פענוח חלומות בס"ד

חלומות על אולי

נמצאו 605 חלומות המכילים אולי - עמוד 48


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

אמא שלי הניחה קופסא מלאה בגדים ישנים באיזה מקום בבית ואני רציתי לראות מה יש בקופסא וכשבדקתי מצאתי שם בגדים וגברים שמסמן הוצאתי מהארון שלי והיתפלאתי מאיפה היא הביאה את זה לקחתי חלק מהדברים וזרקתי בפח אשפה של השכן כדי שלא תראה ואת החלק השני עמדתי לזרוק לפח אחר ופתאום התחרטתי רצתי לפח והוצאתי את הדברים כי אולי שכחתי לבדוק מה יש בכיסים או שאולי זרקתי משהו טוב

> קראו את פענוח החלום

הייתי בגרמניה , ראיתי את בת זוגתי ברכב מלפני נוהגת ,היה לה אוטו קטן לבן ,נכנסנו לבית כנסת אמא שלי היתה שם , בת זוגתי הביטה לי בעיניים , ישרנו מבט אחד לשני ודיברנו ,הלכתי אני אמא שלי ואבא שלי לשוק אבא שלי לקח נתח של בשר ליד ואמא שלי ביקשה שלא יקנה כי אולי הבשר לא כשר

> קראו את פענוח החלום

ביום העצמאות יצאנו עם כל השכבה מהבית ספר והתחילה מלחמה. שכבנו על רצפה מאספלט והתחלנו לירות אל עבר השמיים בכדי לפוצץ את הטילים שנשלחו לעברנו, רציתי לירות אך לא אישרו זאת ולמרות זאת יריתי לעבר טיל לקולה של אישה שצועקת "אל תירי לכיוון הזה, תכאב לי האוזן!" פגעתי בטיל ונשמע קול פיצוץ אדיר. לפתע ניצבתי בבנין עתיק בעל 4 קומות ופגשתי בכניסה לבניין אישה מפורסמת שלכאורה הכירה אותי. אמרתי לה שפוצצתי את הטיל והיא אמרה לי "אמרתי לך שאת יכולה". עלינו במדרגות לקומה האחרונה ונכנסתי עם כל השכבה לבית מסוים שבו המחנכת של הכיתה הייתה ואמרה לנו להסתכל מהחלונות ולשמור. בראשי חשבתי שאולי אלה אנשי החמאס שיבואו ויתקפו אותנו. שררה דממה והסתכלתי אל הבניין ממול וכמה בתים האירו, ובבית אחד התכבה האור ולא הבנתי למה והמחנכת אמרה שאם יש משהו מוזר לומר "עכשיו" ולכבות את האורות. אחרי כמה דקות הייתי בדרך חזרה לביתי ונראה כאילו לא קרה דבר. שני חברים מהשכבה הלכו לפניי ושילבתי את ידיי בידיהם. חברה של אחד מהם הוציאה לי את היד מחבר שלה וידי נשארה משולבת עם ידו של החבר השני. החבר הראשון אמר לחבר השני "יש לך חברה, לא?" והחבר השני הגיב ואמר "כן, אבל לא משנה" והתעוררתי

> קראו את פענוח החלום

נכנסתי לתוך מטוס וסתם שיחקתי לי עם הכפתורים ופתאום מצאתי את עצמי ממש טסה באוויר בהבנה שכל המטוס הגדול הזה בשליטתי ושאני חייבת לנווט נכון כדי לא להתרסק. החזקתי את ההגאים אחד בכל יד ולפתע עשיתי אפצ'י :) ויד שמאל מעט נשמטה לי וכל המטוס פנה מעט ימינה, כך למעשה הבנתי את רישות ההגאים שבידיי. מיד החזקתי שוב וייצבתי את המטוס. הייתי מעל הים רוב הטיסה והשתדלתי לא להיכנס למרחב האווירי של המטוסים שהיו מסביבי, לא היו הרבה והרגשתי שאני שולטת בעניין. לאחר מכן היו אתגרים לפני כמו עמודי חשמל וחוטים של עמודי החשמל ואיכשהוא הצלחתי לנווט בין כולם ולצאת בשלום מכל הסיטואציות אפילו המסוכנות שביניהן... בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני חייבת לנחות והגעתי לאיזור שוק כזה יחסית צר והצלחתי להנחית את המטוס בקלילות. כשירדתי ממנו קלטתי שהוא לא גדול כפי שהיה נראה לי בהתחלה... ואז חיכו לי 4 נשים שחומות נראות הודיות עם סרי ודיברו איתי משהו על רווחה ושרק לא ייסגרו את הגופים שעוזרים לנשים. אמרתי להן שאני מקווה שהן יודעות על מה הן מדברות ושתהיה להן הצלחה בכל מה שיעשו בנידון... החלום לא היה מפחיד, אולי טיפה בהתחלה אבל גם לא יכולה לומר שנהניתי ממש מהטיסה, הייתי במצב הישרדותי.

> קראו את פענוח החלום

ביום העצמאות יצאנו עם כל השכבה מהבית ספר והתחילה מלחמה. שכבנו על הכביש והתחלנו לירות אל עבר השמיים בכדי לפוצץ את הטילים שנשלחו לעברנו, רציתי לירות אך לא אישרו זאת ולמרות זאת יריתי לעבר טיל לקולה של אישה שצועקת "אל תירי לכיוון הזה, תכאב לי האוזן!" פגעתי בטיל ונשמע קול פיצוץ אדיר. לפתע ניצבתי בבנין עתיק בעל 4 קומות ופגשתי בכניסה לבניין אישה מפורסמת שלכאורה הכירה אותי. אמרתי לה שפוצצתי את הטיל והיא אמרה לי "אמרתי לך שאת יכולה". עלינו במדרגות לקומה האחרונה ונכנסתי עם כל השכבה לבית מסוים שבו המחנכת של הכיתה הייתה ואמרה לנו להסתכל מהחלונות ולשמור. בראשי חשבתי שאולי אלה אנשי החמאס שיבואו ויתקפו אותנו. שררה דממה והסתכלתי אל הבניין ממול וכמה בתים האירו, ובבית אחד התכבה האור ולא הבנתי למה והמחנכת אמרה שאם יש משהו מוזר לומר "עכשיו" ולכבות את האורות. אחרי כמה דקות הייתי בדרך חזרה לביתי ונראה כאילו לא קרה דבר. שני חברים מהשכבה הלכו לפניי ושילבתי את ידיי בידיהם. חברה של אחד מהם הוציאה לי את היד מחבר שלה וידי נשארה משולבת עם ידו של החבר השני. החבר הראשון אמר לחבר השני "יש לך חברה, לא?" והחבר השני הגיב ואמר "כן, אבל לא משנה" והתעוררתי

> קראו את פענוח החלום

ביום העצמאות יצאנו עם כל השכבה מהבית ספר והתחילה מלחמה. שכבנו על הרצפה והתחלנו לירות אל עבר השמיים בכדי לפוצץ את הטילים שנשלחו לעברנו, רציתי לירות אך לא אישרו זאת ולמרות זאת יריתי לעבר טיל לקולה של אישה שצועקת "אל תירי לכיוון הזה, תכאב לי האוזן!" פגעתי בטיל ונשמע קול פיצוץ אדיר. לפתע ניצבתי בבנין עתיק בעל 4 קומות ופגשתי בכניסה לבניין אישה מפורסמת שלכאורה הכירה אותי. אמרתי לה שפוצצתי את הטיל והיא אמרה לי "אמרתי לך שאת יכולה". עלינו במדרגות לקומה האחרונה ונכנסתי עם כל השכבה לבית מסוים שבו המחנכת של הכיתה הייתה ואמרה לנו להסתכל מהחלונות ולשמור. בראשי חשבתי שאולי אלה אנשי החמאס שיבואו ויתקפו אותנו. שררה דממה והסתכלתי אל הבניין ממול וכמה בתים האירו, ובבית אחד התכבה האור ולא הבנתי למה והמחנכת אמרה שאם יש משהו מוזר לומר "עכשיו" ולכבות את האורות. אחרי כמה דקות הייתי בדרך חזרה לביתי ונראה כאילו לא קרה דבר. שני חברים מהשכבה הלכו לפניי ושילבתי את ידיי בידיהם. חברה של אחד מהם הוציאה לי את היד מחבר שלה וידי נשארה משולבת עם ידו של החבר השני. החבר הראשון אמר לחבר השני "יש לך חברה, לא?" והחבר השני הגיב ואמר "כן, אבל לא משנה" והתעוררתי

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 48 עמוד הבא >>
RSS