פענוח חלומות בס"ד

חלומות על מקרוב

נמצאו 69 חלומות המכילים מקרוב - עמוד 5


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אני יושבת על סלעים במקום לא מוכר, עם התיק האישי שלי. השעה מאוחרת והכל חשוך. בשביל להגיע חזרה לבית אני צריכה לשחות בתוך המים (ים) ולהגיע לצד השני של הים. אני לוקחת רק את הפלאפון ולא מתקשרת לעזרה. מאירה סביבי את המים ורואה שאין כל חשש. מכניסה את האצבעות שלי לתוך המים, ונעקצת, נצרבת וננשכת. בכל זאת אני מחליטה לעבור לצד השני של הים. אני מחליטה להשאיר את התיק ולחזור לקחת אותו באור יום. אני נכנסת פנימה ומתחילה לשחות לכיוון השני, לא בלחץ ולא בהיסטריה יחסית רגועה. אני מרגישה שיש יצורים חיים מתחת פניי המים, אני נעקצת, נאכלת, נצרבת מהם אבל ממשיכה לדרכי. ממשיכה לכיוון הבית שלי. כשאני מגיעה לצד השני, הצד של הבית. אני מתבוננת שברגל ימין שלי כולי חתוכה. אני רואה את כל הבשר ומן עור צומח, כמו צינור שמחליק החוצה. אני רואה שכבר התחילו לתפור, אבל הכל פתוח. אני רואה שאין לי דם, אבל הכל מכאיב ופתוח. אני רואה חלק קטנטן של תפירה על הרגל בצבע שחור. אני והבן זוג שלי מחליטים שחייב ללכת לבית – החולים. אבל כל פעם משהו אחר מעקב אותנו. אני מגיעה לביתי ורואה כל כך המון אנשים ואת כל המשפחה המורחבת שלי. אני רואה את כולם ישנים בסלון על מזרנים, הסלון נראה גדול יותר, מואר יותר. אני ניגשת למטבח והוא נראה כמו מסעדה. כולם יודעים שאני בעלת הבית ומביאים לי הכל. הבית מלא אנשים שאיני מכירה וגם שאני כן מכירה. אני ניגשת לסלון ומבקשת מקרובת משפחתי להביא לי את התיק שהשארתי בצד השני של החוף על הסלעים. בנתיים אני הולכת לכיוון הסלון ומתבוננת ברמי ( החבר שלי) משוחח עם אחותי (חן). אני ניגשת לכיוונם, ורמי מבקש שניסע עכשיו לבית חולים. אני לא לחוצה לנסוע לשם, אני מחכה שיחזור אליי התיק. אני הולכת בנתיים למקום אחר, נכנסת למן אוטובוס מלא נערות בחורות ונשים בכל הגילאים. מתברר שישנה תחרות "יופי נשי " בחוץ. ירדו המון נשים מבוגרות ונערות צעירות ויפייפיות . הנשים המבוגרות התחילו לעודד את אחת מהנשים המבוגרות שהייתה בתחרות, וצעקו כמה שהיא סקסית, התחתון חוט שלה כל כך יפה עליה. הצעירות לא עשו המון רעש עמדו וחיכו לתורן. יצאתי מהאוטובוס וצעדתי לכיוון הסלון, שם ראיתי את התיק שלי וביקשתי תודה מקרובת משפחתי. הגעתי למטבח (מסעדה) שהיה בבית. וחיכיתי על הפס, היו כל כך הרבה אנשים אצלי במטבח (מסעדה). פתאום אני רואה את מנהל העבודה האחרון שלי ועוד אישה בלתי מוכרת. כל כך השווצנו אני ורמי במה שאנחנו ובבית הגדול שהוא שייך לנו.

אני מסתובבת בבית ישן שמעניק תחושת מוכרות. אני מבחינה בחדר חבוי בין שתי קומות שאני מבינה שלא הייתי בו הרבה זמן. בעודי נכנסת אני מבחינה באקווריום ענק ובו דגים טרופים אקזוטיים , אני נזכרת שהצבתי את האקווריום הזה ומלאתי אותו שנים קודם לכן, אבל שכחתי ממנו. לתדהמתי הדגים שרדו ולמעשה פרחו. התרגשתי מאוד וחשבתי שהם בטח מאוד רעבים אחרי כל השנים האלו . הושטתי את היד למה שנראה לי כקופסה של מזון לדגים על מדף קרוב והתחלתי לפזר אותו לתוך המים . לפתע החלו הדגים להראות חולים .בחנתי את הקופסה מקרוב וגיליתי שזו קופסה של גבישי מלח. היו דגים מתוקים והמלח היה קטלני עבורם. התחלתי לרוץ סביב באמוק בניסיון לעשות משהו כדי להצילם . בקרבת מקום ראיתי אקווריום עם אחר עם מים. התחלתי לשלות את הדגים ולהעבירם לאקווריום האחר. אחדים מהם נראו מתים אחדים נראו כאילו הם עשויים לשרוד . היה קשה לקבוע מה יקרה בסוף , והתעוררתי בתחושת חרדה גדולה מאוד

עומדת על במה ענקית יחד עם בתי ושחקנית ידועה, ההופעה לפני סטודנטים, המקום של הבמה הוא אצטדיון הפוך הבמה למעלה הקהל יושב למטה,ההופעה בעיצומה, הזרקאורים מסנוורים עיניים ואנחנו מופיעות בקלילות רבה, הטקסט זורם ההופעה מוצלחת ואנו זוכות לגלי צחוק ומחיאות כפיים סוערות, הרגשה נפלאה, כייף ושחרור מכל מועקה !פתע האורות נכבים... ואני שואלת את עצמי למה דווקא עכשיו מכבים את האור ממשל פני הקטע הכי טוב!!!! (אולי משהו עושה לי זאת בכוונה!) החושך נמשך זמן קצר ביותר. כאשר נדלקים האורות על הבמה עומד בחור, כנראה מנהיג הסטודנטים) הוא נותן לקהל סימן ע"י הרמת שתי ידיו למעלה כאשר אצבעותיו פרושות לצדדים, באותו רגע מתחילה מהומה, צעקות, קריאות , הרמת שלטים! אני מבינה שזו התכנסות למטרת הפגנה, מהקריאות והצעקות אני מבינה שזו הפגנת כת של יהודים למען ישו! עד מהרה אף אחד לא שם לב אלינו! ופתאום אני מוצאת את עצמי בתוך הקהל הסוער, נדחפת ונסחפת עם זרם האנשים, כולם הולכיםלכיוון אחד , אני מבחינה שכולם עונדים שרשרת עם צלב על הצוואר.בעלי על ידי, בתי נעלמה והשחקנית הנוספת לא קיימת יותר! אנחנו מגיעם עם ההמון למן מבנה , ספק אוהל ספק גזע עץ ענק,או אולי אפילו מערה. אפל בפנים, מלא עשן, אין דלת וחסר גם קיר אחד. אנשים נכנסים ויוצאים, יש ריח חזק של קטורת, אנחנו כמעט בפנים..מקרוב אני רואה נרות דולקים וצלבים, בעלי רוצה שנקנה נר קטורת בשביל הבת שלנו, הוא אומר שהיא אוהבת דבר כזה. אני מתנגדת, מתווכחת אתו, מנסה להתרחק מהמקום ואומרת לו "בוא הבייתה"! אני פונה לאחור כדי ללכת ובאותו רגע נתקעת בבחורה רזה ונצבת מולה פנים לפנים, היא משירה מבט לתוך העיניים שלי, היא בגובה שלי, לובשת שימלה ירוקה או גלימה עם קפוצו'ן, יש לה שער ארוך ומאוד מתולתל, (מזכירה לי את נורית גלרון) היא פונה אלי ואומרת:"איך את לא מתבישת להופיע, את בכלל לא שחקנית, את אפס אחד גדול, תעשי טובה לעצמך ואל תעלי יותר על במה"!(מתעוררת בתחושתמועקה כבדה, מתקשה לנשום.....)

<< עמוד קודם 5 עמוד הבא >>