פענוח חלומות בס"ד

חלומות על משהו

נמצאו 5,466 חלומות המכילים משהו - עמוד 4


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שאני יושבת בבית שלי אמי ז״ל יחד עם אחותי והבן שלה (אחותי עזבה לארהב והשאירה אותו פה חייל בודד). מסתבר שאמא שלי קמה לתחיה , חזרה לחיים, שזה היה נס , לא ברור איך זה קרה אבל כמה חודשים אחרי שקברנו אותה היא בעצם חיה. היא נראית בריאה ומדברת איתנו, לא זוכרת על מה. אבל מה שהיא אומרת מרגיז אותי ואני חושבת לעצמי שאם הייתי קוראת את זה כתוב לא הייתי מתרגזת. אני מבקשת מהאחיין שלי שיעבוד בניקיון בבית שלה, מכיון שאין לה עוזרת והיא צריכה עזרה. אני מניחה על השולחן 350 ש״ח. במקביל אני מקבלת הודעת סמס מהאמא השניה שלו (הן זוג נשים), שאומרת לי כאילו בנחמדות שאני לא אלחץ עליו יותר מדי. ההודעה שלה מרגיזה אותי. ואז אחותי אומרת בתוקפנות כבושה כזו שמגיע לו שכר הוגן. חמישים שח לשעה. אז אני אומרת שאני משלמת הרבה יותר מחמישים שח. ואז היא אומרת בכעס לא, בעצם אני בכלל לא לא רוצה שהוא יעבוד כאן, זה לא נראה לי, ועוד כמה דברים משתלחים. הוא יושב בנימוס ומסכים לכל מה שהיא תגיד, שזה מבאס אותי לראות. אני חושבת, אבל אולי הוא רוצה לעבוד? והיא אומרת, זה יהרוס לו את הצבא, אסור לו, כאילו זה משהו שאני אשמה בו. ואז אני אומרת בסדר, אז אני רוצה לתת לו את הכסף מתנה ממני. והוא לוקח, והיא שוב מתעצבנת ומשתלחת. ואז יושב שם דמות נוספת , גבר ניטראלי, ואני אומרת לו נראה לי שהיא מוציאה עלי את כל הכעס והקושי שלה סביב הביקור בארץ. אחותי נרגעת ואני חושבת לעצמי בכעס שאני צריכה עכשיו לחפש מנקה ושבטח היא לא תעזור לי. אני אומרת את זה כנראה בקול רם והיא אומרת כן נכון יש לי כמה רעיונות. אני אומרת לה, אפשר לבקש מאירנה, שזו היתה המנקה של אמא שלי בעבר, והיא אומרת לא אבל היא לא היתה פה כל כך הרבה זמן והיא לא יודעת שאמא חיה, זה יהיה מוזר. בהחלטיות כזו. אני אומרת לה, אבל היא בטוח תראה אותה בבניין כי היא עובדת פה . בשלב הזה החלום עובר לחלק אחר. אנחנו הולכות לבית חולים כדי לבקש את התיק הרפואי של אמא שלנו כדי לראות מה בדיוק קרה ואיך שהיא קמה לתחיה. אנחנו מגיעות לבית חולים והצוות שפוגש אותנו הוא בכלל של המחלקה הפסיכיאטרית בה עבדתי כמתמחה בפסיכולוגיה . הצוות נדהם לשמוע שהיא קמה לתחיה ומדבר רק עם אחותי ושומע ממנה הכל. מראים לנו איפה התיקים ואנחנו פותחות את התיק, והתיק הוא בעצם כורסת גבינה שכבות ועם שוקולד, ואנחנו קוראות ותוך כדי אוכלות. כתובה שם היסטוריה של אמא שלי שלא הכרתי, שבגיל 19 היא שיחקה פינג פונג וטניס והיתה בקשר עם הרבה חבורות של אנשים.

אני חלמתי על זה שאני והמשפחה שלי הלכנו להנשהו וכשהגענו אני התחלתי לשמוע קולות מוזרים כמו צרחות צעקות ורוח חזקה התחלתי לראות בובות מפחידות אנשים שמסתכלים עלינו מוזר ואני התחלתי להגיד להורים שלי שהמקום הזה קצת מוזר ושאולי נלך הביתה והם אמרו לי טליה את סתם מדמיינת ואז הם חזרו לדברים שהם יתעסקו ואמא שלי התחילה לשים לב שאני קצת מוטרדת מי משהו ואמרה לי את רוצה שנעשה סיבוב ואז הלכנו לצד השני והיא גם שמה לב שיש מלא דברים מוזרים ואז איזה מישהו התחיל לצעוק עלינו דברים לא יפים ואני ואמא שלי התחלנו לברוח ואז כשעצרנו אמרתי לאמא שלי שאנחנו חיבות ללכת מכאן ואז אמא שלי ואני אמרנו לכל המשפחה שלי וסיפרני להם והתחלנו ללכת לכיוון המכוניות ונזכרנו שהדברים שלנו בצד השני אז התחלנו ללכת לכיוון הדברים שלנו אבל פתאום התחיל לרוץ אחרינו איזה משהו או מישהו והתחלנו לרוץ לקחנו את כל הדברים שלנו והתחלנו לנסוע ברכב הכי מהר שיש

הייתי בביצפר וקיבלתי התקף חרדה וכל הילדים והמורה פשוט הסתכלו ואז באה מישהי וניסתה לעזור לי להירגע אבל אני כולי רעדתי ולא הצלחתי לנשום ואז נשמתי מהר ואז נרגעתי ואף אחד לא הבין שזה התקף חרדה הם חשבו שזה סתם משהו ובדקתי וזה היה התקף חרדה אבל לא היה לי אומץ לומר יש לי התקפי חרדה ואף אחד לא עזר

הייתי בבית הספר וקיבלתי התקף חרדה וכל הילדים והמורה פשוט הסתכלו ואז באה מישהי וניסתה לעזור לי להירגע אבל אני כולי רעדתי ולא הצלחתי לנשום ואז נשמתי מהר ואז נרגעתי ואף אחד לא הבין שזה התקף חרדה הם חשבו שזה סתם משהו ובדקתי וזה היה התקף חרדה אבל לא היה לי אומץ לומר יש לי התקפי חרדה

בחושך בחדר לבד הדלת סגורה ואני מצלמת סלפי באייפון ופתאום הסתכלתי על התמונה וראיתי שיצאתי כמו שטן, רק בצורה של גולגולת עם אודם ורוד בהיר, וניסיתי למחוק כל הזמן על התמונה והיא לא נמחקת לי. ונבהלתי מאוד אבל משהו בתוכי אמר לי לצחוק על שיצאתי ככה כי צילמתי את עצמי בחושך, ואמרתי חחח יצאתי כמו שטן אבל פחדתי נורא

הייתי עם חברה שלי במכולת מאוחר בלילה כי היא עשתה איזה משהו שאסור ואמרו לה לשים שלשלאות של אזיקים והיא הייתה עם סרבל כתום של אסירים ואני הייתי עם פיג׳מה ואז אני שמעתי קולות מבחוץ בהתחלה לא התייחסתי ואז אני שומעת מישהו אומר ״אתם נכנסים עכשיו למכולת עם האזיקים לא לעזוב את העגלות״ או משהו כזה ואז אני מסתכלת בחלון ואני רואה מלא אסירים עם סרבלים כתומים ועגלות ואז אני אומרת לחברה מהכיתה שלי שהם באים בהתחלה רצינו להתחבא אבל לא היה איפה אז רצנו לבניין הקרוב והיה שני דלתות אחת לחדר גדול והשנייה לחדר קטן והם היו ליד אחת השנייה אז רצתי לדלת הגדולה וחברה שלי משכה אותי לרתמה נכנסתי ומהלחץ תרקתי לה את הדלת בפנים היא נכנסה והיו שני בנים גדולים שנקים שם לפעמים אז אמרתי להם ״שלום סליחה אבל היינו במכולת ובאים מלא אסירים אז רצנו לפה תנעלו מהר את הדלת״ אחד מהם ניסה לנעול את הדלת ולא הצליח ובסוף הוא הצליח ואז קמתי

אני חלמתי שאני והמשפחה שלי הלכנו לאיזה מקום ואני התחלתי לראות את כל האנשים משתגעים שם והיה שם בובות ושמעתי כל מיני רעשים כמו רוחות חזקות וצעקות והמשפחה שלי לא שמה לב לכל זה ורק אני שמתי לב הם עשו חיים ואז אני הלכתי הלהים ואמרתי להם אמא אבא יש כאן משהו מוזר אולי נלך הביתה והם אמרו לי טליה אין כאן שום דבר מוזר ואז הם המשיכו לשות את מה שהם עושים ואמא שלי שמה לב שאני קצת מוטרדת אז היא ניגשה אליי ואמרה בואי נעשה סיבוב והיא גם שמה לב למשהו מוזר והיה שם מישהו שיושב על הכיסה ובוהה בנו ומתחיל לצעוק עלינו דברים ל יפים ואני ואמא שלי התחלנו לרוץ ואמרתי לאמא שלי אמא אנחנו חייבות ללכת מכאן יש כאן דברים מוזרים ואז אמא שלי אומרת כן אני בואי נלך לקרוא לכולם הלכנו לכל המשפחה ואמרנו להם והם באו איתנו והתחלנו ללכת לכיוון המכוניות אבל נזכרנו ששכחנו את כל הדברים שלנו בצד השני אז הלכנו לצד השני ואיזה משהו או מישהו התחיל לרדוף אחרינו רצנו מהר הגענו לדברים שלנו ונכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע על הכי מהר שיש

הייתי עם חברה שלי במכולת מאוחר בלילה כי היא עשתה איזה משהו שאסור ואמרו לה לשים שלשלאות של אזיקים והיא הייתה עם סרבל כתום של אסירים ואני הייתי עם פיג׳מה ואז אני שמעתי קולות מבחוץ בהתחלה לא התייחסתי ואז אני שומעת מישהו אומר ״אתם נכנסים עכשיו למכולת עם האזיקים לא לעזוב את העגלות״ או משהו כזה ואז אני מסתכלת בחלון ואני רואה מלא אסירים עם סרבלים כתומים ועגלות ואז אני אומרת לחברה שלי שהם באים בהתחלה רצינו להתחבא אבל לא היה איפה אז רצנו לבניין הקרוב והיה שני דלתות אחת לחדר גדול והשנייה לחדר קטן והם היו ליד אחת השנייה אז רצתי לדלת הגדולה וחברה שלי משכה אותי לרתמה נכנסתי ומהלחץ תרקתי לה את הדלת בפנים היא נכנסה והיו שני בנים גדולים שנקים שם לפעמים אז אמרתי להם ״שלום סליחה אבל היינו במכולת ובאים מלא אסירים אז רצנו לפה תנעלו מהר את הדלת״ אחד מהם ניסה לנעול את הדלת ולא הצליח ובסוף הוא הצליח ואז קמתי

על זה שאני בודדה הייתי במעגל כזה של לימודים או משהו מהלב של מישהו ניסיתי להתרכז אבל לא הצלחתי אז עשיתי דברים אחרים במחשב ואז מישהי העירה לי אמרה לי שמישהו עבד מכל הלב להוציא את הסדנה הזו למרות שהיא הכי לא מתרכזת ולא מעריכה אותו ואני הרבה יותר מעריכה ממנה והיא אמרה לי שאני מזלזלת ואמרתי לה שתתעסק בעניינים שלה כי היא לאיודעת מה בן אדם עובר והיא המשיכה להציק לי עד שאמרתי לה שאני בדיכאון ושתעזוב אותי ואז ממש בכיתי ולסביבה היה בכאילו אכפת אבל לא באמת וממש הרגשתי בודדה ואאוטסיידרית אחרי המקרה

<< עמוד קודם 4 עמוד הבא >>