פענוח חלומות בס"ד

חלומות על בכי

נמצאו 3,693 חלומות המכילים בכי - עמוד 272


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שאני נוסעת עם שלושת הילדים שלי ואחותי למקום מרוחק מהבית שיש בו יריד ואחרי שהגענו פתאום קלטתי שחסר לי ילד אחד. אמרתי לאחותי שאני נוסעת בחזרה לחפש אותו והסכימה. פתאום באוטובוס היא באה לשבת לידי ואז נבהלתי כי הבנתי שילדי הקטנים נשארו לבד! נלחצתי כל כך שהתחלתי לבכות, ירדתי מהאוטובוס באמצע הנסיעה במחשבה לחזור אליהם והדרך נראתה ארוכה כל כך והדאגה גברה וגברה וכך גם הדמעות , כבר לא ידעתי איך ולאיזה כיוון ללכת קודם .אישה שראתה אותי בוכה הציעה לעזור לי ולהסיע אותי באותו שלה אך בעלה לא הסכים לה ושוב חזרתי לבכות ולבכות והתעוררתי בוכה מהסיוט הנורא הזה ומרוב שבכיתי הצער היה כל כך גדול שהלכתי להקיא

אמא שלי הניחה קופסא מלאה בגדים ישנים באיזה מקום בבית ואני רציתי לראות מה יש בקופסא וכשבדקתי מצאתי שם בגדים וגברים שמסמן הוצאתי מהארון שלי והיתפלאתי מאיפה היא הביאה את זה לקחתי חלק מהדברים וזרקתי בפח אשפה של השכן כדי שלא תראה ואת החלק השני עמדתי לזרוק לפח אחר ופתאום התחרטתי רצתי לפח והוצאתי את הדברים כי אולי שכחתי לבדוק מה יש בכיסים או שאולי זרקתי משהו טוב

אני בבית הספר, בכיתה שלי, כולם באו עם מזוודות עם חפצים, כשאני בודקת את החפצים שלי אני שמה לב שהם בכלל נמצאים בשקית זבל צהובה ואני מנסה לאטום אותה טוב כדי לא לאבד שום דבר. אני מבקשת מאבא שלי שיביא לי מזוודה ויוצאת לרחבה בכניסה לבית הספר לחכות לו. ברחבה אני רואה מעגל של אנשים מתים שלא ראיתי אף פעם, הם היו מסודרים כך שהרגליים של כולם פנו למרכז המעגל. בין האנשים המתים היו גברים נשים וילדים קטנים והם היו לבושים בסגנון שנות ה30 וצבעם וצבע בגדיהם היו דהויי. אני ראיתי אותם ומתגובתי הראשונה ריחמתי עליהם ומאוד והזדעזעתי, לאחר כמה שניות נזכרתי שאסור לרחם עליהם ושהם האויב ולא זכרתי למה והסתכלתי הצידה וניסיתי לשכוח מהם.

חלמתי שאני נוסעת עם שלושת הילדים שלי ואחותי למקום מרוחק מהבית שיש בו יריד ואחרי שהגענו פתאום קלטתי שאיבדתי ילד אחד. אמרתי לאחותי שאני נוסעת בחזרה לחפש אותו והסכימה. פתאום באוטובוס היא באה לשבת לידי ואז נבהלתי כי הבנתי שילדי הקטנים נשארו לבד! נלחצתי כל כך שהתחלתי לבכות, ירדתי מהאוטובוס באמצע הנסיעה במחשבה לחזור אליהם והדרך נראתה ארוכה כל כך והדאגה גברה וגברה וכך גם הדמעות , כבר לא ידעתי איך ולאיזה כיוון ללכת קודם .אישה שראתה אותי בוכה הציעה לעזור לי ולהסיע אותי באותו שלה אך בעלה לא הסכים לה ושוב חזרתי לבכות ולבכות והתעוררתי בוכה מהסיוט הנורא הזה ומרוב שבכיתי הצער היה כל כך גדול

<< עמוד קודם 272 עמוד הבא >>