פענוח חלומות בס"ד

חלומות על רונה

נמצאו 738 חלומות המכילים רונה - עמוד 62


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

נסעתי לברצלונה בלי כסף ואמא שלי זיכרונה לברכה הייתה שם אבל לכ פגשתי אותה ובברצלונה הייתי בבנק כדי לארגן לי ולבת שלי כסף קניתי שם גופיות ואחר כך כניראה שחזרתי כבר לארץ פגשתי את הגרוש שלי עם חברה שלו והוא אמר לי שהיא בחורה טובה ושאלתי אותו אם הוא אוהב אותה אז הוא אמר לי התעייפתי מלאהוב אחר כך זרקתי עליו משהוא בצחוק והוא רדף אחרי עד הכניסה לבית שהיה על קומות ווהוא תפס אותי וחיבק אותי הוא לקח מטאטא וניקה את המדרגות

חלמתי שחבר שלי הביא לי טבעת מתכת גדולה בהתחלה חשבתי שזה יהלום ,כי זו הייתה למעשה הצעת נישואין, הראתי לכל החברים . והבנתי שזו לא טבעת יהלום. אחכ ישבתי על שפת הבריכה עם חברה ופתחתי את הטבעת ובה היו הרבה טבעות צבעוניות וחלק נפלו לי למים , והטבעת יהלום נפלה למים ביקשתי ממישהי שתצלול ותביא לי , היא הביאה לי את הטבעת יהלום שזו טבעת האירוסין.טבעת דקה עם שלוש אבנים קטנות במקום עם יהלום אחד כמו שרציתי. ואז אני צללתי כדי לקחת את האחרונות, סתם טבעות צבעוניות ובשביל אחת שלא הגעתי ניסיתי להגיע ולא הצלחתי ואז הנשימה האחרונה יצאה ממני כדי להגיע.

אני אשה מבוגרת, סופרת והסטוריונית החיה בחו"ל עם משפחתי, חוזרת בחלום לדירת הורי לילדותי ומגלה דלת ניסתרת בדירה מאחורי וילון שלא ידעתי על קיומה הדלת מובילה אותי לספרייה ענקית מלאה בספרים ישנים ומאובקים, אני יודעת בחלום שזו הספרייה של סבא שלי שאבי לא רצה לגלות לי על קיומה בחלום אני מלווה על ידי שני חברים טובים שלי ישראלים שגדלתי איתם בילדותי ושלאחרונה חידשתי את הקשר איתם ואני מקווה לבוא לביקור לישראל ולפוגשם אני יודעת בחלום ומודעת לסיטואציה המוזרה שגיליתי את ספריית סבי שהיה סופר ועלה ארצה בראשית שנות השלושים אבל החלום לא מסתיים בדירת הורי אלא עובר חזרה למקום מגורי בחו"ל ואני מוצאת עצמי בספרייה של עיר מגורי עם ספרן שאינני מכירה וחשה אכזבה תודה על פיענוח ומתן פירוש לחלום המוזר והמאוד חד וברור בזכרוני

אני נמצאת במקום שהיציאה ממנו קשה מאוד עד בלתי אפשרית. אני מנסה למצוא פתח שאפשר לצאת דרכו ונראה שמצאתי ואז זה נחסם או בלתי אפשרי לעבור כי יש שם ציוד כבד ומסוכן או משהו שחוסם ואינו מאפשר. יש שם אנשים שהם לא עוינים אך הם לא עוזרים וכשאני מבקשת עזרה להראות לי איך לצאת הם מתעלמים ממני. לפעמים אלו אנשים שאני מכירה ואני קוראת בשמם והם מתעלמים. הם שומעים אך לגמרי מתעלמים ואני מתעוררת במצב של מצוקה ולפעמים אפילו בוכה. חלום זה חוזר על עצמו. בפעם האחרונה איבדתי את בני במקום הזר והתעוררתי בעצבות ובכי מר.

ביום העצמאות יצאנו עם כל השכבה מהבית ספר והתחילה מלחמה. שכבנו על רצפה מאספלט והתחלנו לירות אל עבר השמיים בכדי לפוצץ את הטילים שנשלחו לעברנו, רציתי לירות אך לא אישרו זאת ולמרות זאת יריתי לעבר טיל לקולה של אישה שצועקת "אל תירי לכיוון הזה, תכאב לי האוזן!" פגעתי בטיל ונשמע קול פיצוץ אדיר. לפתע ניצבתי בבנין עתיק בעל 4 קומות ופגשתי בכניסה לבניין אישה מפורסמת שלכאורה הכירה אותי. אמרתי לה שפוצצתי את הטיל והיא אמרה לי "אמרתי לך שאת יכולה". עלינו במדרגות לקומה האחרונה ונכנסתי עם כל השכבה לבית מסוים שבו המחנכת של הכיתה הייתה ואמרה לנו להסתכל מהחלונות ולשמור. בראשי חשבתי שאולי אלה אנשי החמאס שיבואו ויתקפו אותנו. שררה דממה והסתכלתי אל הבניין ממול וכמה בתים האירו, ובבית אחד התכבה האור ולא הבנתי למה והמחנכת אמרה שאם יש משהו מוזר לומר "עכשיו" ולכבות את האורות. אחרי כמה דקות הייתי בדרך חזרה לביתי ונראה כאילו לא קרה דבר. שני חברים מהשכבה הלכו לפניי ושילבתי את ידיי בידיהם. חברה של אחד מהם הוציאה לי את היד מחבר שלה וידי נשארה משולבת עם ידו של החבר השני. החבר הראשון אמר לחבר השני "יש לך חברה, לא?" והחבר השני הגיב ואמר "כן, אבל לא משנה" והתעוררתי

ביום העצמאות יצאנו עם כל השכבה מהבית ספר והתחילה מלחמה. שכבנו על הכביש והתחלנו לירות אל עבר השמיים בכדי לפוצץ את הטילים שנשלחו לעברנו, רציתי לירות אך לא אישרו זאת ולמרות זאת יריתי לעבר טיל לקולה של אישה שצועקת "אל תירי לכיוון הזה, תכאב לי האוזן!" פגעתי בטיל ונשמע קול פיצוץ אדיר. לפתע ניצבתי בבנין עתיק בעל 4 קומות ופגשתי בכניסה לבניין אישה מפורסמת שלכאורה הכירה אותי. אמרתי לה שפוצצתי את הטיל והיא אמרה לי "אמרתי לך שאת יכולה". עלינו במדרגות לקומה האחרונה ונכנסתי עם כל השכבה לבית מסוים שבו המחנכת של הכיתה הייתה ואמרה לנו להסתכל מהחלונות ולשמור. בראשי חשבתי שאולי אלה אנשי החמאס שיבואו ויתקפו אותנו. שררה דממה והסתכלתי אל הבניין ממול וכמה בתים האירו, ובבית אחד התכבה האור ולא הבנתי למה והמחנכת אמרה שאם יש משהו מוזר לומר "עכשיו" ולכבות את האורות. אחרי כמה דקות הייתי בדרך חזרה לביתי ונראה כאילו לא קרה דבר. שני חברים מהשכבה הלכו לפניי ושילבתי את ידיי בידיהם. חברה של אחד מהם הוציאה לי את היד מחבר שלה וידי נשארה משולבת עם ידו של החבר השני. החבר הראשון אמר לחבר השני "יש לך חברה, לא?" והחבר השני הגיב ואמר "כן, אבל לא משנה" והתעוררתי

ביום העצמאות יצאנו עם כל השכבה מהבית ספר והתחילה מלחמה. שכבנו על הרצפה והתחלנו לירות אל עבר השמיים בכדי לפוצץ את הטילים שנשלחו לעברנו, רציתי לירות אך לא אישרו זאת ולמרות זאת יריתי לעבר טיל לקולה של אישה שצועקת "אל תירי לכיוון הזה, תכאב לי האוזן!" פגעתי בטיל ונשמע קול פיצוץ אדיר. לפתע ניצבתי בבנין עתיק בעל 4 קומות ופגשתי בכניסה לבניין אישה מפורסמת שלכאורה הכירה אותי. אמרתי לה שפוצצתי את הטיל והיא אמרה לי "אמרתי לך שאת יכולה". עלינו במדרגות לקומה האחרונה ונכנסתי עם כל השכבה לבית מסוים שבו המחנכת של הכיתה הייתה ואמרה לנו להסתכל מהחלונות ולשמור. בראשי חשבתי שאולי אלה אנשי החמאס שיבואו ויתקפו אותנו. שררה דממה והסתכלתי אל הבניין ממול וכמה בתים האירו, ובבית אחד התכבה האור ולא הבנתי למה והמחנכת אמרה שאם יש משהו מוזר לומר "עכשיו" ולכבות את האורות. אחרי כמה דקות הייתי בדרך חזרה לביתי ונראה כאילו לא קרה דבר. שני חברים מהשכבה הלכו לפניי ושילבתי את ידיי בידיהם. חברה של אחד מהם הוציאה לי את היד מחבר שלה וידי נשארה משולבת עם ידו של החבר השני. החבר הראשון אמר לחבר השני "יש לך חברה, לא?" והחבר השני הגיב ואמר "כן, אבל לא משנה" והתעוררתי

<< עמוד קודם 62 עמוד הבא >>