פענוח חלומות בס"ד

חלומות על שגם

נמצאו 579 חלומות המכילים שגם - עמוד 27


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני ועוד 3 חברים יצאנו למן טיול מוזר , היינו בפארק כנראה והיינו באיזה מגלשה , פתאום התחלנו ל2 ט2 אחרים היו במגלשה מצד אחר שונה , וכל המגלשות מאבנים ישנות , ראיתי מדרגות מאבן והתחלתי לעלות כי רציתי לנסות גם את המגלשה השנייה עם חברה , התחלתי לעלות ופתאום באיזה שהו מתה חא היה יותר מדרגות והחברה שנייה אמרה בואי יש בכלל דרך אחרת , ואז פתאום הייתי ריחפתי באוויר בלי לזוז והייתה סביבי הילה חברה שלי היית בשוק מה היא באויר וידיד שלי היה למטה הוא עלה לאן שחברה שלי הלכה וגם הוא אמר אין מצב שהיא באויר .. הם היו על צוק כזה ואני הייתי באוויר של התאום , פתאום התקרבתי לידיד שלי ממש והסתכלתי לו בעניים והוא עלי , והתקרבתי עוד עוד ועוד כאילו אני נכנסת לו למחשבות עוד שנייה , ואז חזרתי אחורה והתחלתי להביט בוא מסביב , לאחר מכן עשיתי עברתי לחברה שלידה וגם בה הבטתי בעניים והתקרבתי עוד ועוד וגם התרחקתי והתחלתי לראות אותה מהצדדים ומלמעלה ולמטה , אחר כך פתאום היית חברה אחרת שגם לה עשיתי את זה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת , חברות מתקופות שונות גם חברה מקופת העבר שלא ראיתי שנים , , לאט לאט התחלפו מספר פעמים ואני בהיותי באויר ומסביבי דמויות מתחלפות עם הבעות שונות צוחקות או מחופשות , וכל הדמויות שנאספו סביבי החלו לבכות

בחלום אני יודעת שיש לי מחלה ושנותרו לי 24 שעות לחיות. הפרפרים בבטן מהלא נודע כלכך הלחיצו והפחידו אותי. בתחילת החלום אני נמצאת בחדר עם קירות לבנים עם אבא שלי (עולם הרפואה ומוות לא זרים לו כך שהוא נשאר עם אותו המבט היומיומי שלו אבל הרגשתי שהוא יודע שמחר אני אמות). בחלק השני של החלום אני רצה ברחוב בורחת. אני רצה על המדרכה ורואה באופק הלא רחוק את האורות מהמכוניות העומדות על הכביש ויש גם עמוד (כנראה של תמרור) מולי. אני מועדת על מכסה ביוב ופורצת בבכי. בחלק השלישי של החלום אני נמצאת בשירותים ציבוריים, נכנסתי לאחד התאים,יש לציין שהוא היה גדול יחסית. האסלה הייתה חלודה, והיה שם איזה סוג של צינור ניקוז ממתכת שגם הוא היה חלוד. בזמן שאני מסתכלת על החלודה מישהי פונה אליי, אני לא זוכרת לגמרי על מה דברנו אבל נהיינו חברות. בחלק הרביעי הלכתי במסדרון עם החברה החדשה שלי וסיפרתי לה שנותרו לי פחות מ24 לחיות, כשהיא שאלה אותי מה המחלה שלי אמרתי בהרהור: מה המחלה שלי? מה המחלה שלי?" -וכאן אני צריכה להעיר הערה קטנה, לפני שנתיים הייתה לי קבוצת חברות שזרקה אותי, ועוד מישהי, קראו לה עינבל. כשהגעתי למצב שהייתה לי רק חברה אחת שלא הייתה איתי בכיתה, ולא הייתי רואה אותה הרבה, החלטתי התחבר עם עינבל. אבל לא הכי אהבתי אותה, היא הייתה מעצבנת. היא הייתה תמיד אפשרות שנייה בשבילי. ובאותה שנה כשחברתי למישהי אחרת ישר התייחסתי אליה כמו שהתייחסו אליי כשהחברות שלי זרקו אותי. וככה נשאר המצב. במשך יותר משנה וחצי. עד שעכשיו סיימנו חטיבה ולא דיברתי איתה, גם אין לי ממש סיבה. ועכשיו נחזור לחלום- אחרי ששאלתי מה המחלה שלי מיד פניתי אל עינבל והיא אמרה איזשהו שם מדעי. היא פשוט הופיעה פתאום איתנו, ואיכשהו זה לא הפריע לי -אני אדם שמאוד אכפת לו ממה שחושבים עליו- בחלק החמישי אני חוזרת מהבריחה לבית הישן שלנו. היו יחסית הרבה אנשים אהל לא ראיתי פנים. כשאני חוזרת אני מחזיקה תחפושת כלה ישנה ומלוכלכת של ילדים. והכלתי לשבת עם אימא שלי. אני זוכרת חיבוק ארוך ונשיקה.

חברה שלי ואני הולכות לבית שלי ואז היא אומרת לי בצחוק שאני משעממת ואז היא אומרת לי סתם אבל אני אוהבת אותך כיף לי להיות איתך ואז היא נותנת לי חיבוק ואז אני אומרת לה שגם אני אוהבת אותה ואז היא אומרת לי שהיא יותר ואז אני אומרת לה שאני יותר ואז היא אומרת לי שהיא מאוהבת בי

<< עמוד קודם 27 עמוד הבא >>