פענוח חלומות בס"ד

חלומות על הגעתי

נמצאו 1,653 חלומות המכילים הגעתי - עמוד 76


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שאני נמצאת בבית של סבתא שלי עם חברות שלי ואז שאנחנו הולכות לתוך מערכת אוורור כזו וכשאנחנו יוצאות אנחנו מגיעות למקום כזה עם צמחייה ומגרש ויש שמה אנשים מין זומבים כאלו והם שמים לב אלינו והם מתחילים לרדוף אחרינו ואז אנחנו מהר חוזרות דרך מערכת האוורור וגם האנשים האלו רודפים אותנו ואז אני וחברות שלי מגיעות לבית של סבתא שלי והאנשים האלו מנסים להיכנס אבל לא מצליחים כאילו יש מין כיפה כזו ששומרת עלינו ואז אחרי כמה זמן אני נכנסתי לבד דרך המערכת אוורור והגעתי לבית לא מזוהה שיש בו רהיטים ועליהם סדינים לבנים ואני שומעת קול שקורא לי ואז אני אומרת מי זה? והוא עונה לי אברהם אבינו והוא אומר לי שרק לי מותר להיכנס לאותו בית ושאסור לי להביא אחרים איתי ואז אני יוצאת מתוך הדלת הקדמית ופתאום אני רואה שאני ברחוב הראשי שנמצא בו גם הבית של סבתא שלי

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שהייתי עם יובל כזה ושהיא גרה איפה שבאומן גר ואז הלכנו לבוגרת ובאומן אמר לי לפני שהוא אוהב אותי ושהוא צריך לדבר איתי והייתי כזה ״אין על מה לדבר״ והוא ממש התעצבן וכעס ואמרתי לו שזה לא הדדי והריב הזה נגצר והוא הבין.. והיו מלאא אנשים והיה כיף רצח והיה לי את מעין בסנאפצאט והוא העלה כזה תמונה של שתי שניות והיה כתוב באדום כאילו שהוא כתב ״טלאל״. כתבתי לו אם הוא בטלאל ועזבתי את הטלפון ואז שוהם ויעל לקחו לי את הטלפון וכתבו לו הודעות מוזרות ושהן הראו לי ממש צחקתי. אחרי כמה זמן זלופי עופרי זינגר ומעין ירדו כזה את העליה למגרש בגלגולים מטורפים כאלה ופיש הייתה לידי וגם יואב וגליק וזיהיתי את כולם ישר ורק אחרי כמה שניות זיהיתי את מעין. אז שזיהיתי לא ידעתי מה לעשות ופיש אמרה לי לקום להגיד לו שלום כי ישבנו על המדרכה ליד הפחים בבוגרת אז עשיתי כזה ״מעין?״ ואז קמתי להביא לו חיבוק. אחכ היה איזה סל של כדורסל שתלוי על עץ גבוה ממש והיו מלא כדורים ולקחתי כדור כי חשבתי שזה די נמוך וזרקתי ובקושי הגעתי לאמצע ואז מעין זרק והוא היה גרוע יותר ממני ואז זרקתי מלמטה כזה וכמעט קלעתי והוא זרק שוב ולא הצליח חחח ואז גליק שכב כזה ואמר לנו להביא לו כדור והבאנו ואז הוא זרק וכמעט קלע ואז אני זרקתי וקלעתי ואז נתלתי על מעין כזה בחיבוק והוא חיבק אותי כזה בחזרה ואמר לי משו כמו ״את אוהבת אותי ממש״ וזרמתי בצחוק ואמרתי ״כן יאללה חתונה״ ועשינו פינקי סוואר שהתחתנו (וכל זה קרה בלי נשיקות) ואז גליק ופישמן היו כזה גם ״יאללה חתונה״ וגליק עדה תרגילים של כושר מרשימים כאלה ומעין התלהב רצח מזה ואמר שהוא מטורף וגליק אמר ״את רואה איזה חתן פיספסת״ ואני כזה ״החתן שלי גינגי זה לוקח הכל״ ואז מעין התחיל לחקות אנשים והוא חיקה את ההורחם שלו וכולם נשפכו מצחוק וגם אני ואז כולם ירדו הביתה לאותו כיוון ובאמצע שיחקנו משחק שכולם עושים קיר אנושי ורק ילד אחד עומד מולו ושר שיר כלשהו ותוך כדי צריך לחדור דרך חורים בקיר והילד היה נעם גולדשטיין.. אז הוא שר שיר כלשהו ובסוף לא הצליח לחדור אז כולם קפצו עליו והיה מצחיק ואז כולם פרשו הביתה ולפני שאני ויובל פנינו לרחוב חיבקתי את נעם ושוהם ונעם אמר לי משו וחשבתי קצת ועניתי לו ״מחר ב12״ ואז הלכתי עם יובל ברחוב ולילך בדיוק חזרה הביתה מאיפהשהו והן שיחקו איזה משחק של תאטרון מוזר כזה ואז נזכרתי שלא אמרתי למעין שלום ואז התעוררתי

> קראו את פענוח החלום

היה לילה ,יצאתי עם חברים ואז חזרתי הביתה לבד בלי סוללה בפלאפון והוא גם התכבה ,אני בחלום מחפשת את התחנה לאוטובוס האחרון חזרה הביתה ,האוטובוס אמור להגיע בשעה 3 לתחנה (במציאות אני יודעת היכן התחנה והדרך בכלל לא מסובכת) ,הלכתי לחפש עזרה במקום שאני מכירה שאיכשהו היה שם והאנשים שם התעלמו ולא עזרו לי..הדרך לשם הייתה לעבור את הכביש לרדת מדרגות ולרוץ בכביש של שכונה שמצד שמאל הייתה צמחייה ומצד ימין היו בתים גדולים(לבנים) ,כל הדרך שרצתי לא היה איש ,ככל שהתקרבתי יותר אל המקום שבו נמצאים האנשים ,היה יותר חשוך ואז כשהגעתי כבר היה חשוך לגמרי ועצרתי לשנייה ואז התקרבתי ונהיה אור ,האור בהתחלה היה רגיל כתום צהוב כזה ואז הוא הפך כחול,התאורה הייתה מין כחולה והייתה אפלה ועשן..היה שער 2 בחורות עמדו בשער וסוג של התעלמו ממה שניסיתי להגיד הן פתחו לי את השער בחיוך מאולץ,הבנתי שאין לי מה לחפש שם אז פניתי אחורה והתחלתי לרוץ חזרה לחפש בעצמי את התחנה ,הגעתי למעבר החצייה והיה ליידי איש מבוגר שגם כן חיכה איתי ועוד איש מבוגר שחייך חיוך מאולץ ומטריד שעמד עם המכוניות ברמזור עם חבל שניסה להגיע אליי ,מין שוט שניסה להכות אותי איתו ..לא ידעתי איך אני אמורה לעבור את הכביש ורציתי לרוץ גם כי פחדתי מהאיש וכי בעיקר אני חייבת למצוא את התחנה לבית (משום מה המשכתי לחפש את התחנה למרות שהאוטובוס כבר מזמן עבר וידעתי זאת) ,החלטתי בכל זאת לעבור את הכביש בריצה וכמה שיותר רחוק מהאיש עם השוט אך הוא התקרב אליו וניסה כמה שיותר להגיע אליי עם השוט ,הוא אכן הגיע וסובב את השוט על היד שלי והמשיך לחייך את החיוך המטריד והאיש שהיה ליידי אמר לו להפסיק והפריד את החבל ממני למזלי ..המשכתי לחפש אך לא מצאתי את התחנה

> קראו את פענוח החלום

פתאום מצאתי את עצמי שטה בספינה ענקית בגובה שלוש קומות במהירות גדולה נבהלתי מאוד ובאמצע הים היה פיצוץ גדול ואש הבנתי ששום דבר לא בשליטתי ואני נוסעת לכיוון בית של מישהו כמו אוייב הגעתי לשער של הבית שלו ואז הגיע רוח חמימה ואספה לי את השיער לתיסרוקת מיוחדת כדי שאוכל להכנס מסודרת לביתו לפתע שוב הגיע רוח חמה ופרעה לי את התסרוקת ואז הבנתי שאני לא יכולה להכנס והאיש יצא וסימן לשני אנשים בחוץ להיפטר ממני הם התחילו לרדוף אחרי ואני רצתי סביב הבית והבנתי שאני חייבת לצעוק אבא אבא אז הוא ישמע אותי יחשוב שזה אחד הילדים שלו ויתן לי להכנס בסופו של דבר הוא פתח לי את הדלת יצא איש גבוה דתי ואמר לי אין לי כסף לתת לך אז אמרתי לו שאני לא מחפשת כסף אז הוא אמר לי טוב רק אל תגידי לבן שלי מה לעשות אל תנסי לשנות אותו

> קראו את פענוח החלום

אני ובעלי נכנסים לאיזה משרד ומסתכלים על חוזה לקראת חתימה ואז איכשהו הגעתי לבריכה ואני אם גיסי שנהרג ויש הגרלה ובחורה מקריאה מספרים ואז אני הולכת לחפש את בעלי ואני מגיעה למשרד כלשהו ואני רואה את גיסי שנהרג אם ילד קטן כביכול זה הבן שלי ואני רצה אליו ומחבקת אותו חזק ובוכה

> קראו את פענוח החלום

אני ושתי חברות נסענו למקום שנקרא ״אור ראשון״ לאנשים עם כל מיני בעיות. נסענו לשם עם חברה שהשתתקה מהצוואר ומטה. לקחנו אותה לשחייה בבריכה שהייתה מחולקת עם החבלים האלו של בריכות. עזרנו לחברה לשחות- החזקנו אותה מעל המים כדי שתנשום ואז נתנו לה לשקוע, ואז שוב הרמנו אותה. לפעמים איכשהו היא הצליחה להתיף את עצמה. הבריכה הייתה ממש עמוקה (למה??? מכניסים לשם נכים!!) ונהניתי לשחות בהן מאוד. זה היה שלו ברגעים ששחיתי לבד. דיברתי עם מישהו מתחת למים והוא הסביר לי על מצלמה תת מימית ולמה זה לא טוב לשתף ישר דרכה תמונות לאינטרנט. עברתי בין חלקי הבריכה, ובאחד ראיתי טלה ממש ממש קטן ששחה. הוצאתי אותו לסף הבריכה כי רציתי להצטלם איתו, אבל למצלמה לקח יותר מדי זמן וניסיתי כמה פעמים אז הוא נשך אותי. יצאתי מהבריכה ברצון מטורף להגיע למקום כלשהו. בדרך עברתי במן גינה קטנה עם ספסלים (ממש גינה כזו בין מבנים, כמו במן אוניברסיטה) והייתה שם ציפור טרף (נץ?) שניסתה לעוף מהרצפה ולא הצליחה. היה שם איש שאמר לה איך לעוף (מה הטכניקה) וכשהיא לא הצליחה הוא התאכזב. לא נשארתי שם לראות מה קורה בהמשך והמשכתי ללכת. הגעתי החוצה והלכתי למבנה עגול כזה מבד כבד שחלק כזה מבחוץ, שהוקם בצורת אוהל קרקס. כשנכנסים צריך לעקוף מן קיר כזה שמסתיר את מה שיש בפנים. כשנכנסתי היו שם כל מיני יצירות שזכרתי שראיתי באילת (כנראה יצירות של תלמידים) ונתקפתי נוסטלגיה. משום מה הגעתי לסף בכי ופגשתי שם עוד שתי חברות. התמונה הבאה היא אני וחברות הולכות במסדרון לחדר שלנו כנראה, ובאחד החדריםהדלת הייתה פתוחה. כנראה שההורים שישבו על המיטה שם זיהו אחת מאיתנו כי נכנסנו פנימה. על המיטה ישבו ההורים, מצד שמאל ילד בן 13 בערך, ביניהם ילד עם תסמונת דאון, על כורסה מימינם ישבה ילדה בת 12, וכשנכנסנו ראינו שקרוב לכניסה (החדר היה קטן מלאכלס מיטות לכל האנשים) יש שני ילדים קטנים (גיל 4 בערך) לבושים בבגדים זהים וצבעים שונים, בן ובת. תאומים. חיבקתי אותם תוך כדי שיחה עליזה עם ההורים, ואז ראיתי את האח השישי ״-הכנס שם של מושא קראש (?)- ?!?״ ״סיון??? עברו שנים! כבר אחרי צבא...״ האמא: ״אולי תספרו להם למה אנחנו כאן״ אז הם סיפרו על האח עם תסמונת הדאון שסובל מהתפרצויות זעם. האחות בת ה-12 הייתה אאוטגוינג כזו ועם הפלאפון אבל השתתפה בשיחה. נראה שהיא והאח בן ה-13 קרובים (אבל כמובן, בקשר אהבה-שנאה). הם המשיכו לדבר על הנושא, לא זוכרת מה חוץ מזה שהאמא שאלה את בת ה12: ״למשל (בשביל להדגים משהו על האח בעל תסמונת הדאון) היית יוצאת עם גברים או נשים?״ האחות: ״לא יודעת, אני שונאת בנים. אבל לפעמים הם בסדר״ (משהו כזה בסגנון התשובה)

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 76 עמוד הבא >>
RSS