פענוח חלומות בס"ד

חלומות על שלנו

נמצאו 1,629 חלומות המכילים שלנו - עמוד 89


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

הבת שלי חלמה על שיש לנו שולחן בבית לשימחה היא ראתה את סבא שלה שניפטר בא לביית שלנו ישב בראש השולחן לבוש שריג ורוד בשולחן לידו ישבו אני בעלי בצד השני של השולחן ישב בנו הרוק ונכדיו הסבא ביקש להשמיע שיר כשבנו הקטן יגיע ואיך שהוא הגיע הסבא יצא החוצה ונעלם והבת שלי בכתה מאוד ורצתה שישאר אך נעלם

> קראו את פענוח החלום

אני מתנדבת עם חברתי ומשפחתי בבית יתומים במדינה רחוקה. אני אוהבת את תפקידי ומפיקה תועלת ממנו אבל באחד הימים היתומים נלחמים על תשומת הלב שלי, ואחת היתומות ניגשת למנהל ואומרת שאני לא מתייחסת אליה כראוי. נוזפים בי. לאחר מכן ילד אחר מגיע ונותן לי נשיקה על השפתיים. תוך מעט זמן מגיע מנהל בית היתומים ומאשים אותי בפגיעה בילד וכולם כועסים עלי. אני מצליחה להוכיח את חפותי. יוצאים לטיול ואני מוצאת את עצמי מתנתקת מכולם משוטטת ברחובות ומגיעה למקומות מפוקפקים. אני פוגשת שם את מנהל בית היתומים שאומר לי לברוח כי המקום מסוכן ואין לי אמצעים להגן על עצמי. אני חוזרת חזרה לבית יתומים ובדרך פוגשת את חברתי (איתה ניגנתי בלילה שלפני החלום) שחזרה מוקדם מהטיול מכאבים בידה. כשאנחנו פותחות את הדלת באופן מפתיע אנחנו לא מגיעות לבית היתומים, אלא מוצאות עצמינו מרחפות מעל נוף הררי וירוק, וברקע מופיעה ההודעה: ״יש לכן 75 דקות. בהצלחה!״ חברתי מבינה שאנחנו צריכות לחפש מקום מסויים ובפלאפון שלי מופיעה מפה אשר מובילה אותנו למקום. אנחנו חולפות על פני דמויות אנושיות שאי אפשר לגעת בהן, מעין הולוגרמות, וגם דמויות העשויות נייר ואבן שבהן אפשר לגעת. אני מוצאת פנים מוכרים מדי פעם ומבינה שהעולם הוא מעין עולם מקביל שרק מעטי מעט מכירים ולוקחים בו חלק. נדמה שכולם מזהים אותנו ואת המשימה החשובה שלנו וחלק אף מנסים להניע אותנו מלהגיע למקום בזמן. במהלך הטיול אני מרגישה שהשיניים שלי מתעוותות ואני לא מצליחה כמעט לפתוח את הפה. הכל מתעקם ונשבר ואני מנסה להחזיר את הלסת למקום והכל נורא כואב (נדמה לי שבאמת ממש כאב לי). כשאנחנו מוצאות את המקום וכמעט מגיעות אנחנו חולפות על פני איש שעובר דירה ומבקש את עזרתו בהעברת החפצים. אנחנו אומרות לו שאנחנו מתנצלות אבל אין לנו זמן ואנחנו במשימה ונשארו רק 15 דקות עד שניכשל. הוא עונה: ״מה לא תעזרו לאיש הזקוק לעזרה?״ ואנחנו עוזרות. אחרי זה אני מתחילה ללכת לעבר הבניין שהוא היעד הסופי ורואה מאחורי שחברתי נאבקת בילד אלים. אני חוזרת ועוזרת לה להיפטר ממנו ומלמדת אותו שאלימות היא לא פיתרון לדבר (או משהו כזה) ואנחנו נכנסות. מובילים אותנו לחדר ובסוף החדר עוד דלת. אבל הדלת גבוה בקיר וצריך לטפס ולהתאמץ כדי להגיע אליה. אנחנו נכנסות בקושי ומגיעות לאולם קולנוע. מוקרן סרט- כמה מוזיקאים מנגנים/מנצחים, כל אחד בדרך אחרת ונראה שכולם מתאמצים ועושים ״שואו״, והקריין שואל את הקהל את השאלה ״אבל מי באמת מנגן מהלב?״ השגנו את מטרת המסע וחזרנו לבית היתומים.

> קראו את פענוח החלום

אני בפגישה עם רוני גת ודוד שחם,הם כועסים עלי, אני מתנצל אומר להם שאני רוצה לקום לעבודה לא מפוחד בבקרים,הם מסכימים איתי...משפרים לי שהיהלומים עומדים להתיים שחזי בן דוד מכר לכולם הכל..ושזה היה שקר ואליה ואנשים לא ייקנו יותר יהלומים. אנחנו מגיעים לצבוע חניון בגשם,קבוצה אחת דובעת מסודר,המשפחה שלנו צובעת בבלגאן ולא אחיד,אני מנסה לצבוע אבל בכלל כמות המים הצבוע לא נדבק, אבא שלי מסמן ייאוש ונראה כאילו איבד תקווה אני מחבק אותו חיבוק חזק, בחיבוק הרגשתי איך הגוף שלי מחזיק אותו איך הגוף שלי חזק והוא נתמך בי. אמא אמרת לי פעמיים שדודו קיבל התקף לב,עשינו משהו שקשור בו...פעם ראשונה לא התייחסתי,היא מספרת לי פעם שנייה..ממש דאגנו לו. אני מגיע עם אבא או מישהו למקום שבו משחררים אותו ,אני מראה לקצין את הסימן שלי...היה מדים ..משהו עם סימן סודי של יהלום שמיחד אותי ואת אבא מהקבוצה ,הם עוטפים אותנו ומחבקים ולוקחים אותנו איתם...זהו...נגמר הסיוט.

> קראו את פענוח החלום

אני בפגישה עם רוני ודוד ,הם כועסים עלי, אני מתנצל אומר להם שאני רוצה לקום לעבודה לא מפוחד בבקרים,הם מסכימים איתי...משפרים לי שהיהלומים עומדים להסתיים שחזי מכר לכולם הכל..ושזה היה שקר ואליה ואנשים לא ייקנו יותר יהלומים. אנחנו מגיעים לצבוע חניון בגשם,קבוצה אחת צובעת מסודר,המשפחה שלנו צובעת לא אחיד,אני מנסה לצבוע אבל בכלל כמות המים הצבוע לא נדבק, אבא שלי מסמן ייאוש ונראה כאילו איבד תקווה אני מחבק אותו חיבוק חזק, בחיבוק הרגשתי איך הגוף שלי מחזיק אותו איך הגוף שלי חזק והוא נתמך בי. אמא אמרת לי פעמיים שדודו קיבל התקף לב,עשינו משהו שקשור בו...פעם ראשונה לא התייחסתי,היא מספרת לי פעם שנייה..ממש דאגנו לו. אני מגיע עם אבא או מישהו למקום שבו משחררים אותו ,אני מראה לקצין את הסימן שלי...היה בדגי צבא ..משהו עם סימן סודי של יהלום שמיחד אותי ואת אבא מהקבוצה ,הם עוטפים אותנו ומחבקים ולוקחים אותנו איתם...זהו...נגמר הסיוט.

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שהייתי עם חברים בכרמל וראיתי חנות ועל הקיר כניסה היו תלויות נעליים שממש רציתי התקדמתי לעבר החנות כשחברים שלי חיכו ליד ובן אדם עם חולצה ירוקה חטף אותי וניסה להרוג אותי עם מזרק כנראה בטעות הוא שם לי מים ועשיתי את עצמי מתה ואז הוא נגע לי בבטן ובמותניים כדי לבדוק עם מתתי הייתי צריכה לעצור את הנשימה וכך עשיתי ובזמן שהוא הסתובב לרגע ברחתי בריצה אל חברי ויחד רצנו אל המכוניות כאשר חיכו לנו בהם הורי והורי חבריי ישבתי במכונית שלא שלנו ובא היו רק דלתות בלי חלונות ושאפשר למשוך אותך בשנייה ואז ביקשתי שיעצרו כי ההורג היה עוד רחוק והתחלפתי עם חברה וישבתי באוטו שלי שהייתי בו בטוחה וכאשר הגעתי הביתה לא ידעתי איפה שאר חבריי

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 89 עמוד הבא >>
RSS