פענוח חלומות בס"ד

חלומות על מצב

נמצאו 947 חלומות המכילים מצב - עמוד 43


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שהייתי בהיריון ואפילו לא שמתי לב שאני בהיריון ורק בחודש 6 שמתי לב ובדיוק ילדתי המשפחה מורחבת שלי באה לבקר אותי כולל ההורים שלי המשפחה שמחה אבל ההורים שלי היו מאוכזבים ממני בת דודה שליי שמחה שילדתי סבתא שלי באה לדירת שירות שלי על כיסא גלגלים לבקר אותי והתחילה לנשק אותי אני גם לא הייתי מאושרת ואפילו לא הסתכלתי על הילדה שלי ואני גם לא הייתי בטוחה ממי ההיריון רציתי שזה יהיה מבחור שהייתי איתו לפני כחצי שנה אבל ידעתי שזה לא ממנו התקשרתי אליו ואמרתי לו שילדתי ושיכול להיות שזה ממנו הוא אמר שאין מצב ושהוא יעשה בדיקות כדי לדעת האם זה ממנו

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שחברה טובה שלי שהייתה פעם וניתקנו סוג של קשר בגלל שלא באתי ליום הולדת שלה ונגרם מצב כזה שאנחנו פשט ניתקנו קשר והגיע מצב שבו איזה יום היא שולחת לי הודעה שהיא רוצה לשבת ואני לא עניתי לה עלזה עד שהיא התקשרה ופשוט הלכתי לשבת איתה והגיע מצב שבו לא רציתי להשלים איתה אחרי מה שהיה

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שאני נמצאת במלון עם המשפחה שלי כולל הורי ולוסי, וחברות של עמית ולכאורה הכל נראה תמים. אבל אז מתחיל הקסם... כל מיני דברים בלתי אשריים קראו בחלום, והם כולם חלק מאותה עיירה קטנה, בית מלון, מסעדה שבעצם, למרות המראה התמים מלאים בבלתי אפשרי. האנשים חלקם קפצו לתוך תמונת ויצאו מהם לפי רצונם ולימדו את משפחתי לעשות גם. אנשים עפו עם מצנחים רק ליופי והראו את היכולת להתנתק מהחוטים ולהמשיך לעוף. כל מיני חיות התחילו לדבר ולספר בדיחות. והחדרנים במלון זעופי הפנים היו בעצם רקדנים שחקנים בלבוש מהודר שעברו בין האורחים ועשו קסמים לא הגיוניים.במסעדה ישבו אנשים שהחליפו חוויות בינהם של רגעים שחוו כשהיה ביכולתם לקפוץ ולבקר בעולם מקביל ונראו מאושרים כל כך. היה גם בעיירה בית חולים שחדריו היו מיטות אפריון בטבע וכל החולים קיבלו כוחות. אפילו סבתא שלי שנפטרה לפני 20 שנה היתה שם וסיפרה כמה נפלא הנוף והאוויר והחברה בעיקר. היה שם הרבה קסם. המלון האפור הפך לזוהר עם מנורות בכל הצבעים. ותינוקות ניגנו מוזיקה מדהימה. כולם היו כל כך עייפים אבל רצו להמשיך לספוג את הקסם. להמשיך להסתובב ולטייל. הרבה מהדברים אני כבר לא זוכרת בהקשר הזה. אגב, כל הזמן הסתכלתי על הסובבים אותי וראיתי אותם נרגשים ונהנים מכל הקסם וגם אני נהנתי אך כל הזמן ליותה אותי תחושה של קצת פחד. הגיעו גם לחוות את הקסם כל מיני דמויות מחיי מוזרות. יניב קטן עימו יצאתי ממש קצת זמן בכיתה י"ב וברגע שנפרדתי ממנו באוטו שלו הוא החליט שהוא לא רוצה לחיות ודהר בכביש 4 בלי לעצור באף רמזור אדום שהוא כולו בעטרף.. פתאום הוא הגיע למלון ואפילו אמרתי לו שלום. מוזר כי אחרי אותו יום מחקתי אותו מזכרוני לגמרי ופתאום הוא צץ. גם סער, בעלה של חברתי הטובה ביותר, אחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם - לוסי שלא ממזמן התוודה בפני ובפניה שהוא מאוהב בי (בחברה בכי טובה של אשתו, בשכנה שלו) והקשה עלי מאוד היה שם באידיליה עם לוסי עם הרבה אהבה בינהם. הכל היה קסום ומפיחד בו בזמן. ובבת אחת הכל נגמר. פתאום המסעדה של המלון היתה ריקה מאיש. המלון נראה אפור ישן ומלוכלך. החדרנים היו זעופי פנים. והאנשים שעברו ליד המסעדה והמלון היו עם פנים נפולות. הכל היה אפור ומחורב. כמו אחרי מלחמה. חורים בקירות, בלאגן ובלבול. נכנסתי לפקיד הקבלה לשאול אותו מה קרה והוא לא הבין על מה אני מדברת. מה היה לפני? ולרגע פקפקתי שזה היה בדמיוני. ואז התחלתי להגיד לו - "הייתי כל כך מאושרת. ממש מבפנים. מהלב. בשלמות." ופתאום פניו חייכו אלי והוא אמר: " אם תצליחי להגדיר את האושר שחווית תוכלי להחזיר את המצב כפי שהוא היה". כלומר לא דמיינתי! באמת היה מצב כזה. וכל מה שאני צריכה זה להגדיר את האושר. זה קל. ובחלום נתתי לו את ההגדרה שלי שבאה מהלב. ובחלום הרגשתי כל כך בטוחה איתה. לא אגדיר אותה פה כי אינני יכולה לשחזר אותה מילה במילה. אבל בחלום הרגשתי ביטחון מלא בהרגשה שלי של משמעות האושר וממה הוא נובע. ובביטחון מלא אמרתי לו אותה ובקוצר רוח חיכיתי שהמצב יחזור לקדמותו. אך הוא לא. ולא הבנתי למה. ופקיד הקבלה חייך ואמר זה מאוד קרוב מה שאמרת. את כמעט שם. אבל זה לא זה. ולא הבנתי (עד עכשיו איני מבינה מה עוד חסר. מה לא בסדר). ניסיתי לנתח את זה בזמן שעשיתי טיול עם הכלבים בחמש וחצי בבוקר ולא מצליחה להבין. נחזור לחלום - פקיד הקבלה נתן לי קופסה ואמר שזה אלוי יעזור. הקופסה היתה ארגז כזה כמו של מובילים, קצת קרוע ועטוף בעיתונים. הוא אמר ככי את זה לחדר ואולי זה יעזור לך. אמרתי לו שוב את האושר הפנימי והוא שוב חייך ואמר - את כמעט כמעט שם. אבל זה לא זה. אי אפשר עדין החזיר את הקסם. קחי לך זמן ותעזרי בקופסה. עם זה קמתי אלוני. אני יודעת מה זה עושר אמיתי ופנימי. אבל פקיד בקבלה טוען שאני לא לגמר מבינה

> קראו את פענוח החלום

אני ועוד 3 חברים יצאנו למן טיול מוזר , היינו בפארק כנראה והיינו באיזה מגלשה , פתאום התחלנו ל2 ט2 אחרים היו במגלשה מצד אחר שונה , וכל המגלשות מאבנים ישנות , ראיתי מדרגות מאבן והתחלתי לעלות כי רציתי לנסות גם את המגלשה השנייה עם חברה , התחלתי לעלות ופתאום באיזה שהו מתה חא היה יותר מדרגות והחברה שנייה אמרה בואי יש בכלל דרך אחרת , ואז פתאום הייתי ריחפתי באוויר בלי לזוז והייתה סביבי הילה חברה שלי היית בשוק מה היא באויר וידיד שלי היה למטה הוא עלה לאן שחברה שלי הלכה וגם הוא אמר אין מצב שהיא באויר .. הם היו על צוק כזה ואני הייתי באוויר של התאום , פתאום התקרבתי לידיד שלי ממש והסתכלתי לו בעניים והוא עלי , והתקרבתי עוד עוד ועוד כאילו אני נכנסת לו למחשבות עוד שנייה , ואז חזרתי אחורה והתחלתי להביט בוא מסביב , לאחר מכן עשיתי עברתי לחברה שלידה וגם בה הבטתי בעניים והתקרבתי עוד ועוד וגם התרחקתי והתחלתי לראות אותה מהצדדים ומלמעלה ולמטה , אחר כך פתאום היית חברה אחרת שגם לה עשיתי את זה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת , חברות מתקופות שונות גם חברה מקופת העבר שלא ראיתי שנים , , לאט לאט התחלפו מספר פעמים ואני בהיותי באויר ומסביבי דמויות מתחלפות עם הבעות שונות צוחקות או מחופשות , וכל הדמויות שנאספו סביבי החלו לבכות

> קראו את פענוח החלום

בחלום אני יודעת שיש לי מחלה ושנותרו לי 24 שעות לחיות. הפרפרים בבטן מהלא נודע כלכך הלחיצו והפחידו אותי. בתחילת החלום אני נמצאת בחדר עם קירות לבנים עם אבא שלי (עולם הרפואה ומוות לא זרים לו כך שהוא נשאר עם אותו המבט היומיומי שלו אבל הרגשתי שהוא יודע שמחר אני אמות). בחלק השני של החלום אני רצה ברחוב בורחת. אני רצה על המדרכה ורואה באופק הלא רחוק את האורות מהמכוניות העומדות על הכביש ויש גם עמוד (כנראה של תמרור) מולי. אני מועדת על מכסה ביוב ופורצת בבכי. בחלק השלישי של החלום אני נמצאת בשירותים ציבוריים, נכנסתי לאחד התאים,יש לציין שהוא היה גדול יחסית. האסלה הייתה חלודה, והיה שם איזה סוג של צינור ניקוז ממתכת שגם הוא היה חלוד. בזמן שאני מסתכלת על החלודה מישהי פונה אליי, אני לא זוכרת לגמרי על מה דברנו אבל נהיינו חברות. בחלק הרביעי הלכתי במסדרון עם החברה החדשה שלי וסיפרתי לה שנותרו לי פחות מ24 לחיות, כשהיא שאלה אותי מה המחלה שלי אמרתי בהרהור: מה המחלה שלי? מה המחלה שלי?" -וכאן אני צריכה להעיר הערה קטנה, לפני שנתיים הייתה לי קבוצת חברות שזרקה אותי, ועוד מישהי, קראו לה עינבל. כשהגעתי למצב שהייתה לי רק חברה אחת שלא הייתה איתי בכיתה, ולא הייתי רואה אותה הרבה, החלטתי התחבר עם עינבל. אבל לא הכי אהבתי אותה, היא הייתה מעצבנת. היא הייתה תמיד אפשרות שנייה בשבילי. ובאותה שנה כשחברתי למישהי אחרת ישר התייחסתי אליה כמו שהתייחסו אליי כשהחברות שלי זרקו אותי. וככה נשאר המצב. במשך יותר משנה וחצי. עד שעכשיו סיימנו חטיבה ולא דיברתי איתה, גם אין לי ממש סיבה. ועכשיו נחזור לחלום- אחרי ששאלתי מה המחלה שלי מיד פניתי אל עינבל והיא אמרה איזשהו שם מדעי. היא פשוט הופיעה פתאום איתנו, ואיכשהו זה לא הפריע לי -אני אדם שמאוד אכפת לו ממה שחושבים עליו- בחלק החמישי אני חוזרת מהבריחה לבית הישן שלנו. היו יחסית הרבה אנשים אהל לא ראיתי פנים. כשאני חוזרת אני מחזיקה תחפושת כלה ישנה ומלוכלכת של ילדים. והכלתי לשבת עם אימא שלי. אני זוכרת חיבוק ארוך ונשיקה.

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 43 עמוד הבא >>
RSS