פענוח חלומות בס"ד

חלומות על לאס

נמצאו 324 חלומות המכילים לאס - עמוד 21


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אסף יובל ומיה באים אלי הלכנו לאיזה בית נטוש ישענו למעלה ישענו כולנו זה היה בית נטוש יפה ישבנו במרפסת למעלה ישענו ומול הבית שראינו למעלה והבית היה די גבוה היה עוד בית כזה חשבתי בהתחלה שהוא נטוש אבל לא היה שם אנשים שראו טלויזיה ראיתי אחד שם שם את היד איפה שהורידים ומישתגע ואז פתאום נירגע ואז ראיתי עוד אחד לוקח מזרק מזריק לעצמו ושוב נירגע ישר הבנתי שזה הרואין אמרתי לאסף הוא אמר שאין מצב זה בטח בית משוגעים או משהו טוב עישנו עוד חזרנו אלי הביתה אני הלכתי למיטה ישר נירדמתי שהיתעוררתי ניזכרתי גם שיובל מיה ואסף אצלי וגם שהבטחתי לאבא שלי שאני לא מעשן יותר יצאתי מהחדר פתאום ראיתי את מיה שוכבת מחוץ לחדר שלי היא אומרת לי מאור לא הקשבתי לה ישר יצאתי החוצה חשבתי על משהו לעשות בסוף נירגעתי חזרתי הביתה ניכנסתי עדיין ראיתי את מיה על השטיח והדלת של אבא שלי קצת פתוחה היצצתי ראיתי אותו ואת סיגי ישנים שאלתי את מיה לפני שסגרתי את החדר אם יש לי עיניים אדומות פתאום שמתי לב שהם ערים לא ידעתי מה לעשות סגרתי להם את הדלת לא יודע למה לקחתי שמיכה ושכבתי ליד מיה מיה אמרה לי שהיא רוצה גם שמיכה היתחסתי ואז יובל בא חיבק אותה מאחורה שכבנו שם כמה דקות בלי לעשות כלום ובלי להגיד מילה ואז אסף בא אמר למיה בואי היא קמה הלכה איתו ואז היתעוררתי

סיימתי שיעור בשוודית והלכתי עם המורה שלי לשיעור הבא כשנכנסנו לאזור של הכיתות ראיתי מחבלים שחטפו את הכיתה של היהודים הייתה יריה באוויר ואז ברחתי משם לרכבת התחתית. כשנכנסתי לתחנת רכבת עמדו שלושה זוגות של גברים לכל זוג היה אחד שמדבר ואחד מחזיק אקדח. שאלתי את אחד האנשים איפה יש פיצרייה בסביבה והוא אמר שיש פיצרייה אחת בתחנה המרכזית. עליתי לרכבת ונסעתי כמה שיותר רחוק. בחדשות הודיע שתפסו את המחבלים ויש הרוגים. הגעתי שוב לבית הספר והלכתי לאזור הספרייה לאסוף את הרכוש שלי כאילו גרתי בבית הספר. בין הדברים היו שלושה חרבות שתיים גדולות ואחת קטנה אני לא ידעתי שלקחתי את החרבות מהבית שלי לבית הספר. המנהלת וצוות המורים באו לראות שאני אורז את חפציי ואז הם ראו את החרבות ושאלו למה יש לי חרבות במזוודה אמרתי להם שאלו חרבות לא אמיתיות ושהן לא חותכות אפילו לקחתי אחת מהן והעברתי על היד שלי ולא קרה כלום. הם לא האמינו לי ואז המנהלת נקראה למסיבת עיתונאים ושם צעקתי עליה שאני אזהרתי אותה שזה מה שיקרה ושהיא לא הקשיבה לי והכל קרה בגללה. אחר כך חזרתי לקחת את המזוודה וכלום לה היה שם כל דברים שלי נעלמו ואז אחד מהתלמידים אמר לי שהמנשייךביקשה שיקחו לי את הדברים לעליית הגג של בית הספר. רצתי אחרי התלמידים שלקחו לי את המזוודה ואז כשהגעתי למעלה הם דחפו את המזוודה בפתח בין הקיר לגג ואז אחד המורים זרק פצצה באוויר והיא התפוצצה וכל פעם שהצלחתי לרדת במדרגות מורה אחר זרק עוד פצצה עד שהגעתי למטה ושם מתתי מהפיצוץ. משם עברתי למקום אחר עברתי לשואה הייתי בחדר שבו היה מיון של אנשים ואמרתי שאני לא שייך אז שלחו אותי החוצה מהמקום ובדרך ליציאה עברתי ליד חדר אוכל ובו ישבו מלא אנשים נאצים שאכלו צהריים יצאתי החוצה ובחוץ היה מחנה מלא ביהודים שהחזיקו כפיות ואכלו את האוויר ואז ניסיתי לצאת אבל הילדים במחנה ניסו לעצור אותי מלצאת אז נכנסתי למכונית שעמדה שם וניסיתי לנסוע מהר לתוך הגדר אבל הילדים עמדו וחסמו אותי. ואז מישהו אמר ברמקולים ליהודים במחנה הנה שיר שאתם אוהבים ואז בבת אחת הקיר של הבניין הפך לפרצוף של אדם זקן שנראה כמו היהודי מהקריקטורות של הנאצים. התקרבתי אליו והוא פתח את הפה ובלע אותי. משם נכנסתי לתוך בניין אחר של מחקר בנשק גרעיני ושם איזה פרפסור אמר שיופי שהגעתי ושהניסוי עומד להתחיל הם הזריקו לי חומר ונתנו לי לנהוג על אוטובוס סירה ואז התעלפתי הזריקו לי עוד חומר ואז מתתי. התעוררתי ברומניה באחד הרחובות ביחד עם אמא שלי ובן זוגה הלכנו לבית קפה ואחרי שבחרתי לשתות מיץ המלצרית קראה לנו יהודים מוכלכים ושאלתי את אמא שלי למה המלצרית קיללה אותנו? והיא אמרה שככה זה מקובל ברומניה.

היה לי בחלום ילדה, תינוקת שלי. לא היה לי כסף כדי לקנות לה מיטה, צעצועים. היא הייתה כל הזמן בעגלה. אחר כך הלכנו לאסיפת הורים. אמא שלי שאלה איך הציונים שלי, אם הם טובים. והמורה אמרה שהציונים שלי גרועים, לא טובים. אמא שלי לאחותי מאוד כעסו עליי. יאמרו שאני אשמה

יש ילד בבית הספר שלי שאני אוהבת ובחלום הוא שאל אותי אם אני רוצה חבר ואז אמרתי לו שזה תלוי ביופי שלו ובאופי שלי והוא אמר לי שזה מישהו שאני אוהבת והוא רמז לי שאני והוא נהיה חברים כשהגענו לתחנות של האוטובוסים בבית הספר ראיתי שם את שתי החברות הטובות שלי שאחת מהן הייתה דומה לעצמה כמו שהייתה נראת בכיתה ד׳ והשנייה הייתה נראת כמו עכשיו רק יותר קטנה שתי האימהות שלהן באו לאסוף אותנו מהבית ספר ואחת מהחברות שלי התקשרה אליי ואמרה לי: ״נו בואי מה שעה?!״ ואז רצתי ממש מהר לאוטו ונכנסתי במהירות באותו זמן שרצתי נפל לי התיק של הבית ספר ושאלתי את אמא של חברה שלי שנהגה באוטו אם היא יכולה לחכות שנייה שאני יביא את התיק אבל היינו צריכים לאסוף עוד חברה אז הלכנו לאסוף אותה וחזרנו, כשחזרנו התיק לא היה שם ועליתי לאיזה אוטובוס לחפש וגם שם לא מצאתי.

הייתה שריפה בבית, לא ידוע כתוצאה ממה. השרפה התפשטה לכל העיר וכולם ברחו. אני ברחתי אחרי ידיד שרץ עם כלבו. הגעתי לסמטה שאף פעם לא ראיתי. הייתה שם תיבה והידיד שלי אמר לי שהתיבה תעזור לי והכל יהיה בסדר, ולאחר מכן הלך. נשארתי שם לבד ולא הבנתי איך התיבה תעזור לי. כשפתחתי אותה גיליתי שיש שם המון המון כסף. פתאום חברה הופיעה וניסתה לגנוב לי את התיבה, אך לא הצליחה. לאחר מכן הלכנו לבית של החברה ושם ראיתי את אחותי הקטנה. אחותי כעסה עליי כי רצתה את התיבה אך ורק לעצמה. כפתחתי ספר טלפונים בביתה של החברה גיליתי שאימי מתה ואבי בחול. לא רציתי להאמין שהיא מתה וניסיתי להתקשר אליה ואל אבי ושניהם לא ענו. התברר לי שאבי איבד את התיק ואת הפלאפון שלו ולכן לא ענה. אמה של החברה אמרה לי שאימי מתה בשרפה כתוצאה מ״צוואר אל צוואר״. אין לי מושג מה ביטוי זה אומר. היא אמרה לי גם, שאבא שלי בדרך לבית של החברה לאסוף אותי ואת אחותי. אבא הגיע עם האוטו ונכנסתי אליו. גיליתי לו על התיבה עם הכסף ושנהיה בסדר, אך משהו היה שונה. הייתה הרגשה כאילו הוא לא היה צריך את כל הכסף הזה. ואז התעוררתי.

<< עמוד קודם 21 עמוד הבא >>