פענוח חלומות בס"ד

חלומות על וידע

נמצאו 100 חלומות המכילים וידע - עמוד 5


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני בכיתת מדעים באמצע שיעור ומשהו מתקשר עליי ממספר לא מזוהה ואני עונה והוא מתחיל לפלרטט איתי ואני שואלת אותו מיזה והוא אומר שהוא לא יודע ואז אני שואלת אותו איך המספר שלי הגיעה אליו והוא אומר שהוא לא יודע ואז אני קמה ואומרת למי שיושב לידי לזוז כדי שאני יוכל לעבור וכולם מסתכלים עליי גם המורה למדעים כאילו שלאף אחד לא אכפת והם רק בוהים ואז אני אומרת לאיש הזה מה זאת אומרת לא יודע אתה לא סתם לחצת על מספרים ואני ממש לחוצה ואז כשאני ליד הדלת אני מנתקת את השיחה ואני רואה שבמסך הבית שלי גם במסך הנעילה מופיעה תמונה בשחור לבן של איש בסביבות גיל ה 20+ עם שיער קצת ארוך וחלק שחונק את עצמו ומסתכל במראה ואז ישבתי על כיסא ירוק ליד הלוח ובהיתי בתמונה וידעתי שקוראים לו "שד רוח" (מישהו שידעתי שפניתי אליו לעזרה בנוגע התקפי חרדה) ובכיתי וכולן המשיכו לבהות ואני קמתי מהחלום (בקטע של התמונה) והבנאדם בתמונה היה גם עם זיפים ושרשרת נראלי של מגן דוויד והוא היה כועס או שהוא היה עם קוקו נמוך או בפזור

> קראו את פענוח החלום

הייתי ביער גדול עם המון אנשים שאני מכירה הכנו יחד אוכל וידענו שהדוב צריך להגיע מתישהו פחדנו ממנו ממש כי ידענו שהוא רוצה לפגוע בנו החלטנו להתחבא כולם אני ובן הזוג שלי נכנסנו לאוטו בתחת לכיסא היה לי סכין קטנה ביד ואמרתי שאם ינסה לפגוע בי אשתמש בה אבל לא באמת היה לי אומץ פחדתי שזה ירגיז אתהדוב עוד יותר ואז ישנו כולם כמו אסירים בכלא הדוב ישיב בקצה של החדר וספר כסף אני הגשתי אל הדוב עם דמעות בעיניים ואמרתי לו שאני רוצה להיות כנה ואני יודעת שבדרך כלל לא באים לדבר איתך אבל אני מפחדת שתפגע בנו . ברגע הזה הבנתי שזאת דובה ושהיא לא רוצה לפגוע היא רק רוצה כסף ושאלתי אותה מה היא תעשה עם כסף בכלל ? והיא אמרה שהיא תקנה בית ומכונה לצאי שעושה צאי חלק ואחרי שדיברתי איתה הבנתי שזה לא היה כלכךמפחיד ופתאום מצאתי כסף בכל מיני מקומות בחלום אבל לא נגעתי בו ומשומה עדיין ברחנו ממנה קצת פחד כמו בשואה כזה והתעוררתי

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שהעולם היה שחור ואדום כזה כאילו הוא עומד להיחרב והיה איתי איש שהוא היה קסום כזה היו לו כוחות על כאלה ואז היה צונאמי והוא הציע לזרוק אותי לגל כדי שאני אחייה אז הסכמתי והוא פשוט זרק אותי ואחרי זה מצאתי אותו ביבשה והיו סביבו מלא אנשים והוא עזר להם כזה והיו לו מלא כוחות הוא עשה אותם מאושרים ואני הייתי בצד כזה והסתכלתי וידעתי שהוא ידאג לי הכי טוב למרות שהוא לא ממש עשה בשבילי משהו חוץ מלזרוק אותי לצונאמי ולהציל לי את החיים

> קראו את פענוח החלום

רננה: "אמרת את זה וידעתי שאתה מבין. והרגשתי ששום דבר לא בסדר בחיים שלי ושאתה האדם האחד ביקום שיכול להבין". הם שניהם ממשיכים לשחזר בדיוק את השיחה וכל אחד מהם זוכר את המילים שהוא אמר ומה השני אמר. הוא אומר לה "הרגשתי שאת בתוך משהו נורא ושאני רק רוצה לבוא ולהוציא אותך משם". והיא אומרת "רציתי שתבוא ותחבק אותי חזק, שרק תחזיק אותי בזרועותיך ואני אוכל לנוח סוף סוף מכל הטירוף הזה שבו אני חיה". הוא עונה: "כן, הרגשתי את זה. והרגשתי שאת לכודה, וכל מה שרציתי היה לבוא ולהוציא אותך מהכלוב הזה שסגר עליך". והיא לוחשת: "כן, זה מה שהרגשתי, שאני חיה בתוך כלוב של שקרים, ואתה האדם שיכול לחלץ אותי משם". "כן, ננה, אני יכול!" הוא אומר לה. הוא מדליק את האור ומסתכל אל תוך עיניה, "אני יכול!" . "אתה זוכר" רננה שואלת, "שהיינו, יחד על השטיח במחבוא הסודי שבקומונה ואמרת שאתה מבין, ושגם לך יש דברים שאתה לא יכול לגלות". דני-בוקי מביט ברננה תופס את כתפיה, "תקשיבי ננה, זה נכון. יש משהו שאני לא יכול לגלות לך. בכל ליבי הייתי רוצה לגלות אבל זה לא אפשרי. תביטי לי בעיניים ננה, אני מבטיח לך שהדבר הזה שאני לא יכול לגלות זה לא משהו שיפגע בך. אני מבטיח לך שתמיד אהיה איתך, תמיד אשמור עליך. את יכולה לסמוך עלי לגמרי". רננה מביטה בו ודמעות זורמות מעיניה. "בוקי, הלוואי ויכולתי לספר ולגלות לך הכל" היא אומרת, הדמעות חונקות אותה אך היא ממשיכה: "בוקי, אני באמת כמו בתוך כלוב. כאילו מישהו סגר אותי בכלוב של שקרים, כלוב שבו שום דבר לא אמיתי, הלוואי ויכולתי לגלות לך את הכל". דני-בוקי שואל "מי זה שסגר אותך בתוך כלוב השקרים הזה?". רננה נושכת שפתיים. דני-בוקי מחזיק עדיין בכתפיה ומטלטל אותה. "ננה, מי זה? אני יודע שאת אוהבת אותי. אני יודע שאני חשוב לך ושאת אף פעם לא תרצי לפגוע בי. את חייבת להגיד לי מי זה!" רננה לוחשת: "זאת סבתא שלי" "מה היא רוצה שתעשי?" דני-בוקי תובע לדעת. ורננה מספרת לו מי זאת סבתא שלה ומה המזימה וכיצד היא, רננה, מתכננת לסקל את המזימה ולסלק את הכדורים משני האקדחים של אוסי ושלה. לאחר שהם מדברים על הכל רננה בוכה ואומרת לו. "בוקי אני רוצה להגיד לך תודה. לאורך כל הזמן הזה עם כל התככים והשקרים שסבתא כפתה עלי הייתי נחושה להגן ולשמור עליך ולוודא ששום דבר רע לא יקרה לך. אבל עכשיו אני קולטת שלא היה לי סיכוי להצליח בזה לבד. תודה שהתעקשת להוציא אותי מה'לבד' הזה שהיתי בו, עכשיו שאנחנו יחד בזה - אנחנו נצליח". הם מחייכים זה לזה ורננה ממשיכה: "בוקי אני רוצה לחיות איתך לתמיד, אני רוצה ללדת את הילדים שלך, להזדקן איתך ביחד, אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי" הם מתנשקים. השיר שלנו 4 המקטע הגדול והחשוב יותר שהיה חסר בסדרות של רן דנקר בטלוויזיה היה ב "השיר שלנו 4" . אחרי העונה הנפלאה של "השיר שלנו 3" עם עלילה מלאת אהבה, נוטפת תשוקה וסוחפת - היה צריך לבוא "השיר שלנו 4" שאמור היה להיות אפילו טוב יותר מהעונה שקדמה לו. מה שהיה חסר שם בעלילה: הלך להם לאיבוד גיבור ראשי, הדמות של "הרע". כמו שאי אפשר לדמיין את "דני הוליווד" בלי לולה באום ואי אפשר לדמיין את "השיר שלנו 3" בלי קרין קורן, כך גם כשהדמות הזו הלכה לאיבוד נשאר מעט מאוד בעלילה של ה"שיר שלנו 4". כשדמות ה"רע" נעלמה, הדמות של רני אביב איבדה את האקשן ואת החיוניות. רני נשאר בחור אומלל שבחלק הראשון מבלה בבית חולים ועסוק באבל ובחלק השני הוא אומלל עוד יותר ומפגין חוסר אונים מוחלט כשתמרה אהובתו עוזבת ולא רוצה אותו. הדמות הסקסית מלאת הרוע והמאבק בינה לבין רני אביב היו גורמים לדמות של רני להופיע במיטבה במאבק שאותו הוא מוביל ובסופו של דבר מצליח לנצח. בעלילה עם סיפורי אהבה, תשוקה וקטעים מסעירים, שבהם רן דנקר מתגלה כפי שהמעריצים שלו אוהבים לראות אותו. אבל את הפירוט של כל העלילה שהייתה חסרה שם אספר כנראה כבר בפעם אחרת :-) כל הזכויות שמורות לסיגל רוה © 2011 מאוד אשמח לשמוע את דעתכם סיגל רוה

> קראו את פענוח החלום

מצאתי את עצמי נוסעת במכונית עם גג נפתח ושני זקנים, ההרגשה הייתה של משהו לא טוב שעומד לקרות, פתאום נזכרתי שבכלל הזמנתי מונית ואיך אני נוסעת איתם, התחלתי לפחד והסתרתי את עצמי במכונית ואז הגענו לאנשהוא וידעתי שאני בסכנה כי אני יודעת משהו שאסור לי לדעת... ברחתי ומצאתי את עצמי מפחדת ברחוב בלילה צריכה להגיע לבית סבתי ז"ל ומבינה שהדרך ארוכה ומפותלת ואינה ידועה לי ואז הגעתי לביתה בהרף עין, הייתי בביתה מפוחדת ואז הגיע איש מבוגר והרגשתי בעתה ושהוא הולך לעשות לי משהו רע, לאנוס אותי...והתעוררתי.

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שאני ועוד שתי חברות שלי לקחנו את אחת מהן לחגוג לה יום הולדת בירושלים ואז היינו בבריכה שהנוף שלה זה הכותל ואז הלכנו לקחת אוטובוס חזרה לעיר שלנו ואמרו לנו שנגמרו האוטובוסים אז הלכנו לרכבת ואז אמרו שנשארה רכבת אחרונה ויצא ממנה מלא עשן ואז היה לי ד'ה זוו ונזכרתי שכבר ראיתי תרכבת הזאת בעבר שנכנסתי אליה ואז הפיצו עשן עם רעל ברכבת והרגו את כל האנשים כולל אותי אז איך נזכרתי בזה פתעום? הרי אני נזכרתי שמתתי ומסתבר שחזרתי לחיים לאותה נקודה וידעתי שאם ניכנס יהרגו אותנו אז אמרתי לחברות שלי לא סיפרתי להן מה קרה והן בכל זאת נכנסו אז נכנסתי איתן ואז התחיל העשן ברכבת לעלות אז אמרתי להן שנקפוץ מרציף באמצע ואז מישהי קפצה איתנו ואנחנו לא מככירות אותה ואז היא יורה בנו

> קראו את פענוח החלום

היה לילה ,יצאתי עם חברים ואז חזרתי הביתה לבד בלי סוללה בפלאפון והוא גם התכבה ,אני בחלום מחפשת את התחנה לאוטובוס האחרון חזרה הביתה ,האוטובוס אמור להגיע בשעה 3 לתחנה (במציאות אני יודעת היכן התחנה והדרך בכלל לא מסובכת) ,הלכתי לחפש עזרה במקום שאני מכירה שאיכשהו היה שם והאנשים שם התעלמו ולא עזרו לי..הדרך לשם הייתה לעבור את הכביש לרדת מדרגות ולרוץ בכביש של שכונה שמצד שמאל הייתה צמחייה ומצד ימין היו בתים גדולים(לבנים) ,כל הדרך שרצתי לא היה איש ,ככל שהתקרבתי יותר אל המקום שבו נמצאים האנשים ,היה יותר חשוך ואז כשהגעתי כבר היה חשוך לגמרי ועצרתי לשנייה ואז התקרבתי ונהיה אור ,האור בהתחלה היה רגיל כתום צהוב כזה ואז הוא הפך כחול,התאורה הייתה מין כחולה והייתה אפלה ועשן..היה שער 2 בחורות עמדו בשער וסוג של התעלמו ממה שניסיתי להגיד הן פתחו לי את השער בחיוך מאולץ,הבנתי שאין לי מה לחפש שם אז פניתי אחורה והתחלתי לרוץ חזרה לחפש בעצמי את התחנה ,הגעתי למעבר החצייה והיה ליידי איש מבוגר שגם כן חיכה איתי ועוד איש מבוגר שחייך חיוך מאולץ ומטריד שעמד עם המכוניות ברמזור עם חבל שניסה להגיע אליי ,מין שוט שניסה להכות אותי איתו ..לא ידעתי איך אני אמורה לעבור את הכביש ורציתי לרוץ גם כי פחדתי מהאיש וכי בעיקר אני חייבת למצוא את התחנה לבית (משום מה המשכתי לחפש את התחנה למרות שהאוטובוס כבר מזמן עבר וידעתי זאת) ,החלטתי בכל זאת לעבור את הכביש בריצה וכמה שיותר רחוק מהאיש עם השוט אך הוא התקרב אליו וניסה כמה שיותר להגיע אליי עם השוט ,הוא אכן הגיע וסובב את השוט על היד שלי והמשיך לחייך את החיוך המטריד והאיש שהיה ליידי אמר לו להפסיק והפריד את החבל ממני למזלי ..המשכתי לחפש אך לא מצאתי את התחנה

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 5 עמוד הבא >>
RSS