פענוח חלומות בס"ד

חלומות על ב ל

נמצאו 5,349 חלומות המכילים ב ל - עמוד 288


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

כל הסיטואציה התרחשה בחדר השינה שלי. הייתי נסערת והיסטרית והרגשתי שרגשות עזים של כעס, תסכול ועצבים מציפים אותי. היו איתי שתי נשים שניסו להרגיע אותי, אך במקום זה רק דרדרו אותי לחוסר שליטה. כל מה שעשו או אמרו הרגיז אותי עד כדי טירוף. והתחלתי לבכות. וניסיתי גם לצרוח, אבל לא כלכך הצלחתי. אז מצאתי את עצמי מושכת בשיערות שלי, תולשת ממנו קווצות רציניות. העפתי דברים בחדר. שברתי מה שניתן היה לשבור. השתוללתי לגמרי. והתעוררתי כשלא יכולתי לשאת א התחושה הזאת עוד. תחושה של חוסר אונים שהייתה קשה מנשוא. חשוב לציין שאני לעולם לא מאבדת שליטה במציאות. שבאופן בלתי מודע, אובדן שליטה הוא החרדה הכי גדולה שלי. וזה מנהל את חיי אך ורק לרע.

> קראו את פענוח החלום

הייתי בבית סבתי ואחת הדלתות הייתה פתוחה התקרבתי לדלת כאשר חלפתי על פני חדר השינה (שהיא לא ישנה בו שנים) והיא שוכבת שם עם השמלה החביבה עליה קפואה, כחולה, ומצומקת.. התקרבתי מעט והיא מדברת אלי התחלתי לברוח לכיוון היציאה ודוד שלי עוצר אותי ואומר לי שזה בסדר וככה אפשר לדבר איתה ושדבר זה נורמאלי. הדבר הבא שאני זוכרת זה את הגוף הכחול שלה והידיים הקפואות באויר כאילו לא יכולה לזוז אבל קולה נשמע בחדר. אמי ואחותי הצטרפו פתאום ושלושתינו ישבנו על המיטה הן לא שמו לב לגופה עד שהסבתי את תשומת ליבן אך גם אז לא האמינו לי ופתאום היא דיברה שוב. לא יודעת מה היא אמרה אבל לשמוע את קולה אחרי כלכך הרבה זמן.. עוד שלושה חודשים זה יהיה השנה למותה ואני לא יודעת למה חלמתי דבר כו מזעזע וכואב.

> קראו את פענוח החלום

אני מתנדבת עם חברתי ומשפחתי בבית יתומים במדינה רחוקה. אני אוהבת את תפקידי ומפיקה תועלת ממנו אבל באחד הימים היתומים נלחמים על תשומת הלב שלי, ואחת היתומות ניגשת למנהל ואומרת שאני לא מתייחסת אליה כראוי. נוזפים בי. לאחר מכן ילד אחר מגיע ונותן לי נשיקה על השפתיים. תוך מעט זמן מגיע מנהל בית היתומים ומאשים אותי בפגיעה בילד וכולם כועסים עלי. אני מצליחה להוכיח את חפותי. יוצאים לטיול ואני מוצאת את עצמי מתנתקת מכולם משוטטת ברחובות ומגיעה למקומות מפוקפקים. אני פוגשת שם את מנהל בית היתומים שאומר לי לברוח כי המקום מסוכן ואין לי אמצעים להגן על עצמי. אני חוזרת חזרה לבית יתומים ובדרך פוגשת את חברתי (איתה ניגנתי בלילה שלפני החלום) שחזרה מוקדם מהטיול מכאבים בידה. כשאנחנו פותחות את הדלת באופן מפתיע אנחנו לא מגיעות לבית היתומים, אלא מוצאות עצמינו מרחפות מעל נוף הררי וירוק, וברקע מופיעה ההודעה: ״יש לכן 75 דקות. בהצלחה!״ חברתי מבינה שאנחנו צריכות לחפש מקום מסויים ובפלאפון שלי מופיעה מפה אשר מובילה אותנו למקום. אנחנו חולפות על פני דמויות אנושיות שאי אפשר לגעת בהן, מעין הולוגרמות, וגם דמויות העשויות נייר ואבן שבהן אפשר לגעת. אני מוצאת פנים מוכרים מדי פעם ומבינה שהעולם הוא מעין עולם מקביל שרק מעטי מעט מכירים ולוקחים בו חלק. נדמה שכולם מזהים אותנו ואת המשימה החשובה שלנו וחלק אף מנסים להניע אותנו מלהגיע למקום בזמן. במהלך הטיול אני מרגישה שהשיניים שלי מתעוותות ואני לא מצליחה כמעט לפתוח את הפה. הכל מתעקם ונשבר ואני מנסה להחזיר את הלסת למקום והכל נורא כואב (נדמה לי שבאמת ממש כאב לי). כשאנחנו מוצאות את המקום וכמעט מגיעות אנחנו חולפות על פני איש שעובר דירה ומבקש את עזרתו בהעברת החפצים. אנחנו אומרות לו שאנחנו מתנצלות אבל אין לנו זמן ואנחנו במשימה ונשארו רק 15 דקות עד שניכשל. הוא עונה: ״מה לא תעזרו לאיש הזקוק לעזרה?״ ואנחנו עוזרות. אחרי זה אני מתחילה ללכת לעבר הבניין שהוא היעד הסופי ורואה מאחורי שחברתי נאבקת בילד אלים. אני חוזרת ועוזרת לה להיפטר ממנו ומלמדת אותו שאלימות היא לא פיתרון לדבר (או משהו כזה) ואנחנו נכנסות. מובילים אותנו לחדר ובסוף החדר עוד דלת. אבל הדלת גבוה בקיר וצריך לטפס ולהתאמץ כדי להגיע אליה. אנחנו נכנסות בקושי ומגיעות לאולם קולנוע. מוקרן סרט- כמה מוזיקאים מנגנים/מנצחים, כל אחד בדרך אחרת ונראה שכולם מתאמצים ועושים ״שואו״, והקריין שואל את הקהל את השאלה ״אבל מי באמת מנגן מהלב?״ השגנו את מטרת המסע וחזרנו לבית היתומים.

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שאני הולכת בים על החוף עם חברה בדרך לאיזה מבנה עם מסדרון ובו חדר ושם יש בריכה גדולה ושם פגשתי את האקס שלי כאילו שקבענו שם מראש והמים של הבריכה היה עכורים . לא מלוכלכים אבל בצבע כהה נכנסו למים לרגע והחלטנו לצאתנוהלכנו דרך המבנה דרך דלתות תריסים שנפתחות כלפי מעלה והגענו לחוף ים כשהיה כבר ערב והיה הרבה אנשים בחוף והיתה שם ספינה של חיל הים וכל האנשים היו על קרשים גדולים וצפו עליהם בים וקצת נפלנו למים וקצת הינו על הקרש ואז יצאתי לחוף ושם היה גן משחקים של ילדים על החול וחלמתי שפתאום נכבה האור בכול העיר ... נכבה ונדלק ונכבה שוב להרבה זמן ועזבתי את גינת המשחקים ונכנסתי מתחת לשולחן שהיה ברחוב ואז מישהי הכריזה ברמקול שצריך לתפוס מכסה כי יש אזעקה (אבל היא לא עבדה כי לא היה חשמל)

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 288 עמוד הבא >>
RSS