היינו אמא שלי ואני בחתונה כל שהיא, ואז פתאום בלי ששמתי לב לא היה שם אף אחד, גם לא היא. אז יצאתי לחפש אותה. כשיצאתי מהאולם לרחוב ראיתי שהיא יושבת מסביב למעגל כשבתוכו יש מישהו שמנגן שירים של יעקב שוואקי, אז ישבתי שם על איזה כמו ספסל של פיקניקים כזה, ופתאום היד שלי אני מרגישה אותה נרדמת ואני מנערת אותה חזק וזה לא עוזר. ואז פתאום העיניים שלה התגלגלו אחורה וניהיו לבנות, והכל נעשה המום ואיטי לא שמעתי כלום בבירור או ראיתי, ועפתי באיטיות אחורה מאיפה שישבתי, ניסיתי לצעוק ולא יכולתי. ואז כאילו יד בלתי נראית משכה אותי במהירות אחורה והיה צחוק כמו של ״מכשפה״ ברקע אבל בצורה המומה אז זה לא היה בדיוק מכשפה. ואז התעוררתי וגיליתי שהיד שלי שהיתה רדומה בחלום, רדומה גם במציאות.
חלום על כך שאני יושב עם חברים מהמילואים באיזה ערב אחד לאחר שקונים מספר דברים מהשקל לאחר מכן משום מקום אנו רואים אורות בוהקים מרחוק ומסתבר שזו מונית שכל הזכוכיות שלה מרוסקות ואי אפשר לראות מי בתוך הרכב מה שניתן לראות זה שזה של לוחית רישוי ישראלית . מתוך המונית יוצא אדם שחום , קירח , מלא , עם שפם גדול , יוצא באיטיות ושולף רובה ומתחיל לירות בכל המילואימניקים שאיתי אני איכשהו מצליח להסתתר בין החיילים , הצלחתי לחמוק איכשהו מאחורי מבנה שזהו למעשה מבנה הנשקיה כמובן שנפצעתי קלות בקרסול מה שעשיתי , לקחתי את הנשק של הנשק שהוא כבר עם מחסנית בהכנס וניתרתי אל מול החלון הצלחתי לירות בראש המחבל לפני שהוא חיסל מישהו נוסף לאחר מכן מתברר שכולם מתו פרט לאותו חייל ורצו לתת לי צלש על הפעולה אך אני סירבתי לקבלו בטענה שלדעתי גיבור הוא מי שהיה מצליח להציל את כל החיילים ואני כלל לא נחשב לגיבור בעיני עצמי ורק אז הייתי מוכן לקבל
