חלום על זומבים, חברה, חברים, ילדים, לאוטו, אבא, ספר, עצמי, קיר, רצה, שם, אמא, ביחד, התעוררתי

הייתי עם ילדים בלילה באוטו של קארטינג המסלול היה הדרך לבית הספר שלי. אחריי שיצאנו מהאוטו והיינו ליד הבית ספר שלי, אישתו של אבא שלי ושלומי שבת נכנסו לאוטו ואמרתי להם רגע לאן אתם הולכים והם לא שמעו לי. נכנסתי לתוך המכונית ואחרי כמה שניות יצאתי מהמכונית כשהיא עדיין בתנועה והלכתי לברוח. נכנסתי לסמטה חשוכה כזאת ולפתע מצאתי את עצמי שוב פעם בקארטינג עם חברים, ושוב פעם יצאנו מהאוטו לייד הבית ספר, ושוב פעם נכנסים לי לאוטו ואני נכנסת גם. עכשיו באוטו היתה זאת חברה של אמא שלי שקוראים לה לילך תמים. שוב פעם יצאתי מהמכונית בריצה לכיוון הסימטה שהייתי בה לפניי כי חשבתי שאני יהיה מוגנת שם. אבל שמעתי את לילך רצה מאחוריי. היא אמרה לי שאני חייבת לחזור בחזרה. חשבתי לעצמי בחזרה לאן? מה קורה פה? לפתע ראיתי חבורת אנשים שהולכים כמו זומבים כאילו הפנטו אותם, והיא אמרה לי תראי כולם באים להחזיר אותך. ראיתי בן כולם את פיטר, זאת אומרת טיאגו שהיה בכמעט מלאכים. לחשתי לו מרחוק בוא אליי, כאילו שהפנטתי אותו, הוא הסתכל עליי והתחיל להתקדם לעברי. הרגשתי שהכרנו עוד ממזמן. הלכתי לפינה של איזשהו קיר שהיה מאחוריי. חיבקתי את טיאגו ממש חזק ואמרתי לו אתה לא זוכר כמה טוב היה לנו ביחד? תצא מזה כבר.. משום מה כשהלכתי לפינה ראיתי בחלום שזאת פינה מוגנת כזאת כאילו על כל האנשים שבאים מלמטה יש עלייהם בועה שמשפיעה עלייהם ורק הפינה הזאת מוגנת מהבועה. אז ניסיתי לחבק אותו ממש חזק וששניינו נצליח להיות ביחד בפינה והיא יזכר בהכל. ותוך כדי תמיד אמרתי לו מילים כמו אני פה איתך, אתה חייב לצאת מזה ודברים כאלה על העבר שלנו כדי להוציא אותו מההפנוט. ואז התעוררתי