פענוח חלומות בס"ד

חלומות על מוב

נמצאו 469 חלומות המכילים מוב - עמוד 25


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני מתנדבת עם חברתי ומשפחתי בבית יתומים במדינה רחוקה. אני אוהבת את תפקידי ומפיקה תועלת ממנו אבל באחד הימים היתומים נלחמים על תשומת הלב שלי, ואחת היתומות ניגשת למנהל ואומרת שאני לא מתייחסת אליה כראוי. נוזפים בי. לאחר מכן ילד אחר מגיע ונותן לי נשיקה על השפתיים. תוך מעט זמן מגיע מנהל בית היתומים ומאשים אותי בפגיעה בילד וכולם כועסים עלי. אני מצליחה להוכיח את חפותי. יוצאים לטיול ואני מוצאת את עצמי מתנתקת מכולם משוטטת ברחובות ומגיעה למקומות מפוקפקים. אני פוגשת שם את מנהל בית היתומים שאומר לי לברוח כי המקום מסוכן ואין לי אמצעים להגן על עצמי. אני חוזרת חזרה לבית יתומים ובדרך פוגשת את חברתי (איתה ניגנתי בלילה שלפני החלום) שחזרה מוקדם מהטיול מכאבים בידה. כשאנחנו פותחות את הדלת באופן מפתיע אנחנו לא מגיעות לבית היתומים, אלא מוצאות עצמינו מרחפות מעל נוף הררי וירוק, וברקע מופיעה ההודעה: ״יש לכן 75 דקות. בהצלחה!״ חברתי מבינה שאנחנו צריכות לחפש מקום מסויים ובפלאפון שלי מופיעה מפה אשר מובילה אותנו למקום. אנחנו חולפות על פני דמויות אנושיות שאי אפשר לגעת בהן, מעין הולוגרמות, וגם דמויות העשויות נייר ואבן שבהן אפשר לגעת. אני מוצאת פנים מוכרים מדי פעם ומבינה שהעולם הוא מעין עולם מקביל שרק מעטי מעט מכירים ולוקחים בו חלק. נדמה שכולם מזהים אותנו ואת המשימה החשובה שלנו וחלק אף מנסים להניע אותנו מלהגיע למקום בזמן. במהלך הטיול אני מרגישה שהשיניים שלי מתעוותות ואני לא מצליחה כמעט לפתוח את הפה. הכל מתעקם ונשבר ואני מנסה להחזיר את הלסת למקום והכל נורא כואב (נדמה לי שבאמת ממש כאב לי). כשאנחנו מוצאות את המקום וכמעט מגיעות אנחנו חולפות על פני איש שעובר דירה ומבקש את עזרתו בהעברת החפצים. אנחנו אומרות לו שאנחנו מתנצלות אבל אין לנו זמן ואנחנו במשימה ונשארו רק 15 דקות עד שניכשל. הוא עונה: ״מה לא תעזרו לאיש הזקוק לעזרה?״ ואנחנו עוזרות. אחרי זה אני מתחילה ללכת לעבר הבניין שהוא היעד הסופי ורואה מאחורי שחברתי נאבקת בילד אלים. אני חוזרת ועוזרת לה להיפטר ממנו ומלמדת אותו שאלימות היא לא פיתרון לדבר (או משהו כזה) ואנחנו נכנסות. מובילים אותנו לחדר ובסוף החדר עוד דלת. אבל הדלת גבוה בקיר וצריך לטפס ולהתאמץ כדי להגיע אליה. אנחנו נכנסות בקושי ומגיעות לאולם קולנוע. מוקרן סרט- כמה מוזיקאים מנגנים/מנצחים, כל אחד בדרך אחרת ונראה שכולם מתאמצים ועושים ״שואו״, והקריין שואל את הקהל את השאלה ״אבל מי באמת מנגן מהלב?״ השגנו את מטרת המסע וחזרנו לבית היתומים.

> קראו את פענוח החלום

הינו באיזה בית לא זכור איזה אני אחותי וההורים שךי שכמובן בחיים לו הרגשתי טוב רציתי לצאת מהבית הזה יצאנו כולם ואז משהו התחיל לירות עלינו כשהוא ירא עלינו לא יצא כדור ושהוא ירא באוויר יצא כדור אמא שלי ואחותי ברחו עם האוטו ואז הוא המשיך לירדוף אחרי ואחרי אבא שלי

> קראו את פענוח החלום

בוקר טוב, אני לירן, בן 24, רווק, סטודנט למשחק. חלמתי שאני נוסע באוטו, אחותי הקטנה, איילת, בת ה- 18, נוהגת ברכב, לצידה יושב דוד שלי, גילו קרוב ל-70, ופנינו מועדות הבייתה. אחותי נוהגת באופן פרוע במיוחד, כמעט התנגשה במכוניות, מצד שני היא גם הצליחה להתחמק מתאונות מספר פעמים, כלומר ממכוניות שפנו או החליפו נתיבים במפתיע. בשלב מסוים זה כבר הפך מוגזם ודוד שלי הרים ידו כדי להסית את ההגה לאחר שכמעט התנגשה במכונית, אך לא עשה זאת. אגב הכביש היה רטוב. כמה שניות לאחר מכן, בעודנו צועקים עליה שתסע רגוע, ראינו לפנינו מעין שורה של מכוניות עומדות, כמו מן מחסום שלא ניתן לעבור, אני חושב שדוד שלי היה זה שהסית את ההגה ימינה בפתאומיות, הרכב החליק מעט על הכביש החלק ואז ירדנו מהכביש ימינה לאיזה שדה או משהו, האוטו איבד שליטה, אפילו עשה היפוך אחד, ואז חזר לעמוד על ארבעה גלגלים והתייצב. בשלב הזה צרחנו על איילת, היא יצאה מהאוטו כמובן ולא נתנו לה להמשיך לנהוג, אלא דוד שלי החליף אותו מול ההגה, רק שאז איילת החלה לבכות, לדעתי הכיתי אותה מעט וצרחתי עליה, היא לא הסכימה להיכנס לאוטו, ניסיתי לדחוף אותה ולנעול אותה במושב האחורי אבל היא פשוט בעטה בדלת, ואז פשוט תפסתי אותה והושבתי אותה עליי במושב הקדמי ליד הנהג, חיבקתי אותה אליי והיא חבקה אותי חזרה ובכתה. החזרה אל הכביש גם הייתה מוזרה מעט, כאילו חזרנו לנקודה שבה התחיל החלום או באיזור שם, כלומר חזרנו אחורה ושוב היינו צריכים לעשות אותה דרך, הפעם כשדוד שלי נוהג (ייתכן שזו הייתה פעם שניה שחזרנו לאותה נקודה בדרך). גם כשדוד שלי נהג זה לא היה לגמרי בטוח, והוא כמעט דרס שוטר שחצה את הכביש עם עובר אורח נוסף, אך גם מזה ניצלנו, ושם בערך, קצת אחרי זה, נגמר החלום ממה שזכור לי. לא הגענו ליעדינו בחלום בכל אופן.

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 25 עמוד הבא >>
RSS