פענוח חלומות בס"ד

חלומות על בכי

נמצאו 3,687 חלומות המכילים בכי - עמוד 82


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שאני בהריון ואני הולכת בקניון ענקי עם ההורים שלי אנחנו מחפשים את המרפאה שאני הוכל ללדת לבנתיים אבא שלי קונה לי תבשיל שיש בו בשר למרות שבכלל רציתי קבב אנחנו רואים בן אדם יושב בכיסא ומסתכל עלינו ואת המוכר מגיש לנו אני לא מספיקה לסיים להתאפר לקראת הלידה ואני לבסוף אחרי שאכלתי ראיתי נערים ונערות ומפיק מוזיקלי בדרך ולבסוף ילדתי

חלמתי שאני עומדת בכניסה לביתו של לקוח ופתאום לבניין נכנסת אחותו הקטנה של הגרוש שלי (ילדה בת 7 עם תסמונת) שראיתי אותה הבנתי שמישהו בוגר מהמשפחה מיד היכנס ועלי ללכת משם ומיד הגיע אמא של הגרוש בליוי עוד אחות ואח קטן שלו. את הפנים שלהם לא ראיתי היא חשבה אם לפנות אלי לשניה ומיד המשיכה לעלות במדרגות לקומה הבאה הושטתי את היד ונתתי לה מכה בכיסוי ראש מתוך דחף לריב עמה.יצאתי משם במהרה תוך כדי שאני מתחרטת על מעשיו מאוד.

מרגיש שזו הבת שלי כבר בחורה יושבת בחדר ליד שולחן ומבקשת מים מים מים מים מים מים ואני רצה מבולבלת ולפני שאני נותנת לה מים מחפשת איזו תרופה שהיא צריכה לקבל רצה אליה ושמה לה בפה ,והיא ממשיכה לבקש מים, מים, מים, מים, מים ואני ממהרת להביא לה מים ולפיי שאני מספיקה היא הראש שלה צונח לאחור וזהו,. אני רצה לחדר של הרופא שמסתבר היה שם כל הזמן, ושואלת שוב ושוב בבכי תמרורים אם הייתי מספיקה לתת לה כוס מים היא היתה ממשיכה לחיות?! ואז מתעוררת בתחושת אכזבה על זה שלא נתתי לה מים לפני התרופה. ההבנה ששיקול הדעת שלי היה שגוי, מוציא אותי מדעתי

הייתי בטסט פנימי, הטסטר שם אותי במקום שליד הנהג ואומר לי לנהוג אבל אין הגה, הטסטר העיר לי הערות לא נאותות, אני רואה חברים שלי שיושבים בספסל ומדברים ופתאום חברה שלי שואלת אןתי למה אני והאקס שלי נפרדנו והוא מתחילה ללחות עלי לספר למה ואני מתנגדת לספר לה ואז פרצתי בבכי בזמן שהיא לוחצת עלי לספר לה. ואז היא פתחה קלסר ענק של חקירות על הפרידה שלי ושל האקס

אני וחברים שלי היינו בכיתה ואז נכנסו כמה שוטרים נכנסו לכיתה בלחץ ואמרו לנו שיש מלא אריות וצבוע ונמרים שמסתובבים בחוץ וטורפים אנשים כולנו יצאנו מהכיתה וחיכו לנו כמה ניידות מחוץ לכיתה לאחר מכן כולם נכנסו לניידות ולי לא היה מקום להיכנס בשום ניידת אז התלבטתי עם להיכנס לבגאז או להישאר בחוץ ולחכות שיטרפו אותי החלטתילהיכנס לבגאז של הניידת נכנסתי לשם והניידת התחילה לנסוע הגענו לכיכר כלשהו ירדנו מהניידות משטרה ושמו אותנו בעיגול סגור מסביב הכל חיילים עם נשק החלטתי שזה לא מתאים לי להישאר שם היה מולי בניין רצתי לבניין לא יכולתי לעלות במעלית עליתי במדרגות והגעתי לקומה השניה פתחתי את הדלת ובמסדרון מולי הופיע צבוע הוא התחיל לרוץ לכיוון שלי סגרתי את הדלת וברחתי משם ירדתי במדרגות מתנשף ממש חזק הגעתי לאחד החיילים ואמרתי לו שיעלה לקומה השניה להרוג את הצבוע הוא רץ לשם ועוד חייל הלך איתו ואני הלכתי איתם וגענו לקומה הראשונה והם אמרו לי לא לבואו איתם אלה לחזור למעגל עם הכיתה שלי ופחדתי ללכת לשם לבד אז חייל אחד ירד איתי ועוד חייל הלך למצוא את הצבוע ויצאנו מכניסת הבניין ואנחנו מסתכלים לכיוון החלון של הקומה השניה רואים את החייל פותח את הדלת של הקומה השנייה בידו הנשק דרוכה ורק מחכה לצעד של הצבוע בזמן שהוא סגר את הדלת מאחורי הדלת היה הצבוע והחייל לא שם לב אליו הצבוע קפץ עליו וטרף אותו כולם ברחו ואני ברחתי עם החייל והגענו לאיזה גבול כלשהו לא הבנתי איזה גבול זה נכנסו למבנה קטן לאחר כמה שניות החייל מקבל כדור לראש צליפה מחייל אחר ואני לא הבנתי מה קרה אני הייתי בבהלה וברחתי משם ואז אני שם לב שאנחנו נמצאים בגבול ישראל ומי שצלף בו היה חייל צלף אויב אנחנו היינו על הר ולא הבנתי לאן ללכת הסתכלתי לצד ימין אני רואה הכל מדבר הסתכלתי אחורה גם מדבר הסתכלתי שמאלה הבנתי שאני נמצא על הר לאחר מכן לא הייתה לי ברירה אלה לקפוץ מההר למטה אולי אני אגיע לאן שהוא ואז קפצתי מההר

מרגיש שזו הבת שלי שהיא כבר בחורה יושבת בחדר ליד שולחן ומבקשת מים מים מים מים מים מים ואני רצה מבולבלת ומחליטה שלפני שאני נותנת לה מים אני נותנת תרופה שהיא צריכה לקבל ואז רצה אליה ושמה לה בפה את התרופה אבל היא ממשיכה להתחנן : מים, מים, מים, מים, מים ואני ממהרת להביא לה מים ולפני שאני מספיקה, הראש שלה צונח לאחור וזהו היא מתה. אני רצה לחדר של הרופא שמסתבר היה שם כל הזמן, ושואלת שוב ושוב בבכי תמרורים: אם הייתי מספיקה לתת לה כוס מים היא היתה ממשיכה לחיות?! ואז מתעוררת בתחושת אכזבה על זה שלא נתתי לה מים לפני התרופה. ההבנה ששיקול הדעת שלי היה שגוי, מוציאה אותי מדעתי

<< עמוד קודם 82 עמוד הבא >>