פענוח חלומות בס"ד

חלומות על אולי

נמצאו 605 חלומות המכילים אולי - עמוד 45


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

יש לי תינוקת, יום אחד נעלמה לי ומצאתי אותה מתחת לשולחן ללא ראש התעוררתי בבהלה ושוב נרדמתי ולא זכרתי אם הייתה לי תינוקת או לא אחכ מצאתי אותה כשעל ראשה מולבש ראש של בובה, הסרתי את ראש הבובה והתינוקת לא נשמה, כי נחנקה לא ידעתי מי שם לה את ראש הבובה, וחשבתי שאולי זו נכדתי.. התעצבתי מאוד, אך לא הייתי בטוחה אם זו התינוקת שלי והשארנו אותה כמה ימים ככה, וחא ידענו מה לעשות איתה אם לדווח לרשויות או לא.. ?!?!

אני עולה במעלה המדרגות ממולי מעלית יפה ומטופחת וקיר גדר גבוהה ומטופחת רוח שמגיעה למבואה רוח נעימה וחזקה דוחפת אותי למעלה אני מרחפת נעים לי אבל אני מבינה שאני מרחפת גבוה מדי ועוד רגע אני יעבור מעבר לגדר הגבוה וזה מסוכן אני אחוזת פחד פתאום ואז אני עוברת ומתחילה לצנוח למטה עם הפנים למעלה והגב לכיוון הקרקע לא רואה מה מצפה לי אבל חושבת אולי יש בריכת שחייה למטה ואז מעירים אותי

בחלום אני גרה בקבוץ בו נולדתי וגדלתי (במציאות עזבתי את הקיבוץ מזמן) ואני עובדת ברפת (מקום העבודה האחרון בו עבדתי בקבוץ כאשר חייתי בו), ואני רוצה להרשם לתחרות אזורית בשחיה לותיקים למרות שכבר שנים לא התאמנתי בשחיה. התחרות הזאת היא למעשה שלושה ימי תחרות שביניהם יש ימים ללא תחרות (יום של תחרויות ולאחריו יום ללא תחרויות) ואני התכוונתי להשתתף בכל ימי התחרויות. לאחר שנרשמתי לתחרויות בסוף השבוע (והתחרויות כבר היו אמורות להתחיל בשבוע הבא) נזכרתי שלא הודעתי ברפת שאעדר מהעבודה. התוכנית שלי היתה להעדר מהעבודה במשך שבוע וחולפת במוחי המחשבה שאולי כדי לרכך את המכה של שבוע העדרות אני אגיד לסדרנית העבודה שאני אוכל לעבוד בימים בהם לא תהיה תחרות אבל אני מתחרטת כי אני רוצה לנוח בין יום תחרות אחד למשנהו ולא לעבוד כדי שזה לא יפגום בהישגים שלי. אני מריצה בדמיון שלי ויכוח בין סדרנית העבודה של הרפת לביני בו היא אומרת לי שאני צריכה לוותר על תחרויות השחיה כי אני ממילא שחיינית לא טובה ואין לי סיכויים להצליח בתחרויות האלה, ולעומת זה אני מאוד חיונית ברפת, ואני עונה לה שאולי אני חיונית ברפת אבל אני גם לא טובה במה שאני עושה ברפת, ומה שאני עושה ברפת זה רק להיות שליחה שלה, ואולי בתור שליחה שלה אני גורמת לה להרגיש טוב עם עצמה אבל אני צריכה להרגיש גם טוב עם עצמי, אפילו אם זה אומר לעסוק במשהו במשך שבוע במשהו שאני לא טובה בו אבל אוהבת אותו.

עומדת על במה ענקית יחד עם בתי ושחקנית ידועה, ההופעה לפני סטודנטים, המקום של הבמה הוא אצטדיון הפוך הבמה למעלה הקהל יושב למטה,ההופעה בעיצומה, הזרקאורים מסנוורים עיניים ואנחנו מופיעות בקלילות רבה, הטקסט זורם ההופעה מוצלחת ואנו זוכות לגלי צחוק ומחיאות כפיים סוערות, הרגשה נפלאה, כייף ושחרור מכל מועקה !פתע האורות נכבים... ואני שואלת את עצמי למה דווקא עכשיו מכבים את האור ממשל פני הקטע הכי טוב!!!! (אולי משהו עושה לי זאת בכוונה!) החושך נמשך זמן קצר ביותר. כאשר נדלקים האורות על הבמה עומד בחור, כנראה מנהיג הסטודנטים) הוא נותן לקהל סימן ע"י הרמת שתי ידיו למעלה כאשר אצבעותיו פרושות לצדדים, באותו רגע מתחילה מהומה, צעקות, קריאות , הרמת שלטים! אני מבינה שזו התכנסות למטרת הפגנה, מהקריאות והצעקות אני מבינה שזו הפגנת כת של יהודים למען ישו! עד מהרה אף אחד לא שם לב אלינו! ופתאום אני מוצאת את עצמי בתוך הקהל הסוער, נדחפת ונסחפת עם זרם האנשים, כולם הולכיםלכיוון אחד , אני מבחינה שכולם עונדים שרשרת עם צלב על הצוואר.בעלי על ידי, בתי נעלמה והשחקנית הנוספת לא קיימת יותר! אנחנו מגיעם עם ההמון למן מבנה , ספק אוהל ספק גזע עץ ענק,או אולי אפילו מערה. אפל בפנים, מלא עשן, אין דלת וחסר גם קיר אחד. אנשים נכנסים ויוצאים, יש ריח חזק של קטורת, אנחנו כמעט בפנים..מקרוב אני רואה נרות דולקים וצלבים, בעלי רוצה שנקנה נר קטורת בשביל הבת שלנו, הוא אומר שהיא אוהבת דבר כזה. אני מתנגדת, מתווכחת אתו, מנסה להתרחק מהמקום ואומרת לו "בוא הבייתה"! אני פונה לאחור כדי ללכת ובאותו רגע נתקעת בבחורה רזה ונצבת מולה פנים לפנים, היא משירה מבט לתוך העיניים שלי, היא בגובה שלי, לובשת שימלה ירוקה או גלימה עם קפוצו'ן, יש לה שער ארוך ומאוד מתולתל, (מזכירה לי את נורית גלרון) היא פונה אלי ואומרת:"איך את לא מתבישת להופיע, את בכלל לא שחקנית, את אפס אחד גדול, תעשי טובה לעצמך ואל תעלי יותר על במה"!(מתעוררת בתחושתמועקה כבדה, מתקשה לנשום.....)

הבת שלי עומדת יחד איתי ליד גרם מדרגות מטופח רק אני עולה בו לידי יש מעלית סגורה וגדר ומטופחת אולי בית מפואר אולי לובי של מלון אני לא יודעת רוח שצגיעה למסדרון הצר מעיפה אותי אני מרחפת באוויר מעבר לגדר הגבוה אני נופלת למטה מפחדת מאוד אולי לתוך מים

אני לא זוכרת את תחילת החלום, רק שהיתי במנוסה. הרגע הראשון שאני זוכרת הוא שאני נמצאת באולם גדול, באזור מסויים שתחום על ידי כל מיני חפצים רכים ובדים (אולי זה אולם ספורט). אני יושבת בשקט ולפתע מרגשיה תחושת סימום חזקה, אני חושבת לעצמי שמעולם לא הרגשתי כל כך מסוממת. אני רואה מולי עוד דמות יושבת רכונה- זו אני. אנחנו קמות זו אל זו ונעמדות אחת מול השנייה. אני מתחילה לגעת בעצמי ואני השנייה גם, זו תחושה מרגשת ומדהימה, לגעת בעצמי מבחוץ. אני חושבת לעצמי שאני הרבה יותר יפה ורזה משאני חושבת בדרך כלל. ואז מופיעה עוד דמות שלי, ומצטרפת לבחינה ההדדית. ועוד אחת. עוד אחת. עד שיש די הרבה שמקיפות אחת את השנייה וממששות זו את זו. פתאום אני שמה לב שאני כולן בבת אחד, אני מבינה שמקודם היתה לי זוית ראייה אחת ועכשיו יש לי מלא זויות- אני כל הנטע האלה בו זמנית. בהתחלה זה נעים, ואז אני נזכרת בתחושת הרדיפה מקודם, מישהו רוצה לתפוס אותי, ואם לא אדע מי אני האמיתית לא אוכל להגן על עצמי. תחושת הבהלה מעירה אותי.

<< עמוד קודם 45 עמוד הבא >>