פענוח חלומות בס"ד

חלומות על עם חברים

נמצאו 617 חלומות המכילים עם חברים - עמוד 55


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

זה התחיל מאיזה מפגש כזה עם חברים ואיכשהו הגענו לקרית מוצקין והלכנו שם לאיזה פארק כזה ודיברנו וזה ואז התחלנו לדבר על צבא.. ופתאום היה שם שוטר צבאי שאמר לנו לשתוק ושאסור לנו לדבר על בסיסים ועל מה יש בהם וכל מני כאלה.. ואז היו שם מלא חיילים.. וסתם דיברנו איתם וכאלה.. ואז פתאום זה עבר לזה שאני חייל ואבא שלי שואל אותי איפה אני משרת אז אני אומר לו יש לנו אוטובוס שאחרי שעה מגיע לאזור המדבר באיזשהו שלב לוקחים ימינה ושם הבסיס ואז זה קפץ חזרה לבצפר כאילו לקחו אותנו לראות איזה בסיס סודי אז לא אמרו לנו מה יש שם או מי שם.. והיו שם מלא כלים נגד מטוסים ישנים שלא בשימוש.. ואז הגענו לאיזה אולם ספורט ושחקתי עם מישהו כדורסל ובמקביל הייתה שיחה עם איזו חיילת שהכירה ביניינו לילדים ששם שעוברים הכשרה כלשהי בלי להגיד לנו מה היא ואז זה עבר בכלל למישהו אחר איזה ילד שנמצא עם ההורים שלו באיזה מפגש עם עוד משפחות משהו שקשור לאחים שמשרתים בצבא והוא רב שם עם איזה מישהו ואז מחליט להרביץ לו וזה מגיע לאיזה שלב שהוא ממש דופק לו מכות ומצמיד אותו לגדר ומנסה לדקור אותו והוא בטעות חותך לו עורק או משהו בכתף וההוא מתחיל ממש להשפיץ דם אז הוא רץ לקרוא לעזרה.. ואז התעוררתי

אני מטפסת על הר עם המשפחה שלי ופתאום אני פוגשת את יון תומרקין, אני אומרת לו ״היי״ ואז הוא מחזיק לי את היד ואומר לי ״בואי נרוץ״ ואנחנו מתחילים לרוץ כשאנחנו מחזיקים ידיים. פתאום אנחנו מגיעים לקצה ההר, ואנחנו מתחילים לרדת אותו מהצד השני גם בריצה, אבל יותר מהירה. אנחנו קופצים מההר מירוב מהירות ונוחתים בתחתית שלו. אני רוצה להגיד ליון שאני אוהבת אותו, אבל אז ההורים שלי גם מגיעים ואני לא מספיקה. אנחנו הולכים לארוחת צהריים עם חברים ויש למישהו יומולדת בדיוק ביום העצמאות. יון יושב לידי אבל הוא לא יון-קוראים לו ארמגדון. אני רוצה להגיד לו שנהנתי מאוד ושאני אוהבת אותו, אבל אני אומרת לו את זה חלש מידיי והוא לא שומע. אחרי הארוחה אנחנו פשוט יושבים ומדברים, אני והוא לבד. אני אומרת לו שאני אוהבת אותו, והוא אומר לי שגם הוא אוהב אותי. אנחנו הולכים לבית מלון, לבריכה, ואני אומרת למשפחה שלי שאני אוהבת את ארמגדון. הם צועקים עליי שזה אסור ואסור לי לאהוב אותו ואוסרים עליי להיפגש איתו. אני בורחת מהם לחפש אותו, ואני פוגשת את הדר. היא אומרת שהיא תעזור לי. אנחנו מגיעות למין מתקן כזה של מצופים כאלה בצורת סוסים בבריכה. אני רואה את המשפחה שלי רודפת אחרי מהצד השני של המתקן ואני פשוט קופצת פנימה למים בלי לעמוד בתור למרות שהגדר גבוהה והמים למטה נמוכים. אני מנסה להשיג גם מצוף כזה של סוס אבל ילדה אחת חוטפת לי אותו. אני מתחילה להתקדם נגד כיוון הזרימה ואז אני רואה את ארמגדון מולי והוא רואה אותי. אני רצה אליו והוא רץ אליי ואני מחבקת אותו חזק (הידיים שלי מעל הכתפיים שלו והידיים שלו על המותניים שלי). אני לוחשת לו באוזן ״אל תעזוב אותי יותר״ והוא לוחש לי חזרה ״אני מבטיח לך שלעולם לא. אני אוהב אותך״. אני לוחשת לו ״אני אוהבת אותך יותר״ והוא לוחש לי ״אני אוהב אותך הכי בעולם״. אני רואה את המשפחה שלי רואה אותנו מלמעלה ליד הגדר, ואני מוצאת שקית אטומה. אני אומרת לו ״מהר, תיכנס!״ והוא נכנס פנימה וכשאני מסתכלת אני רואה שהוא נוזלי כזה. אני מחבקת אותו ואת השקית קרוב אליי ומתחילה לרוץ. בדרך אני מוצאת מפתח של אחת הדירות (בית מלון) וכשאני מגיעה לקבלה אני משאירה אותם שם.

אני מטיילת עם חברים בשעת לילה ופתאום משהו גורם לי להסתובב ואני רואה שהכותל נמצא מאחוריי ויש מלא אנשים ברחבה אבל רק אישה מבוגרת אחת מתפללת ואז אני נגשת לכותל שמואר באור גדול ואני רואה שמהכול עצמו יוצאים מים כמו מפל ואני עומדת בתוך המים עד הבירכיים אני מתפללת ובוכה ואז אני מתרחקת ונזכרת שלא ברכתי את אמא שלי אז אני חוזרת ומברכת אותה וככה מסתייים החלום..

<< עמוד קודם 55 עמוד הבא >>