פענוח חלומות בס"ד

חלומות על ואחד

נמצאו 812 חלומות המכילים ואחד - עמוד 47


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

זה היה אחרי מוות כולם היתכנסו והבנית היתפללו הכרתי את כולם זה היה המוות שלי אך אני הייתח שם אחר כך מישי זקנה ממש הייתה צריכה ליתקןע השופר היא היחידה שידעה ליתקןע מילבד אישה גויה שזה לא היה מקןבל האישה הזקנה לא הצליחה ליתקןע בשופר אני עודדתי אותה שהיא יכולה כמעט כולם היתייאשו והלכו הם רצו שהגויה תיתקע בשופר ואני היתעקשתי היא נתנה לי את השופר היא אמרהקחי את יכולה תמשיכי את המסורת רקאת יכולה לקחתי את השופר ותקעתי בו כולם שמעו את התקיעה אבל לא ראו אותי אחר כך הלכתי הביתה הלכתי לחדר שלי ההןרים שלי בכו וכולם היו עצןבים ואז באו אליי שני אנשים אחד נמוך ואחד גבוה הם הופיעו מישום מקום הגבוהה אמר תראי לכולם מי את תוכיחי שאת לא מתה תוכיחי שאת כאן ושאת תמיד תישארי והנמוך אמר הגיע הזמן ללכת והוא זר קלעברי סכין כדי שאני יתאבד ואני היתאבדתי בחלום

סיימתי שיעור בשוודית והלכתי עם המורה שלי לשיעור הבא כשנכנסנו לאזור של הכיתות ראיתי מחבלים שחטפו את הכיתה של היהודים הייתה יריה באוויר ואז ברחתי משם לרכבת התחתית. כשנכנסתי לתחנת רכבת עמדו שלושה זוגות של גברים לכל זוג היה אחד שמדבר ואחד מחזיק אקדח. שאלתי את אחד האנשים איפה יש פיצרייה בסביבה והוא אמר שיש פיצרייה אחת בתחנה המרכזית. עליתי לרכבת ונסעתי כמה שיותר רחוק. בחדשות הודיע שתפסו את המחבלים ויש הרוגים. הגעתי שוב לבית הספר והלכתי לאזור הספרייה לאסוף את הרכוש שלי כאילו גרתי בבית הספר. בין הדברים היו שלושה חרבות שתיים גדולות ואחת קטנה אני לא ידעתי שלקחתי את החרבות מהבית שלי לבית הספר. המנהלת וצוות המורים באו לראות שאני אורז את חפציי ואז הם ראו את החרבות ושאלו למה יש לי חרבות במזוודה אמרתי להם שאלו חרבות לא אמיתיות ושהן לא חותכות אפילו לקחתי אחת מהן והעברתי על היד שלי ולא קרה כלום. הם לא האמינו לי ואז המנהלת נקראה למסיבת עיתונאים ושם צעקתי עליה שאני אזהרתי אותה שזה מה שיקרה ושהיא לא הקשיבה לי והכל קרה בגללה. אחר כך חזרתי לקחת את המזוודה וכלום לה היה שם כל דברים שלי נעלמו ואז אחד מהתלמידים אמר לי שהמנשייךביקשה שיקחו לי את הדברים לעליית הגג של בית הספר. רצתי אחרי התלמידים שלקחו לי את המזוודה ואז כשהגעתי למעלה הם דחפו את המזוודה בפתח בין הקיר לגג ואז אחד המורים זרק פצצה באוויר והיא התפוצצה וכל פעם שהצלחתי לרדת במדרגות מורה אחר זרק עוד פצצה עד שהגעתי למטה ושם מתתי מהפיצוץ. משם עברתי למקום אחר עברתי לשואה הייתי בחדר שבו היה מיון של אנשים ואמרתי שאני לא שייך אז שלחו אותי החוצה מהמקום ובדרך ליציאה עברתי ליד חדר אוכל ובו ישבו מלא אנשים נאצים שאכלו צהריים יצאתי החוצה ובחוץ היה מחנה מלא ביהודים שהחזיקו כפיות ואכלו את האוויר ואז ניסיתי לצאת אבל הילדים במחנה ניסו לעצור אותי מלצאת אז נכנסתי למכונית שעמדה שם וניסיתי לנסוע מהר לתוך הגדר אבל הילדים עמדו וחסמו אותי. ואז מישהו אמר ברמקולים ליהודים במחנה הנה שיר שאתם אוהבים ואז בבת אחת הקיר של הבניין הפך לפרצוף של אדם זקן שנראה כמו היהודי מהקריקטורות של הנאצים. התקרבתי אליו והוא פתח את הפה ובלע אותי. משם נכנסתי לתוך בניין אחר של מחקר בנשק גרעיני ושם איזה פרפסור אמר שיופי שהגעתי ושהניסוי עומד להתחיל הם הזריקו לי חומר ונתנו לי לנהוג על אוטובוס סירה ואז התעלפתי הזריקו לי עוד חומר ואז מתתי. התעוררתי ברומניה באחד הרחובות ביחד עם אמא שלי ובן זוגה הלכנו לבית קפה ואחרי שבחרתי לשתות מיץ המלצרית קראה לנו יהודים מוכלכים ושאלתי את אמא שלי למה המלצרית קיללה אותנו? והיא אמרה שככה זה מקובל ברומניה.

אני בשיעור ספורט והמורה נותנת לנו "בננות" (כאלה ששוחים איתן) ומחלקת אותנו לקבוצות לכל אחד יש מד חיים מעליו ואם אתה נותן לו מכות עם הבננה הן יורדות היה שם ילד מהכיתה שלי שנה שעברה שכשגרמנו שיגמרו לו החיים הוא צעק "מה אני הומו?" ואז אני רואה בצד שלושה ילדים מהכיתה שלי ואחד מהם יושב עם מפתח ופותח להם את האזיקים ואחד מהם מחייך אלי..

<< עמוד קודם 47 עמוד הבא >>