פענוח חלומות בס"ד

חלומות על ופי

נמצאו 5,700 חלומות המכילים ופי - עמוד 245


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

היינו בסיור בירושלים העתיקה לפני חתונתה של בת דודתי(שהתקיימה כבר בשנה שעברה) ואמרו לנו לשים פלאפונים בחנות בתחילת הסיור ואני היחידה ששמה. לאחר כמה זמן התחרטתי והלכתי לקחת את הפלאפון שם הייתה אישה שהתחילה לדבר על אחותי ואמרה "סופה" שזה הגדוד שלה בצופים. ואז היא אמרה "כרם. היה לך קשר אליו בעבר. והוא עוד פעם נכנס לחייך. את תמצאי שם את אהבתך בעוד כמה זמן"

חלמתי שאני בספרד בדרך לסביליה עם חבר לשעבר ובחלום הופיעו פתאום 2 נשים מהעבר שלו שרוצות להיות איתו: אחת מאד זנותית והשניה עוקבת אחריו כמו בלשית. אני מרגישה בצד ומאד פגועה, כי הוא מפנה אליהן את תשומת הלב. באיזשהו שלב כולנו מטיילים ביחד מחפשים לאן להמשיך בטיול. אני פותחת ספר ומתחילה להדריך לאן ליסוע. ואנחנו נוסעים לסביליה שבספרד ורואים בדרך הרים מדהימים ונוף עוצר נשימה. כשמגיעים לסביליה אנחנו מחפשים מקום לישון ופתאום יש עוד גבר ישראלי שהיה עם הבן שלו והוא לאט לאט מחבק אותי ומאד נעים לי, אני מרגישה בטוחה ושיש לי על מי לסמוך. אני מרגישה שזה האחד, ומתמלאה אהבה ומבינה שנוכל להיות ביחד ושהבנים של שנינו יוכלו להסתדר ולהיות אחים זה לזה.

בחלום אני יודעת שיש לי מחלה ושנותרו לי 24 שעות לחיות. הפרפרים בבטן מהלא נודע כלכך הלחיצו והפחידו אותי. בתחילת החלום אני נמצאת בחדר עם קירות לבנים עם אבא שלי (עולם הרפואה ומוות לא זרים לו כך שהוא נשאר עם אותו המבט היומיומי שלו אבל הרגשתי שהוא יודע שמחר אני אמות). בחלק השני של החלום אני רצה ברחוב בורחת. אני רצה על המדרכה ורואה באופק הלא רחוק את האורות מהמכוניות העומדות על הכביש ויש גם עמוד (כנראה של תמרור) מולי. אני מועדת על מכסה ביוב ופורצת בבכי. בחלק השלישי של החלום אני נמצאת בשירותים ציבוריים, נכנסתי לאחד התאים,יש לציין שהוא היה גדול יחסית. האסלה הייתה חלודה, והיה שם איזה סוג של צינור ניקוז ממתכת שגם הוא היה חלוד. בזמן שאני מסתכלת על החלודה מישהי פונה אליי, אני לא זוכרת לגמרי על מה דברנו אבל נהיינו חברות. בחלק הרביעי הלכתי במסדרון עם החברה החדשה שלי וסיפרתי לה שנותרו לי פחות מ24 לחיות, כשהיא שאלה אותי מה המחלה שלי אמרתי בהרהור: מה המחלה שלי? מה המחלה שלי?" -וכאן אני צריכה להעיר הערה קטנה, לפני שנתיים הייתה לי קבוצת חברות שזרקה אותי, ועוד מישהי, קראו לה עינבל. כשהגעתי למצב שהייתה לי רק חברה אחת שלא הייתה איתי בכיתה, ולא הייתי רואה אותה הרבה, החלטתי התחבר עם עינבל. אבל לא הכי אהבתי אותה, היא הייתה מעצבנת. היא הייתה תמיד אפשרות שנייה בשבילי. ובאותה שנה כשחברתי למישהי אחרת ישר התייחסתי אליה כמו שהתייחסו אליי כשהחברות שלי זרקו אותי. וככה נשאר המצב. במשך יותר משנה וחצי. עד שעכשיו סיימנו חטיבה ולא דיברתי איתה, גם אין לי ממש סיבה. ועכשיו נחזור לחלום- אחרי ששאלתי מה המחלה שלי מיד פניתי אל עינבל והיא אמרה איזשהו שם מדעי. היא פשוט הופיעה פתאום איתנו, ואיכשהו זה לא הפריע לי -אני אדם שמאוד אכפת לו ממה שחושבים עליו- בחלק החמישי אני חוזרת מהבריחה לבית הישן שלנו. היו יחסית הרבה אנשים אהל לא ראיתי פנים. כשאני חוזרת אני מחזיקה תחפושת כלה ישנה ומלוכלכת של ילדים. והכלתי לשבת עם אימא שלי. אני זוכרת חיבוק ארוך ונשיקה.

<< עמוד קודם 245 עמוד הבא >>