פענוח חלומות בס"ד

חלומות על סביר

נמצאו 513 חלומות המכילים סביר - עמוד 37


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

סבת שלי חזר לחיים. אני אחותי ואמא שלי הינו בכלל בבית של הסבתא השניה. סבא שלי מעדיף לשתוק ולא לדבר איתנו והוא הלך לישון. כתבתי לו פתק, ואני זוכרת רק את השורה האחרונה "אני רוצה שתחבק אותי תמיד, שאני לא אתגעגע להרגשה של סבא" והלכתי לשירותים, וכשיצאתי הוא התעורר וביקש שאסביר מה המשפט האחרון, הסברתי לו והסברתי גם שעוד מעט אני עולה לכיתה ט' והוא חיבק אותי ממש חזק, וזה הרגיש כמו אבא שלי בכלל. ואחותי לא קמה וגם אמא שלי לא והוא רצה ללכת לבית לוחמי הגטאות, בגלל שהוא היה פרטיזן בשואה.

אני מוצאת את עצמי בשוק וקונה ים דל דברים ובניהם אבטיח שלם ושחזרתי לאיזה אוטו שיחזיר אותי הביתה ושמנו הכל בבאג ז׳ ומסתבר שהדלת של הבא גז לא נסגרת בעל נרכב אמר לי תלכי לאחד הדוכנים לקחת סכין כדי שהחתול את האבטיח לשניים ואני רצתי לאחד הדוכנים לקבל סכין ואני מסבירה לו שאני רוצה לחתוך את האבטיח הוא לא הסכים עברתי לשני והוא גם לא הסכים עד שמצאתי שאחד מהדוכנים הסכים וזו הייתה סכין לא גדולה ולכן חתכנו חתיכה מהקצה של האבטיח וסגרנו את הדלת והתחלנו לנסוע והתעוררתי

סבתא שלי חזר לחיים. אני אחותי ואמא שלי הינו בכלל בבית של הסבתא השניה. סבא שלי מעדיף לשתוק ולא לדבר איתנו והוא הלך לישון. כתבתי לו פתק, ואני זוכרת רק את השורה האחרונה "אני רוצה שתחבק אותי תמיד, שאני לא אתגעגע להרגשה של סבא" והלכתי לשירותים, וכשיצאתי הוא התעורר וביקש שאסביר מה המשפט האחרון, הסברתי לו והסברתי גם שעוד מעט אני עולה לכיתה ט' והוא חיבק אותי ממש חזק, וזה הרגיש כמו אבא שלי בכלל. ואחותי לא קמה וגם אמא שלי לא והוא רצה ללכת לבית לוחמי הגטאות, בגלל שהוא היה פרטיזן בשואה.

שני כלבים גדולים האחד שחור והשני בהיר פרווה (אופוויט) משחקים איתי דרך המרפסת (הם בחוץ ואני בתוך הבית) וברגע אחד של טירוף הם נכנסים לאמוק ומנסים להיכנס לתוך הבית שלי דרך החלונות הפתוחים והסורגים. אני גם יודעת שהם באים לאנוס אותי ובבהלה אני מנסה לסגור את כל החלונות ומנסה להרחיק אותם ע״י הדיפתם בכיסא אך בסופו של דבר הם מצליחים להיכנס. כשהם כבר לידי בתוך הבית הם מקבלים צורה אנושית הכלב הלבן הוא נער בהיר ותכול עיניים וטוב מראה והכלב השחור לא זכור כל כך (יכול להיות שעדיין דמות כלב). אני מנסה להרוויח זמן ושולחת אותם להתקלח כי בכל זאת הם כלבים שנמצאים בחוץ ובלכלוך כל היום. אני כביכול משתפת איתם פעולה ולא מתנגדת והם הולכים מרוצים כל אחד למקלחת אחרת והכלב השחור אומר לי כאילו למען הסר ספק אבל עדיין בנימה חברית ״מאמי עושים בתחת אין ברירה״ ואני מתחלחלת רק מעצם המחשבה אבל כמובן לא מראה לו. בינתיים שהם פותחים את ברזי המקלחת בדלתות פתוחות כמובן אני מנצלת את ההזדמנות לברוח מהבית דרך הדלת הראשית. הכלב/ נער הבהיר רואה זאת ורודף אחריי אך אנו מגיעים למטה (לשכונה) שמלאת אנשים אז הוא בורח. עם הגיענו למטה הוא חזר להיות כלב. אני מנסה לצעוק/ לבכות בכדי לבקש עזרה ולהסביר את גודל הטראומה אך הקול שלי חלש מאוד בקושי יוצאות לי המילים מהפה ואני לא מצליחה לבטא את עצמי

סבא שלי חזר לחיים. אני אחותי ואמא שלי הינו בכלל בבית של הסבתא השניה. סבא שלי מעדיף לשתוק ולא לדבר איתנו והוא הלך לישון. כתבתי לו פתק, ואני זוכרת רק את השורה האחרונה "אני רוצה שתחבק אותי תמיד, שאני לא אתגעגע להרגשה של סבא" והלכתי לשירותים, וכשיצאתי הוא התעורר וביקש שאסביר מה המשפט האחרון, הסברתי לו והסברתי גם שעוד מעט אני עולה לכיתה ט' והוא חיבק אותי ממש חזק, וזה הרגיש כמו אבא שלי בכלל. ואחותי לא קמה וגם אמא שלי לא והוא רצה ללכת לבית לוחמי הגטאות, בגלל שהוא היה פרטיזן בשואה.

<< עמוד קודם 37 עמוד הבא >>