פענוח חלומות בס"ד

חלומות על אותם

נמצאו 4,279 חלומות המכילים אותם - עמוד 212


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

מפגש עם אנשים לא מוכרים אשר נותנים לי רכב במתנה ללא כל התחייבות שהי רכב לא חדש כלכך בצבע זהב מסוג קיאה בתוך הרכב אני מוצא מעטפה של כסף שקל עוד אני סופר הוא לא נגמר במהלך החלום אני מומא גם כרטסים אשר אני לא מצליח להבין מה הם ורואה המון אנשים סביבימסביב הרכב אשר אני גם לא מכיר אני רואה את עצמי נעמד עם הרכב כמול מעלית גדולה שמולה היוא קונוסים אשר אי אפשר לעבור אותם ברכב ומצד ימים שלי אני רואה יצאה לרחוב ומרחבים ירוקים כעצים וירק בכל מקום אני בוחר נסיעה לכיוון שם של הירוק ואני מתחיל לנסוע עם הרכב החדש שלי כשהכל ירוק סביבי

אני נכנס לחנות. החנות ישנה, נראית שלא שופצה מאז שנפתחה. (50 שנים) המוכר צעיר. אני מעוניין לקנות תחתונים מסוג מסויים. כל שני זוגות נתונים בקופסה. אני מוציא אותם, ובודק את המידה של כל זוג. המידה לא תמיד מתאימים למה שכתוב על הקופסה. אני בוחר ערימה של קופסאות, שם אותן במנשא. אומר למוכר שאני יוצא החוצה לבדוק את המידות וכבר אני חוזר אליו עם מה שאני בוחר, עם המידות הנכונות. בחוץ אני פוגש את האקס שלי ואת אמא שלו. אנחנו מתיישבים על ספסל בגינת שנקין. שעת ערב. אני בודק את המידות ובורר אתם. על אחד מהתחתונים בצבע שחור,מופיע הדפסה של גדר לבנה על רקע שמיים זרועי כוכבים. האמא של האקס שלי אומרת שההדפסה כמו של חולצה של אחת מדמיות סידרת טלויזיה. ששם זה ניראה הרבה יותר יפה. אני מגיב : "זה עדיין יפה." כשאני מסתכל עליהם שוב (על התחתונים) ההדפסה איננה. אחרי שאני מסיים לברור, אני חוזר לחנות ואומר למוכר: שבאתי לשלם. הוא אומר לי שכבר סגור, ושאני אבוא פעם אחרת, ושלא מחזירים תחתונים. אני מזכיר לו שרק לקחתי אותם לבדיקה. הוא מתרצה. רואה שבחרתי שתיים וחצי חבילות (חמש תחתונים) אני משלם ויוצא.

שחיתי באגם עם אחותי הקטנה, שחינו עם משקפות ושנורקל למרות שהמים היו עכורים, משם הגענו לבריכה גדולה וחדשה ושחינו גם שם, אבל היה ממש מסובך לצאת מהמים ואחר כך גם להכנס כי המשטחים שמסביב לבריכה זזו כל הזמן. מקומות האיחסון הוא מסביב לבריכה בגובה הבריכה אבל כל החפצים שלנו היו מפוזרים בכל מיני מקומות מסביב לבריכה ואחותי הייתה עייפה אז ניסיתי לאסוף אותם, אבל זה היה ממש מסובך בגלל שהיו אזורים שהיה אפשר להגיע אליהם רק באמצעות שחייה וכל כניסה ויציאה מהמים היו מסוכנות ומסורבלות.

אני יושבת עם הכיתה שלי בכיתה, ופתאום נכנסים המורים בבהלה ואומרים לנו: "בואו מהר אין זמן לשאלות אנחנו מעלים אותכם לאוטובוס לחורשה שהחניכים שלכם הלכו לשם לטיול" אנחנו מגיעים לחורשה ומסבירים לנו שקרה משהו באגם שבחורשה וכל החניכים נעלמו וצריך למצוא אותם. אנחנו מתחלקים לקבוצות של 3 וכל פעם מנסים למצוא חניך אחר של מישהו מהקבוצה. אני עם 2 חברות שלי בקבוצה. אנחנו מוצאות את החניכה של אחת מהן, הכל בסדר איתה. ממשיכות בחיפוש ומוצאות את החניכה של החברה השנייה שלי, הכל בסדר איתה. פתאום אני רואה מרחוק שיער בלונדיני, אני אומרת לחברות שלי לחזור לאיפה שכולם בחורשה כדי שהחניכות יפגשו את ההורים שלהן ואני ממשיכה לבד. אני רצה לאיפה שראיתי את השיער הבלונדיני. ככל שאני מתקרבת יותר אני רואה שהשיער יוצא מהמים. אני רצה לשם, זאת החניכה שלי - סיירה. אני מרימה אותה מהמים ומחזיקה אותה בשתי הידיים שלי, מודדת דופק ומחבקת אותה. היא קרה. היא מתה. אני הולכת לאיפה שכולם נמצאים עם המשפחות של החניכים והחונכים וכולם מצאו את החניכים שלהם. אני באה לשם, כולם מסתכלים עליי ועל סיירה בידיים שלי. אני אומרת: היא מתה. ומזילה עליה דמעה אחת.

<< עמוד קודם 212 עמוד הבא >>