פענוח חלומות בס"ד

חלומות על לבכות

נמצאו 1,196 חלומות המכילים לבכות - עמוד 5


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלום על מישהו מהעבר,חברה שלי שהייתה ממש טובה בשבילי מכיתה א עד ז והיא עברה בית ספר בכיתה ז, חלמתי שאנחנו בכיתה בבית ספר והיא נכנסת לכיתה ומחבקת אותי חיבוק ארוך ואני מתחילה לבכות ואז בוכה בכיתה והיא יושבת לידי והיא אומרת שהיא חוזרת לבית ספר עם עוד חברה שלי מפעם שעזבה איתה, ואז שתיהם אומרות שהם יושבות רחוק ממני בכיתה ואני אומרת ״לא בואו תשבו שולחן לידי״ והם מתיישבות.

המנהל שכבה שלי הודה בקול שיש לו רגשות כאלה ואחרים אבל הוא אוהב את אשתו מספיק כדי לקבור אותם. הוא אמר שהוא בעצמו לא יודע מה הוא מרגיש,והוא מפחד לנתח את זה. אמרתי שהוא צריך להיות נאמן לאישתו וזה יוצא לא פייר כלפייה ומה שזה לא יהייה אני אסתדר איכשהו.הוא אמר לי אבל מה איתך?אני מרגיש שאני מנצל אותך ואורז את החפצים שלי והולך. עידן אל תדאג לי אני אהיה בסדר.תדאג למשפחה שלך.אני לא אהיה בתמונה יותר. ואז הוא שאל אם אני מרגישה משהו? עניתי שהרגשות שלי לא חשובים,ואני לא רוצה להגיד אותם בקול כדי להפוך את העניין לקשה יותר.אז אני אעשה כמוהו אקבור רגשות ואעשה את הדבר הנכון. והוא חיבק אותי ולראשונה שמעתי אותו מזיל דמעות. "אני מצטער שהולכתי אותך שולל.זה לא מגיע לך" ואני בכיתי גם "זה הכל באשמתי.דפקתי הכל עם הרגשות המחורבנים שלי" ועידן השיב "אבל אני לא מתחרט שהייתי שם ברגעים הטובים.אני רק מתחרט שאני גרמתי לך לבכות בגרוס ואז בחייל האוויר ואז שוב עכשיו.אני שונא שאני שובר לך את הלב כל פעם מחדש"

קוצים של דורבן ביד. אני מוציא אותם אחד אחד, בלי להילחץ. קוץ אחד גדול במיוחד גורם לי לבכות, אבל אני מעדיף להתנודד עם הכאב ולשלוף אותו תוך כדי קריעת העור, בנוכחות האקסית האדישה. אני נוסע ברכב מאחורי הרכב של אבא, הוא מוריד אותי במזרח העיר, המקום לא מוכר לי, אני מסתובב עם כיסא משרדי על גלגלים ברחובות, לא איכפת לי ממכוניות. מאוד חשוך וישנה תאורה צהובה. אני מתחיל לעלות עליה מטורפת תוך כדי איבוד אוריינטציה. מתקדם חזרה למערב בעיר. חותר לחזור הביתה. מגיע לאיזור הבית של אורטל ומתמודד עם עליה קיצונית כמעט 90 מעלות, שאני איכשהו מצליח לכבוש, עפ הגליל יוגה. זורק אותו קדימה ואחר כך את עצמי. כמעט נופל חזרה. עולה על כמה מכוניות שחנו בקצה. הדליל נופל על שיח דורבני הרחק ממני. לפתע אני בחולות, ואני רואה מרחוק נערים עם כלב 3-4 במספר, בחוסר שקט ודורבן עצום ומפחיד שמתנהל עליהם. הפ מתקרבים לאיזור שלי. מישהו עם קוקו וכלב מוביל את החבורה, והוא ככ בטוח בעצמו. הוא מסביר על להם על הדורבן. הם מתעלמים ממני לחלוטין. אני מוציא את הגליל האפור מן השיח הדורבני ומתמלא קוצים קטלניים ביד. אני מראה להם שהכל בסדר. ״רואים״? ואני מביט ביד מלאת קוצים באצבעות ומתחת לעור. לפתע יולי ואמא שלה מופיעות במסעד דומה למסעדה שלי ומושיקו בניו-הייבן. היא שואלת אם אני רוצה בית חולים. הן מחכות בחוסר רצון אני יוצא החוצה בבכי וסבל ודולף את הקוץ האחרון שלא ידעתי שתקוע כל כך עמוק - מתוך היד. יש קצת דימום, והעור נקרע, אבל הוא יצא. היא נעלמת ולא שולחת הודעה אחרי שהיא הגיעה הביתה. וזה כל כל מוזר שהיא ואני לא חזרנו לאותו בית. ואני מרגיש צריך לסמס ולהגיד שנהניתי לראות אותה. אבל אני מרגיש שהיא הולכת להיפרד ממני.

חלמתי שאני והכיתה שלי בשבוע האחרון של כיתה ו' וכשהגעתי לכיתה התחלתי לבכות כי כבר התחלתי להתגעגע לכיתה שלי וכולם צחקו עלי ואז החברה הכי טובה שלי חיבקה אותי וחזרנו לכיתה בדיוק לתחילת השיעור, המורה למתמטיקה אמרה שיש מלא מבחנים בשבוע האחרון ללימודים ואני נבהלתי כי לא התאמנתי בכלל...

חלמתי שאבא שלי מת מתאונת דרכים והיה בכי גדול ומלא אנשים התאספו מתחת לבית שלנו משפחה וחברים ואני בוכה ללא הרף בהיסטריה וגם בשקט חרישי ושהורידו את הגופה מהבית מכוסה כדי ללכת להלוויה הסרתי את הכיסוי ואמא שלי הייתה שם והדבר הראשון שעשיתי זה לצעוק מחילה מחילה מחילה ולבכות בכי של כאב ובאותו רגע הבנתי ששתי ההורים שלי מתים קמתי בוכה תוך כדי מלמול של המילים שרוי מחול ומותר

<< עמוד קודם 5 עמוד הבא >>