פענוח חלומות בס"ד

חלומות על ספסל

נמצאו 420 חלומות המכילים ספסל - עמוד 21


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אז ככה: ניסיתי לחלום על סבא שלי כי הוא נפטר אתמול בשנה שלו. חלמתי בעצם שני חלומות באותו זמן חלמתי שאני לבד ברמת אליהו הולכת סתם כזה ומישהו אתיופי שיכור עושה לי עם היד בואי בואי ופחדתי נורא ורצתי ויום אחרי הייתי עם אחותי סתם בספסל כזה והוא יצא מהבניין הוא היה עם חולצה כחולה ובקבוק בירה ביד וסכין מטבח.. ואמרתי לאחותי נופר רוצי בבקשה רוצי והוא התקרב אלינו עוד יותר וכבר זה היה מאוחר מידי לברוח והוא ניסה לדקור אותי ביד ואמרתי לו תדקור אותי ולא את אחותי והוא דקר אותי ביד והתעוררתי.. והיום אני צריכה ללכת לאותו מקום כי לחברה שלי יש יום הולדת היום וזה ברמת אליהו אני כל כך מפחדת..

חלמתי שהחזקתי תינוקת של מכר רחוק (במציאות אין לו תינוקת) לבושה בורוד. וכשהחזקתי אותה הוא ואשתו נעלמו. ןחיפשתי אותם. הלכתי בשביל עם ספסלים. ואישה ליטפה את התינוקת וחיכיה רצתה לגעת. ונתתי לה. וראיתי שזו סבתא שלי ז"ל לבושה ורוד. כולה עם כיסוי ראש .כמו שזכרתי אותה. צוחקת בקולי קולות.. ומחזיקה את התינוקת. ואני לא עוזבת את התינוקת כי אני יודעת שסבתא מתה ולא אמיתית ואם אעזוב את התינוקת היא תיפול. ואני כל החלום בוכה חזק עם דמעות. התעוררתי מטלפון. בלי דמעות. רק פחד

אני בבית ספר עם ידידה שלי והיא ביקשה שנלך ללמוד בהפסקה לפני השיעור על ספסל בחצר אני אמרתי לה שתרד בינתיים ותחכה לי אני הלכתי לשטוף את העין ופתאום הכל היה מטושטש ואחרי ההפסקה היא עלתה לרבה איתי ולא הסכימה לדבר איתי ולהקשיב לי באמצע הריב צעקתי לה שאני אוהב אותה

אני ושתי חברות נסענו למקום שנקרא ״אור ראשון״ לאנשים עם כל מיני בעיות. נסענו לשם עם חברה שהשתתקה מהצוואר ומטה. לקחנו אותה לשחייה בבריכה שהייתה מחולקת עם החבלים האלו של בריכות. עזרנו לחברה לשחות- החזקנו אותה מעל המים כדי שתנשום ואז נתנו לה לשקוע, ואז שוב הרמנו אותה. לפעמים איכשהו היא הצליחה להתיף את עצמה. הבריכה הייתה ממש עמוקה (למה??? מכניסים לשם נכים!!) ונהניתי לשחות בהן מאוד. זה היה שלו ברגעים ששחיתי לבד. דיברתי עם מישהו מתחת למים והוא הסביר לי על מצלמה תת מימית ולמה זה לא טוב לשתף ישר דרכה תמונות לאינטרנט. עברתי בין חלקי הבריכה, ובאחד ראיתי טלה ממש ממש קטן ששחה. הוצאתי אותו לסף הבריכה כי רציתי להצטלם איתו, אבל למצלמה לקח יותר מדי זמן וניסיתי כמה פעמים אז הוא נשך אותי. יצאתי מהבריכה ברצון מטורף להגיע למקום כלשהו. בדרך עברתי במן גינה קטנה עם ספסלים (ממש גינה כזו בין מבנים, כמו במן אוניברסיטה) והייתה שם ציפור טרף (נץ?) שניסתה לעוף מהרצפה ולא הצליחה. היה שם איש שאמר לה איך לעוף (מה הטכניקה) וכשהיא לא הצליחה הוא התאכזב. לא נשארתי שם לראות מה קורה בהמשך והמשכתי ללכת. הגעתי החוצה והלכתי למבנה עגול כזה מבד כבד שחלק כזה מבחוץ, שהוקם בצורת אוהל קרקס. כשנכנסים צריך לעקוף מן קיר כזה שמסתיר את מה שיש בפנים. כשנכנסתי היו שם כל מיני יצירות שזכרתי שראיתי באילת (כנראה יצירות של תלמידים) ונתקפתי נוסטלגיה. משום מה הגעתי לסף בכי ופגשתי שם עוד שתי חברות. התמונה הבאה היא אני וחברות הולכות במסדרון לחדר שלנו כנראה, ובאחד החדריםהדלת הייתה פתוחה. כנראה שההורים שישבו על המיטה שם זיהו אחת מאיתנו כי נכנסנו פנימה. על המיטה ישבו ההורים, מצד שמאל ילד בן 13 בערך, ביניהם ילד עם תסמונת דאון, על כורסה מימינם ישבה ילדה בת 12, וכשנכנסנו ראינו שקרוב לכניסה (החדר היה קטן מלאכלס מיטות לכל האנשים) יש שני ילדים קטנים (גיל 4 בערך) לבושים בבגדים זהים וצבעים שונים, בן ובת. תאומים. חיבקתי אותם תוך כדי שיחה עליזה עם ההורים, ואז ראיתי את האח השישי ״-הכנס שם של מושא קראש (?)- ?!?״ ״סיון??? עברו שנים! כבר אחרי צבא...״ האמא: ״אולי תספרו להם למה אנחנו כאן״ אז הם סיפרו על האח עם תסמונת הדאון שסובל מהתפרצויות זעם. האחות בת ה-12 הייתה אאוטגוינג כזו ועם הפלאפון אבל השתתפה בשיחה. נראה שהיא והאח בן ה-13 קרובים (אבל כמובן, בקשר אהבה-שנאה). הם המשיכו לדבר על הנושא, לא זוכרת מה חוץ מזה שהאמא שאלה את בת ה12: ״למשל (בשביל להדגים משהו על האח בעל תסמונת הדאון) היית יוצאת עם גברים או נשים?״ האחות: ״לא יודעת, אני שונאת בנים. אבל לפעמים הם בסדר״ (משהו כזה בסגנון התשובה)

<< עמוד קודם 21 עמוד הבא >>