פענוח חלומות בס"ד

חלומות על אמרתי לה

נמצאו 1,236 חלומות המכילים אמרתי לה - עמוד 69


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

@@@@ אני מסתכלת מהעינית של דלת הבית ופתאום באות ערביות עם רעלה, ממלמלות קללות בערבית ומתקרבות שהו מסתכלות לעינית. אני ואחותי הקטנה הינו בבית וטלוויזיה אחת הייתה על ווליום גבוה. אחותי שאלה ׳מי זה׳ ׳מי בא׳ וכאלה דברים ואמרתי לה שתבוא איתי מהר לחדר, ולפני זה שתכבה את הטלויזיה עם הווליום החזק. היא כיבתה את הטלויזיה והלכנו לחדר שיש בו חדר ארונות והתחבאנו שם. לבינתים ראיתי גם את הערביות מסתכלות בעינית וצועקות מילים בערבית. קמתי מזיעה בבהלה ב4 לפנות בוקר והחלום הרגיש לי ממש אמיתי ומפחיד.

ביום שבת בצהריים יצאתי לחברה. חייגתי לשכנה שלי שתבוא גם והיא אמרה שהיא תבוא יותר מאוחר ושאעלה אליה עכשיו, אמרתי לה שיותר מאוחר אבוא לקחת אותה. חייגתי לחבר שלי והוא לא ענה לי. המשכתי ללכת בין הכביש מצד ימין גנים ומצד שמאל בית כנסת. עבד לידי בן אדם שיש לו כיפה עם רובה ואמר שהוא לא עושה כלום. המשכתי ללכת והוא ירה בי ובעוד אנשים. שירה בי נשכבתי ברצפה ולאחר מכן ירה בי עוד פעמיים בבטן. שיחקתי אותה מתה עם עיניים פתוחות ולקחו אותי ועוד כמה באמבולנס לטיפול

אמא של כלתי הזמינה את כל המשפחה אליה הביתה אבל לא הזמינה את אמא של החתן .הגעתי לביתה ואמרתי לה שהיא צריכה להתבייש שהזמינה את אחיותי ואת כלתי ובני ואותי היא לא הזמינה ובדיוק באותו הרגע עברה בבית בתה ושאלתי אותה אם אני צודקת שאני כועסת והיא ענתה חד משמעית כן ואז המשכתי לריב איתה עוד קצת והתעוררתי.

חלמתי שאני במבנה עם כמה חברות מהפנימייה, אני וחברה שלי מעיין יצאנו מהמבנה שהיינו בו עברנו דרך מבנה קרקע מגודר, הדלת של המבנה הייתה פתוחה. כשאני ומעיין חברה שלי עברנו ראינו שבתוך אותו מבנה יש לול של תינוקות , מסביב ללול היה סורגים פשוט עמודים מברזל שמגדרים את הלול עצמו. היה בתוך הלול תינוקות, מלא תינוקות אחד צמוד לשני בצורה מטורפת חלקם המועטים היו מלאים דם. מרוב שמעיין נבהלה היא צעקה ונכנסה אל המבנה לראות ולנסות להציל את התינוקות.. אני צעקתי לה שלא תיכנס כדי שלא יקרה לה גם משהו והיא לא שמעה אותי. אני בשביל להחזיר את מעיין החוצה רצתי אחריה לתוך המבנה שדרך אגב לא היו בו נפשות חוץ מהתינוקות באותו רגע שעברנו שם. אחרי שאני רצתי אחרי מעיין ונכנסתי אחריה למבנה היא נצמדה אל הלול ,אני זרקתי את המעיל שלי על ספה שם ומיד אחרי שזרקתי את המעיל שלי על הספה ראיתי אישה כל שהיא בחדר צמוד צעקתי למעיין לרוץ משם שראיתי מישהו , כשצעקתי מעיין רצה החוצה ואני אחריה כשיצאנו נזכרתי ששכחתי את המעיל שלי וחזרתי פנימה בחזרה באותו רגע שחזרתי אותה אישה כמעט תפסה אותי בכתף. איך שהוא אני ועוד חברות כולל מעיין פתאום הגענו לאולם גדול בצבע אפור שמסביבנו יש המון כיסאות כולנו עמדנו באמצע מפוחדות ואז פתאום הופיעה האישה שהייתה באותו מבנה של התינוקות שראינו, זו שכמעט תפסה אותי. אותה אישה הייתה עם מסור ביד. אחרי כמה שניות שהבנו כל הבנות איפה אנחנו נמצאות. אותה אישה רדפה אחרינו עם המסור.. כמה מהבנות הצליחו לרוץ היישר לדלת ולברוח. אותן בנות חיכו לעוד בנות מחוץ לדלת. לאלה שיצליחו לברוח גם, אני תפסתי לחברה שלי שילת בידיים וניסיתי להבריח אותה משם. כשאני רצתי עם שילת גם לכיוון הדלת הצלחתי להוציא רק את שילת ואותה אישה תפסה אותי בכתף ובהתה לי בעיניים. היו לה עיניים תכלת נורא בהירות כמעט לבנות מבריקות ונוצצות, היא הייתה כולה לבנה בפנים, לבנה ממש, וכמה קמטוטים במצח ושפתיים דקות. אמרתי לה "תשחררי אותי בבקשה ,אבא שלי, אל תעשי לי את זה" היא שחררה אותי והצלחתי לצאת. אחרי שיצאתי היא סגרה את הדלת ואני והבנות שבחוץ שמענו צרחות מקפיאות מאותו אולם ונשארו שם המון מהחברות שלי.

חלמתי שרצחתי את אחותי, מישהו הכריח אותי בצבא לקחת את הרובה שלי ולירות בה כדאי שתפסיק לעשות משהו, ואז לקחתי את הרובה כיוונתי לראש שלה. אמרתי לה שאני עושה בכאילו רק שתפסיק להתנהג ככה כי אחרת ירו בה, היא לקחה את הנשק וביקשה שאני יעשה את זה במקום שמסיים את זה במכה אחת. שמה את הקנה באלכסון אליה, אני טענתי את הנשק היא נתנה לי נשיקה וירתה בעצמה. באותו רגע עזבתי את הרובה ורצתי לקרוא לעזרה ואז הגעתי לבית הקודם שלנו ושם כל המשפחה,כלל סבא וסבתא משני הצדדים ישבו לארוחת ערב כשהם בוכים ומחזקים את הגופה של אחותי

אני יושבת בבית ואז אני שומעת דפיקות חזקות בדלת ופתאום אנשים פרצו לנו בדלת ואז רצחו את ההורים שלי ולקחו אותי ואת האחיות שלי לשבי ופתאום בין השיחים הייתה ילדה שאמרה לי לבוא אחריה שיש לה מקום מסתור אז הלכתי אחריה ופתאום אני רואה מקום יפיפייה עם עצים ופרחים וחדרים יפים והם טיפלו בי ואז אני רציתי להציל את האחיות שלי ואז פתאום היה לי איזה מין קסם שפשוט עשה עיגול כזה ונכנסתי לתוכו ופשוט הגעתי למקום שאני רציתי ואז אני קראתי לאחיות שלי ואמרתי להם שאני מצאתי מקום מסתור ואז פתאום אני שמעתי ירי ואני רואה את אחותי שוכבת על הרצפה ואחותי השנייה גוררת אותה אליי ואני מנסה להחיות אותה ואני מצליחה ולקחתי אותם למסתור ואנחנו גרנו שם וישנו שם ואכלנו שם ואז פתאום אני רואה שהחדר של האחיות שלי ריק ואני שאלתי את חברה שלי איפה הן? היא אמרה לי שהן הלכו בגלל שהן אמרו שהן לא יכולות להיות פה לנצח ואני רצתי לחפש אותם אבל אז הרגשתי משהו שמונע ממני ללכת וחזרתי לחדר כל היום הייתי בחדר לא אכלתי לא שתתי וגם לא הרגשתי צמאה ורעבה אני הייתי בדיכאון עמוק ואז פתאום אני רואה את המורה שלי והיא אומרת לי מה קרה את לא אכלת לא שתית וסיפרתי לה הכל עם ההורים שלי והאחיות שלי אני הרגשתי לבד כל כך עד שהמורה שלי אני הרגשתי שכאילו היא אמא שלי ואז אני גדלתי בלי אמא ובלי אחיות היה לי רק אותה ואת החברות שלי. ואז פתאום אני ראיתי שבא איזה מישהו מהבית ספר היסודי למקום מיסתור ופתאום אנחנו נהיינו חברים ממש טובים ואז יתחתנו והייתי נורא עצובה שהמשפחה שלי ושלו לא היו בחתונה שלנו והולדנו ילדים והזדקנו ביחד וזהו.

הייתי עם ילדים בלילה באוטו של קארטינג המסלול היה הדרך לבית הספר שלי. אחריי שיצאנו מהאוטו והיינו ליד הבית ספר שלי, אישתו של אבא שלי ושלומי שבת נכנסו לאוטו ואמרתי להם רגע לאן אתם הולכים והם לא שמעו לי. נכנסתי לתוך המכונית ואחרי כמה שניות יצאתי מהמכונית כשהיא עדיין בתנועה והלכתי לברוח. נכנסתי לסמטה חשוכה כזאת ולפתע מצאתי את עצמי שוב פעם בקארטינג עם חברים, ושוב פעם יצאנו מהאוטו לייד הבית ספר, ושוב פעם נכנסים לי לאוטו ואני נכנסת גם. עכשיו באוטו היתה זאת חברה של אמא שלי שקוראים לה לילך תמים. שוב פעם יצאתי מהמכונית בריצה לכיוון הסימטה שהייתי בה לפניי כי חשבתי שאני יהיה מוגנת שם. אבל שמעתי את לילך רצה מאחוריי. היא אמרה לי שאני חייבת לחזור בחזרה. חשבתי לעצמי בחזרה לאן? מה קורה פה? לפתע ראיתי חבורת אנשים שהולכים כמו זומבים כאילו הפנטו אותם, והיא אמרה לי תראי כולם באים להחזיר אותך. ראיתי בן כולם את פיטר, זאת אומרת טיאגו שהיה בכמעט מלאכים. לחשתי לו מרחוק בוא אליי, כאילו שהפנטתי אותו, הוא הסתכל עליי והתחיל להתקדם לעברי. הרגשתי שהכרנו עוד ממזמן. הלכתי לפינה של איזשהו קיר שהיה מאחוריי. חיבקתי את טיאגו ממש חזק ואמרתי לו אתה לא זוכר כמה טוב היה לנו ביחד? תצא מזה כבר.. משום מה כשהלכתי לפינה ראיתי בחלום שזאת פינה מוגנת כזאת כאילו על כל האנשים שבאים מלמטה יש עלייהם בועה שמשפיעה עלייהם ורק הפינה הזאת מוגנת מהבועה. אז ניסיתי לחבק אותו ממש חזק וששניינו נצליח להיות ביחד בפינה והיא יזכר בהכל. ותוך כדי תמיד אמרתי לו מילים כמו אני פה איתך, אתה חייב לצאת מזה ודברים כאלה על העבר שלנו כדי להוציא אותו מההפנוט. ואז התעוררתי

<< עמוד קודם 69 עמוד הבא >>