהיגעתי הביתה ולא היה אף אחד בבית שמעתי שוב את הצעדים אך עם זאת הצעדים האלו הפכו לחלק ניכר משגרת היום יום ולא היה נתון להתייחסותי בבית שלנו יש מקום פתוח באמצע הבית בצורת עיגול שפתוח בלי קורת גג ובאמצע שולחן מחרסינה כיסאות מסביב ועליו עיתון ישבתי בבית ראיתי טלויזיה בסלון ואז שמעתי את הצעדים האלו שוב רק כששמעתי צעדים אלו יכולתי לראות את הדמות מדפדפת בעיתון דרך השתקפות של אבנים גדולות מלוטשות לא ידעתי מה לעשות חשבתי שאני הוזה ישר היחזקתי את השלט וצעקתי וישר עזב את העיתון ורץ למלה שוב עם שמיעת צעדים אלו המשכתי להתנהג כרגיל ואז שוב שמעתי צעדים אלו וחזר לעיתון ישר ברחתי מהבית יום אחד ההורים התגרשו עזבנו את הבית וגם כל הצעדים נעלמו איתו

> קראו את פענוח החלום

רננה: "אמרת את זה וידעתי שאתה מבין. והרגשתי ששום דבר לא בסדר בחיים שלי ושאתה האדם האחד ביקום שיכול להבין". הם שניהם ממשיכים לשחזר בדיוק את השיחה וכל אחד מהם זוכר את המילים שהוא אמר ומה השני אמר. הוא אומר לה "הרגשתי שאת בתוך משהו נורא ושאני רק רוצה לבוא ולהוציא אותך משם". והיא אומרת "רציתי שתבוא ותחבק אותי חזק, שרק תחזיק אותי בזרועותיך ואני אוכל לנוח סוף סוף מכל הטירוף הזה שבו אני חיה". הוא עונה: "כן, הרגשתי את זה. והרגשתי שאת לכודה, וכל מה שרציתי היה לבוא ולהוציא אותך מהכלוב הזה שסגר עליך". והיא לוחשת: "כן, זה מה שהרגשתי, שאני חיה בתוך כלוב של שקרים, ואתה האדם שיכול לחלץ אותי משם". "כן, ננה, אני יכול!" הוא אומר לה. הוא מדליק את האור ומסתכל אל תוך עיניה, "אני יכול!" . "אתה זוכר" רננה שואלת, "שהיינו, יחד על השטיח במחבוא הסודי שבקומונה ואמרת שאתה מבין, ושגם לך יש דברים שאתה לא יכול לגלות". דני-בוקי מביט ברננה תופס את כתפיה, "תקשיבי ננה, זה נכון. יש משהו שאני לא יכול לגלות לך. בכל ליבי הייתי רוצה לגלות אבל זה לא אפשרי. תביטי לי בעיניים ננה, אני מבטיח לך שהדבר הזה שאני לא יכול לגלות זה לא משהו שיפגע בך. אני מבטיח לך שתמיד אהיה איתך, תמיד אשמור עליך. את יכולה לסמוך עלי לגמרי". רננה מביטה בו ודמעות זורמות מעיניה. "בוקי, הלוואי ויכולתי לספר ולגלות לך הכל" היא אומרת, הדמעות חונקות אותה אך היא ממשיכה: "בוקי, אני באמת כמו בתוך כלוב. כאילו מישהו סגר אותי בכלוב של שקרים, כלוב שבו שום דבר לא אמיתי, הלוואי ויכולתי לגלות לך את הכל". דני-בוקי שואל "מי זה שסגר אותך בתוך כלוב השקרים הזה?". רננה נושכת שפתיים. דני-בוקי מחזיק עדיין בכתפיה ומטלטל אותה. "ננה, מי זה? אני יודע שאת אוהבת אותי. אני יודע שאני חשוב לך ושאת אף פעם לא תרצי לפגוע בי. את חייבת להגיד לי מי זה!" רננה לוחשת: "זאת סבתא שלי" "מה היא רוצה שתעשי?" דני-בוקי תובע לדעת. ורננה מספרת לו מי זאת סבתא שלה ומה המזימה וכיצד היא, רננה, מתכננת לסקל את המזימה ולסלק את הכדורים משני האקדחים של אוסי ושלה. לאחר שהם מדברים על הכל רננה בוכה ואומרת לו. "בוקי אני רוצה להגיד לך תודה. לאורך כל הזמן הזה עם כל התככים והשקרים שסבתא כפתה עלי הייתי נחושה להגן ולשמור עליך ולוודא ששום דבר רע לא יקרה לך. אבל עכשיו אני קולטת שלא היה לי סיכוי להצליח בזה לבד. תודה שהתעקשת להוציא אותי מה'לבד' הזה שהיתי בו, עכשיו שאנחנו יחד בזה - אנחנו נצליח". הם מחייכים זה לזה ורננה ממשיכה: "בוקי אני רוצה לחיות איתך לתמיד, אני רוצה ללדת את הילדים שלך, להזדקן איתך ביחד, אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי" הם מתנשקים. השיר שלנו 4 המקטע הגדול והחשוב יותר שהיה חסר בסדרות של רן דנקר בטלוויזיה היה ב "השיר שלנו 4" . אחרי העונה הנפלאה של "השיר שלנו 3" עם עלילה מלאת אהבה, נוטפת תשוקה וסוחפת - היה צריך לבוא "השיר שלנו 4" שאמור היה להיות אפילו טוב יותר מהעונה שקדמה לו. מה שהיה חסר שם בעלילה: הלך להם לאיבוד גיבור ראשי, הדמות של "הרע". כמו שאי אפשר לדמיין את "דני הוליווד" בלי לולה באום ואי אפשר לדמיין את "השיר שלנו 3" בלי קרין קורן, כך גם כשהדמות הזו הלכה לאיבוד נשאר מעט מאוד בעלילה של ה"שיר שלנו 4". כשדמות ה"רע" נעלמה, הדמות של רני אביב איבדה את האקשן ואת החיוניות. רני נשאר בחור אומלל שבחלק הראשון מבלה בבית חולים ועסוק באבל ובחלק השני הוא אומלל עוד יותר ומפגין חוסר אונים מוחלט כשתמרה אהובתו עוזבת ולא רוצה אותו. הדמות הסקסית מלאת הרוע והמאבק בינה לבין רני אביב היו גורמים לדמות של רני להופיע במיטבה במאבק שאותו הוא מוביל ובסופו של דבר מצליח לנצח. בעלילה עם סיפורי אהבה, תשוקה וקטעים מסעירים, שבהם רן דנקר מתגלה כפי שהמעריצים שלו אוהבים לראות אותו. אבל את הפירוט של כל העלילה שהייתה חסרה שם אספר כנראה כבר בפעם אחרת :-) כל הזכויות שמורות לסיגל רוה © 2011 מאוד אשמח לשמוע את דעתכם סיגל רוה

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 18 עמוד הבא >>
RSS