חלומות אחרונים מכילים משרד

היי חלמתי על המפקד שלי בצבא שהיה גם חבר טוב שלי בזמנו שאנחנו נפגשים במקרה באיזה מלון או מרכז משרדים גדול, שהוא עורך דין ממש מצליח בחלום ואני מתלהב ושואל שאלות כי אני עובד לידו במשרד אחר של עורכי דין כמתחיל ( במציאות הוא מתעסק באומנות-תקשורת) ואז הוא לי סיור ופוגשים שם את אישתו ואז נגנב לי הטלפון והוא מנסה לעזור לי למצוא אותו ומה שהזוי שאמצע החלום זה שפתאום הוא יחף שם ואני מתרכז בכפות רגליים שלו לכמה רגליים

חלמתי שהתקבלתי לתפקיד בעבודה, הייתה אווירה טובה ונעימה אפילו הכלבה שלי הייתה איתי במשרד. קיבלתי פיצה וחזרתי הביתה. בדרך הביתה הגיע גנב רצה כסף לא נתתי לו אז הגיע עוד אחד ושניהם ניסו לדקור אותי עם מחט

טיגריס שמתחיל לאט לאט ללכת אחריי ונבהלתי ונכנסתי לרכב של שתי חברים בחלום והוא תקף אחד מהם ולי הוא לא עשה כלום ובסוף נכנסתי לחדר בפאניקה והסברתי לו מה קרה וזה היה חדר/ משרד של בן אדם אין לי מושג מיהו אבל הוא הציל אותי בסוף

חלום שאני פורצת לבית על פריצה ניסיון פריצה לבית ופריצה למשרד

‏חלמתי שהלכתי עם חברה מוסלמית פרסיה עזה כביכול לקניות ואז חניתי את האוטו האדום שלי בחנייה שהיתה מלאה בעפר ואז נכנסנו לבניין שכביכול היה הבית חולים שחמאס נמצא בו הכל היה ריק האורות היו קבועים בחלק מהמשרדים ואז היה לי פיפי נכנסתי לשירותים עשיתי פיפי יצאתי ואמרתי לחברה תראי יש להם אור יש להם חשמל פשוט הם מנסים להראות לעולם שישראל אשמה במלחמה הזאת יצאנו לכיוון דלת הכניסה ופתאום הרגשתי לחץ של פיפי אמרתי לחברה שלי אני צריכה לחזור לשירותים והיא אמרה שהיא שכחה משהו באוטו והתחילה לרוץ החוצה רצתי אחריה ואמרתי לה אין לך את המפתחות לאוטו ובזמן שהגשתי לה את המפתחות שמענו פיצוצים של בניינים ויריות וקולות של ערבים של חמאס המשכנו ללכת לכיוון האוטו ופתאום שמנו לב שהג׳יפים היו בעקבותינו התחלנו לרוץ ממול היו שני שיח עגולים שחשבנו להסתתר ואז חשבתי או שיורים באנו והורגים אותנו או שלוקחים אותנו שבויים אז הושתתי יד אחורה לחברה המוסלמית שלי כדי להחזיק לה את היד ולמשוך אותה לכיוון השיחים ובזמן הזה חשבתי על איך שההורים שלנו והמשפחה יתחילו לדאוג וכשהצלחתי להחזיר לה את היד, התעוררתי מהחלום עם פעימות לב חזקות

‏חלמתי שהלכתי עם חברה מוסלמית פרסיה עזה כביכול לקניות ואז חניתי את האוטו האדום שלי בחנייה שהיתה מלאה בעפר ואז נכנסנו לבניין שכביכול היה הבית חולים שחמאס נמצא בו הכל היה ריק האורות היו קבועים בחלק מהמשרדים ואז היה לי פיפי נכנסתי לשירותים עשיתי פיפי יצאתי ואמרתי לחברה תראי יש להם אור יש להם חשמל פשוט הם מנסים להראות לעולם שישראל אשמה במלחמה הזאת יצאנו לכיוון דלת הכניסה ופתאום הרגשתי לחץ של פיפי אמרתי לחברה שלי אני צריכה לחזור לשירותים והיא אמרה שהיא שכחה משהו באוטו והתחילה לרוץ החוצה רצתי אחריה ואמרתי לה אין לך את המפתחות לאוטו ובזמן שהגשתי לה את המפתחות שמענו פיצוצים של בניינים ויריות וקולות של ערבים של חמאס המשכנו ללכת לכיוון האוטו ופתאום שמנו לב שהג׳יפים היו בעקבותינו התחלנו לרוץ ממול היו שני שיח עגולים שחשבנו להסתתר ואז חשבתי או שיורים באנו והורגים אותנו או שלוקחים אותנו שבויים או שאת תהיה יד אחורה לחברה שלי כדי להחזיק לה את היד ולמשוך אותה לכיוון השיחים ובזמן הזה חשבתי על איך שההורים והמשפחה יתחילו לדאוג לנו ואז התעוררתי עם פעימות לב חזקות

גניבת המשרד

חלמתי שמישהו שהציע לי עבודה לאחרונה, יושב במשרד שלו, חובש כיפה (במציאות הוא לא איש מאמין בכלל), ומחייך ושמח. לידו יש 4-5 דגים בשרניים מאוד, חצויים כך שרק החצי התחתון של הגוף והזנב נמצאים שם ולא מבושלים, הם בצבעים שונים בגוונים של אפור וורוד. האיש מחווה עם היד שלו על הדגים ומציע לי לאכול אותם ואני זוכרת שהתחושה שלי הייתה שאני לא מבינה למה הוא חובש כיפה.

בהתחלה חלמתי על ילד שהכרתי בעבר שהיה צריך לבוא אלי בשעה שש בערב וזה היה שבת והוא לא בא ואמרתי לאמא שלי שהכול בסדר ידעתי שהוא לא יבוא ואז חלמתי על אותו ילד שהוא בחופשה או לא יודעת איפה הוא נמצא בסוג של פארק מים ואז איך שהוא קראו לי לבוא לאיזה שהוא מקום לא ברור הכול היה יפה כאילו כמו משרד גדול ואני רואה מלא אנשים שאני מכירה והאבא של אותו ילד אמר לי שאני והילד שלו אותו הדבר שאנחנו רוצים אנחנו יכולים אבל שלא הוא לא ופתאום הזמין לי בגדים ולא יודעת למה התעוררתי בסוף

קוצים של דורבן ביד. אני מוציא אותם אחד אחד, בלי להילחץ. קוץ אחד גדול במיוחד גורם לי לבכות, אבל אני מעדיף להתנודד עם הכאב ולשלוף אותו תוך כדי קריעת העור, בנוכחות האקסית האדישה. אני נוסע ברכב מאחורי הרכב של אבא, הוא מוריד אותי במזרח העיר, המקום לא מוכר לי, אני מסתובב עם כיסא משרדי על גלגלים ברחובות, לא איכפת לי ממכוניות. מאוד חשוך וישנה תאורה צהובה. אני מתחיל לעלות עליה מטורפת תוך כדי איבוד אוריינטציה. מתקדם חזרה למערב בעיר. חותר לחזור הביתה. מגיע לאיזור הבית של אורטל ומתמודד עם עליה קיצונית כמעט 90 מעלות, שאני איכשהו מצליח לכבוש, עפ הגליל יוגה. זורק אותו קדימה ואחר כך את עצמי. כמעט נופל חזרה. עולה על כמה מכוניות שחנו בקצה. הדליל נופל על שיח דורבני הרחק ממני. לפתע אני בחולות, ואני רואה מרחוק נערים עם כלב 3-4 במספר, בחוסר שקט ודורבן עצום ומפחיד שמתנהל עליהם. הפ מתקרבים לאיזור שלי. מישהו עם קוקו וכלב מוביל את החבורה, והוא ככ בטוח בעצמו. הוא מסביר על להם על הדורבן. הם מתעלמים ממני לחלוטין. אני מוציא את הגליל האפור מן השיח הדורבני ומתמלא קוצים קטלניים ביד. אני מראה להם שהכל בסדר. ״רואים״? ואני מביט ביד מלאת קוצים באצבעות ומתחת לעור. לפתע יולי ואמא שלה מופיעות במסעד דומה למסעדה שלי ומושיקו בניו-הייבן. היא שואלת אם אני רוצה בית חולים. הן מחכות בחוסר רצון אני יוצא החוצה בבכי וסבל ודולף את הקוץ האחרון שלא ידעתי שתקוע כל כך עמוק - מתוך היד. יש קצת דימום, והעור נקרע, אבל הוא יצא. היא נעלמת ולא שולחת הודעה אחרי שהיא הגיעה הביתה. וזה כל כל מוזר שהיא ואני לא חזרנו לאותו בית. ואני מרגיש צריך לסמס ולהגיד שנהניתי לראות אותה. אבל אני מרגיש שהיא הולכת להיפרד ממני.