פענוח חלומות בס"ד

חלומות על נייר

נמצאו 321 חלומות המכילים נייר - עמוד 19


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני קופאית ובאה מישהי מבקשת ממני להטעין לה כרטיס גיפט ב850 שקל ואני באה לקחת וצועקים לי ברקע להקליד את זה בקופה במספר 41 ואז היא נותנת לי שקיות ואומרת לי יש פו 839 וכמה אגורות ואז אני פותחת את השקיות ואני רואה את השטרות חלקם מתפוררים לי וחלק דהוי והם פתוחים בין שני ניירות אחרת ואז אני קצה והולכת למנהל שיספור ויגיד לי מה לעשות והמנכל של הרשת עומד מאחוריו ואומר לו בשום פנים ואופן המנהל שלי לוקח את הכסף ומביא לי כרטיס ואני באה ללכת ונופל לי מהיד הדברים ואני מתכופפת להרים והיה לי חצאית וגרביונים ואז אני מתקדמת לכיוון הקופה ללקוחה ולקוחה אחרת ילדה רצה אחרי ילד וזורקת עליו סכין ואני בורחת

> קראו את פענוח החלום

אני מתנדבת עם חברתי ומשפחתי בבית יתומים במדינה רחוקה. אני אוהבת את תפקידי ומפיקה תועלת ממנו אבל באחד הימים היתומים נלחמים על תשומת הלב שלי, ואחת היתומות ניגשת למנהל ואומרת שאני לא מתייחסת אליה כראוי. נוזפים בי. לאחר מכן ילד אחר מגיע ונותן לי נשיקה על השפתיים. תוך מעט זמן מגיע מנהל בית היתומים ומאשים אותי בפגיעה בילד וכולם כועסים עלי. אני מצליחה להוכיח את חפותי. יוצאים לטיול ואני מוצאת את עצמי מתנתקת מכולם משוטטת ברחובות ומגיעה למקומות מפוקפקים. אני פוגשת שם את מנהל בית היתומים שאומר לי לברוח כי המקום מסוכן ואין לי אמצעים להגן על עצמי. אני חוזרת חזרה לבית יתומים ובדרך פוגשת את חברתי (איתה ניגנתי בלילה שלפני החלום) שחזרה מוקדם מהטיול מכאבים בידה. כשאנחנו פותחות את הדלת באופן מפתיע אנחנו לא מגיעות לבית היתומים, אלא מוצאות עצמינו מרחפות מעל נוף הררי וירוק, וברקע מופיעה ההודעה: ״יש לכן 75 דקות. בהצלחה!״ חברתי מבינה שאנחנו צריכות לחפש מקום מסויים ובפלאפון שלי מופיעה מפה אשר מובילה אותנו למקום. אנחנו חולפות על פני דמויות אנושיות שאי אפשר לגעת בהן, מעין הולוגרמות, וגם דמויות העשויות נייר ואבן שבהן אפשר לגעת. אני מוצאת פנים מוכרים מדי פעם ומבינה שהעולם הוא מעין עולם מקביל שרק מעטי מעט מכירים ולוקחים בו חלק. נדמה שכולם מזהים אותנו ואת המשימה החשובה שלנו וחלק אף מנסים להניע אותנו מלהגיע למקום בזמן. במהלך הטיול אני מרגישה שהשיניים שלי מתעוותות ואני לא מצליחה כמעט לפתוח את הפה. הכל מתעקם ונשבר ואני מנסה להחזיר את הלסת למקום והכל נורא כואב (נדמה לי שבאמת ממש כאב לי). כשאנחנו מוצאות את המקום וכמעט מגיעות אנחנו חולפות על פני איש שעובר דירה ומבקש את עזרתו בהעברת החפצים. אנחנו אומרות לו שאנחנו מתנצלות אבל אין לנו זמן ואנחנו במשימה ונשארו רק 15 דקות עד שניכשל. הוא עונה: ״מה לא תעזרו לאיש הזקוק לעזרה?״ ואנחנו עוזרות. אחרי זה אני מתחילה ללכת לעבר הבניין שהוא היעד הסופי ורואה מאחורי שחברתי נאבקת בילד אלים. אני חוזרת ועוזרת לה להיפטר ממנו ומלמדת אותו שאלימות היא לא פיתרון לדבר (או משהו כזה) ואנחנו נכנסות. מובילים אותנו לחדר ובסוף החדר עוד דלת. אבל הדלת גבוה בקיר וצריך לטפס ולהתאמץ כדי להגיע אליה. אנחנו נכנסות בקושי ומגיעות לאולם קולנוע. מוקרן סרט- כמה מוזיקאים מנגנים/מנצחים, כל אחד בדרך אחרת ונראה שכולם מתאמצים ועושים ״שואו״, והקריין שואל את הקהל את השאלה ״אבל מי באמת מנגן מהלב?״ השגנו את מטרת המסע וחזרנו לבית היתומים.

> קראו את פענוח החלום

אני קופאית ובאה מישהי מבקשת ממני להטעין לה כרטיס גיפט ב850 שקל ואני באה לקחת וצועקים לי ברקע להקליד את זה בקופה במספר 41 ואז היא נותנת לי שקיות ואומרת לי יש פו 839 וכמה אגורות ואז אני פותחת את השקיות ואני רואה את השטרות חלקם מתפוררים לי וחלק דהוי והם פתוחים בין שני ניירות אחרת ואז אני קצה והולכת למנהל שיספור ויגיד לי מה לעשות והמנכל של הרשת עומד מאחוריו ואומר לו בשום פנים ואופן המנהל שלי לוקח את הכסף ומביא לי כרטיס ואני באה ללכת ונופל לי מהיד הדברים ואני מתכופפת להרים והיה לי חצאית וגרביונים ואז אני מתקדמת לכיוון הקופה ללקוחה ולקוחה אחרת ילדה רצה אחרי ילד וזורקת עליו סכין ואני בורחת

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 19 עמוד הבא >>
RSS