פענוח חלומות בס"ד

חלומות על ואף אחד לא

נמצאו 463 חלומות המכילים ואף אחד לא - עמוד 28


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

בשבוע אחד הספקתי לחלום ארבעה חלומות שלא יוצאים לי מהראש אינני זוכר פרטים מדוייקים אז אנסה לתאר בכללי בפעם הראשונה חלמתי על זה שאני נמצא באמריקה ליד מגדלי התאומים המחודשים (למרות שעוד לא חודשו) ואני מסתכל עליהם ומסתכל ברחוב ואנשים מסתכלים לשם ופתאום קורה אסון התאומים ואני רואה תמונות מהאירוע הקודם אני רואה את המטוס שהתרסק עליהם ואת הבניינים לאט לאט קורסים ואת האנשים מצלמים ובורחים אפילו את האנשים שקפצו מהמגדלים ואני פשוט מסתכל ולא יודע מה לעשות הרגשתי שאני קפוא ואז התחלתי ללכת משם עם כל האנשים וחלקם אומרים לי להתרחק ואני מתרחק החלום השני היה שאני וכמה חברים שלי שחלקם אינני זוכר אבל אחד מהם הוא אחי התאום נלחמים בנשק באחוזה גדולה שבה גנגסטרים מחזיקים מישהי מאוד יקרה לנו שאותה אני לא זוכר ואנחנו נלחמים להצילה אני זוכר לפרטים את הנשקים הרבים שהיו שם ואת אופן הלחימה אני גם זוכר שהיו לחלום הזה המשכים ואת הרוב אני לא כל כך זוכר אבל באותו לילה גם חלמתי שאני ואחי התאום נוסעים ברכב בשיא המהירות ובורחים מהמשטרה אני לא יודע בדיו איפה זה היה אבל זה היה בכביש מהיר ואני זוכר שהוריתי לאחי והסתיר משו מתחת לכסא כדי שהמשטרה לא תראה ואני רואה אותו מסתיר אקדח ועוד משו שאני לא סגור עליו(יכול להיות שקית עם מסמכים או אולי סמים או משו אסור) בקיצור אנחנו נוסעים ועוברים מחסומים ואת ההמשך אני לא זוכר לילה אחר באותו שבוע אני חלמתי שאני והמשפחה שלי וחברים קרובים (2 חברים נדמה לי) בורחים מאמריקה עקב רדיפה אנטישמית של הממשלה אני זוכר שאני ואמי ואחי (לא זוכר אותו בדיוק אבל יודע שזה אחי) בורחים מאיזה קניון לחניון ואנחנו בלחץ כי רודפים אחרינו בהתחלה לא ידעתי מי בחניון אנחנו נלחצים עם הרכב ויוצאים ואיכשהוא הגענו הביתה (תיארתי רק חדר עם מיטות) ואני ואחי ועוד חבר ואמא שלי ואולי גם אבא שלי פשוט מפוחדים ואני יודע שהיינו לחוצים נדמה לי שזה בגלל שעדיין ידענו שרודפים אחרינו אז אנחנו צריכים להסתלק מאמריקה בסופו של דבר אני רואה מסוקים דרך החלון שפשוט מפגיזים את אותו חדר שאנו נמצאים בו אני זוכר שראיתי כל פגז ופגז ואיפה הוא פוגע והם לא התפוצצו או משו אף אחד לא נפגע באמת משום מה ואז אני זוכר קליע בודד שנורה וגם הוא לא התפוצץ כל הפגזים והקליעים שראיתי זזו באיטיות מוחלטת ואף אחד לא נפגע בסוף מישהו מהממשלה צועק לנו מהמסוק משהו אנטישמי וחוק חדש באמריקה שאנו לא עומדים בו ואנחנו צריכים לעזוב זה בערך מה שחלמתי אני מקווה שתוכלו לעזור לי בפיענוך תודה

בחלום נעקצתי על ידי חיפושית צהובה קטנה באיזור הבטן התחתונה. כתוצאה מהעקיצה נוצר פצעון שגדל במהירות. ברגע שנגעתי בפצעון נפער חור בבטן והגוף התחיל להתפורר מנקודת העקיצה. בחלום לא היה לי קול ולא הצלחתי למעוק לעזרה. אנשים הלכו סביבי ואף אחד לא שם לב למה שקורה

אז מה שאני זוכרת בעצם זה אני יעל ונועה ליד השער ואולג נכנס הוא מחבק את יעל ואת נועה ואז אני עומדת והוא עומד ויש דקה של שתיקה ואז הוא אומר את לא רוצה חיבוק? ואז אני מחבקת אותו ואז הוא הולך איתנו עד שהוא רואה את דויד וכל האלה הוא ממשיך איתם ואחרי הוא עם החבורה שלו וחוזר לפנימייה עד שיום אחד כשהוא חוזר אני מחליטה שאני חייבת ללכת לבקר אותו ובדרך אני עוברת תאונה (במקום שאני והוא נפגשנו כשאני והוא חזרנו להיות ביחד.. ) אני רואה את ההמולה ומה שקרה והוא בעצם לא שם הוא רחוק עכשיו והוא מצטער ששתק אבל בגלל הבחירה שלו הוא איבד אותי והוא לא יכול לשנות את זה לא משנה מה יעשה.. זה כאילו ברגע אחד נמחקתי מהחיים שלו לנצח ! ואז ההמשך שאני כאילו בשמיים ואני רואה איך היה אמור להיות היום הראשון שלי בכיתה י׳ אני מגיעה לשקד ועומדת בשער הפרצוף שלי נראה מפוחד ואני רועדת אני בדרכי לכיתה ופוגשת את גל היא עם מל במסדרון ומסמלת לי להיכנס לכיתה מהר אני מגיעה לכיתה אני רואה את אולג מישהו מחבק אותי זה לא אולג זה מישהו אחר אולג מסתכל עלינו ויוצא מהכיתה נועה מגיעה לבית ספר אחרי שבקיץ היא ולידור חזרו לקשר הם הגיעו בידיים שלובות הם חזרו והיא לא סיפרה לי?! רון כמו תמיד מסתובב עם מישהי ( הסתובבת עם מישהי שלא ראו את פנייה רק את האחורה תמיד) וצוחק עם כולם .. יעל מדוכאת היא מתחברת לעוד אנשים חדשים היא מסתכלת על אחד מהם במבט מיוחד ואוהב .. אני עומדת באמצע הכיתה אני והוא מתנשקים אני בחצר אולג חולף על פניי אני בחדר מורים אבל של דגן סילבי עוברת לידי אני נזכרת בחלק האחורי של המזכירות של דגן באותו יום שישבתי שם הפסקה שלמה מאחורי השיחים ובכיתי ואף אחד לא בא ואף אחד לא ידע בגלל החיוך המזויף ... אני מתעוררת אבל בחלום ומוצאת את עצמי ביום הראשון של כיתה ז׳ אחר כך ביום הראשון שהכרתי את אולג אני נעמדת מול השער של גן עדן האם להיכנס ולסיים הכל או שלראות עוד קטע אחד מכל מה שעברתי מהו הוא יהיה ? האם אני יכנס ובאמת מישהו יזכור ?? למישהו יהיה אכפת? מי הוא הילד שהתנשקנו?? למה אולג הסתכל עלינו ויצא למה דווקא הזיכרונות האלה איש לא ידע.. אני מחליטה לא לוותר אני ממשיכה להילחם והקטע האחרון הנה הוא בא אולג אומר אני תמיד יאהב אותך לנצח ! ואני קמה מהתאונה אולג לא נמצא שם אבל יש שם מישהו אחר שעוזר לי לקום והוא הילד שאני והוא התנשקנו בכיתה י׳ הוא שואל את בסדר ואני עונה רק תודה . תודה שתיתן לי חיים טובים תודה שתגרום לי את החיוך להחזיר תודה שלך באמת אכפת ואז אני מבינה למה אולג הסתכל עלינו ככה הוא ידע מהכל הוא היה בפנימייה ונשבר מבפנים בזמן שאחר את הלב שלו אצלי השאיר .

<< עמוד קודם 28 עמוד הבא >>