פענוח חלומות בס"ד

חלומות על מן

נמצאו 8,858 חלומות המכילים מן - עמוד 469


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שהייתי עם חברים בכרמל וראיתי חנות ועל הקיר כניסה היו תלויות נעליים שממש רציתי התקדמתי לעבר החנות כשחברים שלי חיכו ליד ובן אדם עם חולצה ירוקה חטף אותי וניסה להרוג אותי עם מזרק כנראה בטעות הוא שם לי מים ועשיתי את עצמי מתה ואז הוא נגע לי בבטן ובמותניים כדי לבדוק עם מתתי הייתי צריכה לעצור את הנשימה וכך עשיתי ובזמן שהוא הסתובב לרגע ברחתי בריצה אל חברי ויחד רצנו אל המכוניות כאשר חיכו לנו בהם הורי והורי חבריי ישבתי במכונית שלא שלנו ובא היו רק דלתות בלי חלונות ושאפשר למשוך אותך בשנייה ואז ביקשתי שיעצרו כי ההורג היה עוד רחוק והתחלפתי עם חברה וישבתי באוטו שלי שהייתי בו בטוחה וכאשר הגעתי הביתה לא ידעתי איפה שאר חבריי

חבר שלי בא לבקר אותי בבית ואחרי זמן מה הערפל החלום והגיע למצב בו הוא הולך עם אחותי הגדולה ושוב איתה מן אנאלי והיא נהנית ואני תופסת אותם והוא ממשיך וגם היא ואז עצרתי אותו ורבנו והלכתי ואז דיברתי עם חברים שאני לא בקשר איתם והחלום קפץ שוב לאיזה בית מוזר שהלכנו אליו אני וחברים אחרים שלא קיימים וראינו צפרדע או לטאה וכביש מטפס אליה והיא מציעה אותו כול רגע ואז אחי הקטן הופיע והסתכל עליה וגם אני והיא התחילה להפריש חומר ירוק מוזר וככה החלום מסתיים

הייתי עם הילדה שלי, אחותי וגיסי במפגש של אנשים שמתכננים אייך להתאבד. לאחר כמה ימים של שיחות אני מוצאת את עצמי בלילה כשפתאום הכל חשוך ומחפשת היכן כולם. פתאום אני פותחת מן וילון כזה ורואה שכולם יושבים על הדשא. גיסי במן שלוות נפש פתאום אומר שהוא כבר עשה את חשבון הנפש שלו והחליט לעשות את זה בנהיגה ברכב. אני אמרתי שאני לא רוצה להתאבד וחוזרת הביתה. ואז אחותי אומרת בכעס: אז בשביל מה עשינו את כל זה, בשביל זה עזבתי את הבית לכמה ימים ואמרה לבעלה: טוב בוא נלך הבייתה. תוך כדי זה הילדה שלי רוקדת ושרה בצד.

חלמתי על ילד חתיך שהיה לו גבס ברגל וכל הזמן הלך רק ישר ואני הרגשתי שאני מאוהבת בו, אני הייתי עם אחשלי שקטן ממני בשנה והייתי על כיסא גלגלים ואמרתי לאחי בוא נלך רק ישר כדי ללכת אחרי הילד, בסוף הילד החתיך נעצר בפאלפל ואני ראיתי את חברה שלי שלא ראיתי הרבה זמן ואני מתגעגעת אליה ואני מרגישה שאני צריכה אותה לידי ושאני מאוד מתגעגעת

הייתי עם הילדה שלי, אחותי ובעלה במפגש של אנשים שמתכננים אייך להתאבד. לאחר כמה ימים של שיחות אני מוצאת את עצמי בלילה כשפתאום הכל חשוך ומחפשת היכן כולם. פתאום אני פותחת מן וילון כזה ורואה שכולם יושבים על הדשא. בעלה של אחותי במן שלוות נפש פתאום אומר שהוא כבר עשה את חשבון הנפש שלו והחליט לעשות את זה בנהיגה ברכב. אני אמרתי שאני לא רוצה להתאבד וחוזרת הביתה. ואז אחותי אומרת בכעס: אז בשביל מה עשינו את כל זה, בשביל זה עזבתי את הבית לכמה ימים ואמרה לבעלה: טוב בוא נלך הבייתה. תוך כדי זה הילדה שלי רוקדת ושרה בצד.

חלום על אריה בבית, אשר סגור בחצר ולפתע משתחרר ומגיע אל הבית, אריה שאינו מאולף, מצליח איכשהו לברוח ורודף אחרי כלב בחוץ, הוא טופס את הכלב וחוזר הביתה, אנחנו מנסים לחשוב איך אפשר לגרום לו שיחזור בחזרה למקום שלו, ובסוף מצליחים להערים עליו ולגרום לו לחזור למקום שלו וסוגרים את הדלת, אני מבקשת מהבן שלי שהגיע הזמן להחזיר את האריה כי לא ניתן לחיות כך עם פחד, שנה זה די והותר.

אני מתנדבת עם חברתי ומשפחתי בבית יתומים במדינה רחוקה. אני אוהבת את תפקידי ומפיקה תועלת ממנו אבל באחד הימים היתומים נלחמים על תשומת הלב שלי, ואחת היתומות ניגשת למנהל ואומרת שאני לא מתייחסת אליה כראוי. נוזפים בי. לאחר מכן ילד אחר מגיע ונותן לי נשיקה על השפתיים. תוך מעט זמן מגיע מנהל בית היתומים ומאשים אותי בפגיעה בילד וכולם כועסים עלי. אני מצליחה להוכיח את חפותי. יוצאים לטיול ואני מוצאת את עצמי מתנתקת מכולם משוטטת ברחובות ומגיעה למקומות מפוקפקים. אני פוגשת שם את מנהל בית היתומים שאומר לי לברוח כי המקום מסוכן ואין לי אמצעים להגן על עצמי. אני חוזרת חזרה לבית יתומים ובדרך פוגשת את חברתי (איתה ניגנתי בלילה שלפני החלום) שחזרה מוקדם מהטיול מכאבים בידה. כשאנחנו פותחות את הדלת באופן מפתיע אנחנו לא מגיעות לבית היתומים, אלא מוצאות עצמינו מרחפות מעל נוף הררי וירוק, וברקע מופיעה ההודעה: ״יש לכן 75 דקות. בהצלחה!״ חברתי מבינה שאנחנו צריכות לחפש מקום מסויים ובפלאפון שלי מופיעה מפה אשר מובילה אותנו למקום. אנחנו חולפות על פני דמויות אנושיות שאי אפשר לגעת בהן, מעין הולוגרמות, וגם דמויות העשויות נייר ואבן שבהן אפשר לגעת. אני מוצאת פנים מוכרים מדי פעם ומבינה שהעולם הוא מעין עולם מקביל שרק מעטי מעט מכירים ולוקחים בו חלק. נדמה שכולם מזהים אותנו ואת המשימה החשובה שלנו וחלק אף מנסים להניע אותנו מלהגיע למקום בזמן. במהלך הטיול אני מרגישה שהשיניים שלי מתעוותות ואני לא מצליחה כמעט לפתוח את הפה. הכל מתעקם ונשבר ואני מנסה להחזיר את הלסת למקום והכל נורא כואב (נדמה לי שבאמת ממש כאב לי). כשאנחנו מוצאות את המקום וכמעט מגיעות אנחנו חולפות על פני איש שעובר דירה ומבקש את עזרתו בהעברת החפצים. אנחנו אומרות לו שאנחנו מתנצלות אבל אין לנו זמן ואנחנו במשימה ונשארו רק 15 דקות עד שניכשל. הוא עונה: ״מה לא תעזרו לאיש הזקוק לעזרה?״ ואנחנו עוזרות. אחרי זה אני מתחילה ללכת לעבר הבניין שהוא היעד הסופי ורואה מאחורי שחברתי נאבקת בילד אלים. אני חוזרת ועוזרת לה להיפטר ממנו ומלמדת אותו שאלימות היא לא פיתרון לדבר (או משהו כזה) ואנחנו נכנסות. מובילים אותנו לחדר ובסוף החדר עוד דלת. אבל הדלת גבוה בקיר וצריך לטפס ולהתאמץ כדי להגיע אליה. אנחנו נכנסות בקושי ומגיעות לאולם קולנוע. מוקרן סרט- כמה מוזיקאים מנגנים/מנצחים, כל אחד בדרך אחרת ונראה שכולם מתאמצים ועושים ״שואו״, והקריין שואל את הקהל את השאלה ״אבל מי באמת מנגן מהלב?״ השגנו את מטרת המסע וחזרנו לבית היתומים.

<< עמוד קודם 469 עמוד הבא >>