פענוח חלומות בס"ד

חלומות על מים

נמצאו 15,336 חלומות המכילים מים - עמוד 38


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני הולכת למספרה כדי לראות אם בן הזוג שלי נמצא שם (עובד). כשאני מגיעה אני רואה שהוא לא שם ויש ספרית אחרת שמספרת גבר שיושב על הכיסא לפניה. הגבר צעיר ומזכיר לי במראה שלו את דוד שלי שנפטר לפני שנים. הוא לא אומר דבר. הספרית מסתובבת מולי ומתחילה לדבר. היא אומרת לי שמה שאני עושה לוקח ממני אבל שזה נותן לו שלווה. היא אומרת שזה בא לי מאימא שלי. היא ממשיכה לדבר אבל אני לא מצליחה להבין ולשמוע את מה שהיא אומרת, אבל מרגישה שהמסר הוא חיובי. היא מוקפת אור. ואז בהבזק אחד היא והגבר על כיסא המספרה מתפוגגים ונעלמים אל מול עיני כאילו לא היו ואני נזרקת לספת ישיבה מאחור וכאילו רואה את המתרחש מתוך חלום. לוקח לי כמה שניות להתעורר בחלום לערות מוחלטת. אין בי פחד. ואז אני רואה צללית כהה ותזוזה מהעבר השני של המסדרון. אני קמה וניגשת לשם. אני רואה את הבן הצעיר שלי שוטף את רצפה

> קראו את פענוח החלום

החלום קורה קצת לפני הכניסה לגן שלי כשהייתי קטנה. אמא לוקחת אותי לגן אבל משום מה אני לא רציתי להיות בגן הזה. או שלא רציתי ללכת לגן. בכיתי בכי מר. בחלום זה היה נראה שאפילו סבלתי מזה שאמא לוקחת אותי לגן. (בגלל הגן עצמו, לא בגלל שאמא היא זו שלוקחת אותי לגן) אבל אמא כאילו לא שמה לב והמשיכה לשכנע אותי שהגן הוא מקום טוב, ולהוליך אותי לכניסה כאשר על פניה הבעה שמחה. אני חושבת שהיא עשתה את זה כי היא נורא מיהרה לעבודה ורצתה להגיע בזמן ולא לאחר. הגענו לדלת הכניסה שבחלום, היא הייתה ממוקמת במקום אחר מאשר במציאות. היה רעש אחיד, כזה ששומעים שהגננת עושה פעילות לילדים, רק שבחלום הרעש היה יותר חזק ומבהיל (בחלום לא ראיתי את הגננת אבל זה לא חשוב), הילדים יושבים בשתי שורות זה אל מול זה, וכולם (אלה שהצלחתי לקלוט בחלום, שאגב, לא היו נראים כמו ילדים בגן אלא קצת גדולים יותר) עושים את אותה תנועה מרימים את היידיים לגובה הצלעות ומניחים על הברכיים ושוב מרימים לגובה הצלעות ושוב מניחים על הברכיים, לפי ה״קצב״ (הרעש האחיד). אמא מושיבה אותי במושב הפנוי הראשון שהיא רואה, שהוא בקצה השורה וקרוב לדלת הגן, אני עדיין בוכה, מסתכלת עליה במבט של ׳בבקשה תקחי אותי איתך, אני לא רוצה להיות פה׳, והיא יוצאת מהדלת. מבעד לחלון הזכוכית הקטן שבדלת אני רואה אותה מנופפת לי בחיוך בזמן שאני עוד בוכה. עד שנעלמה משדה ראייתי.

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 38 עמוד הבא >>
RSS