חלום על שם, אבא, אחותי, בחורה, הרצפה, מזרן, מספר, סבתא, חיבוק, מישהו, מקלל, נכבה, רצה

עילאיה באה לישון אצלי, היא בסלון על מזרן על הרצפה ליד אחותי שישנה על הספה סוגשל, הבית גדול ונותן לי ווייבים של הבית של סבתא בקריית אונו, הצבע החמים ואולי טפטים על הקירות. אני מתארגנת וקולטת שאבא שלי ישן שם ונוחר בטירוף, אני מעירה אותו שיבוא איתי. מובכת מעילאיה ומתפללת שיהיה פתרון. אני לוקחת אותו מאחורה לחדר של שי ושואלת את שי אם זה בסדר מבחינתו שאבא ישן כאן הלילה. מתה מפחד שיתנגד. הוא עונה: "למה לא?" ולי יש נשימת רווחה. אבא ישר פורש את המזרן על הרצפה והולך לישון. אני מתווכחת עם שי על משהו והוא מקלל אותי כל הזמן, מפגרת מטומטמת מפגרת מטומטמת, עילאיה שומעת את זה ואני מנסה לעשות כל מה שאני יכולה בשביל לעצור את הדיבור שלו אבל הוא לא מפסיק לקלל אותי. בסוף אני הולכת ובדמעות אומרת לו שפעם הבאה שאני פוגשת מישהו שכל כך חשוב לו אני גם אשפיל אותו ככה. נראה לי שרק אז הוא מבין מה הוא עשה. אני הולכת לסלון קולטת שהמערכת מנגנת אותי מנגנת את ריינדרופ שופן, אומרת "אוי לא זה אני מנגנת את..." רצה למערכת לכבות אבל אז בדיוק מגיע החלק היפה אז מחזירה וחוזרת מהר לחדר. לצערי זה לא מגיע לחלק היפה עדיין ואני חוששת שזה מטרחן את עילאיה אבל בכל זאת משאירה. עד שעילאיה שרואה טלוויזיה מכבה עם השלט והכל נכבה, שנייה לפני הקטע היפה. אני ניגשת אליה. היא אומרת שיש עוד זמן עד שהיא תלך לישון, אני אומרת "לי לא, אני קמתי בשבע בבוקר". אבל אז ישר מתחרטת על זה כי כן רוצה לבלות עם עילאיה זמן ושיחה. היא אומרת שלא ידעה אם אני רוצה חיבוק או לא (ואני בלב צועקת כן!!! חיבוק!!!), ולא הספיקה לברר אם אני חפיפניקית או נקייה ממש. אני אומרת שאני חפיפניקית והיא אומרת ששמעה עליי שאני ממש קפדנית. שיש איזה מנזר שיש שם נזיר שהייתי שם ולכל המבקרים שבאים הוא מספר על בחורה אחת שבאה והכל היה ממש חשוב לה שינקו גם בין החריצים ומאז הכל מוקפד שם. אני באה להגיד שזה חשוב לי אבל אני לא עושה מזה כלום. אבל אז יש לי שאלה חדשה-איך ידעת שהוא מדבר עליי?