פענוח חלומות בס"ד

חלומות על כאילו

נמצאו 2,916 חלומות המכילים כאילו - עמוד 7


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שמישהו מתקשר באמצע הלילה בפייס טיים הילדים ערים ועושים רעש אני קמה משינה לטלפון והוא אומר לי שלום לך מצטער לבשר לך שאבא שלך ואני לא מצליחה לשמוע מה הוא אומר יש רעש של הילדים והשיחה מתנתקת אני מעירה את לירון והוא אומר לי מה הבעיה זה בשיחות ואין שום שיחה ואז פתאום במעבר אחר אני בסלון וחושך בחוץ אבל רואה את טווס בצבעים כחול וירוק אך הנוצות למטה הולך ממש צמוד לחלון הגדול של היציאה לבריכה ונעמד מול החלון נבהלתי הוא היה גדול וממש הסתכל מבעד לשמשה אני קוראת ללירון והוא יוצא החוצה והטווס ממש עומד מולינו עם הכנפיים והיציאה מהחלון ממש צמודה לבריכה הכפות רגליים שלו הופכות ממש לידיים והוא דוחף את לירון לבריכה הטווס ממש מתקרב לחלון מנסה להיכנס ולירון ממש תופס אותו בחוזקה שלא יכנס ואני ממש מחזיקה את החלון ואומרת ללירון שיש לו כוח במעבר אחר שוב מסתכלת לכיוון החלון הגדול של הבריכה שוב ורואה את לייה קטנה רצה רטובה כאילו היתה בג׳קוזי אבל לילה ואני אומרת לעצמי בחלום שנראה לי שאני הוזה אבל בכל זאת פותחת את החלון מרימה אותה ואומרת לעצמי היא בידיים שלי אני לא הוזה ולוקחת אותה ללירון שישן ושואלת אותו לירון היא רטובה השיער שלה רטוב והוא עונה שלא

> קראו את פענוח החלום

אני הולכת למספרה כדי לראות אם בן הזוג שלי נמצא שם (עובד). כשאני מגיעה אני רואה שהוא לא שם ויש ספרית אחרת שמספרת גבר שיושב על הכיסא לפניה. הגבר צעיר ומזכיר לי במראה שלו את דוד שלי שנפטר לפני שנים. הוא לא אומר דבר. הספרית מסתובבת מולי ומתחילה לדבר. היא אומרת לי שמה שאני עושה לוקח ממני אבל שזה נותן לו שלווה. היא אומרת שזה בא לי מאימא שלי. היא ממשיכה לדבר אבל אני לא מצליחה להבין ולשמוע את מה שהיא אומרת, אבל מרגישה שהמסר הוא חיובי. היא מוקפת אור. ואז בהבזק אחד היא והגבר על כיסא המספרה מתפוגגים ונעלמים אל מול עיני כאילו לא היו ואני נזרקת לספת ישיבה מאחור וכאילו רואה את המתרחש מתוך חלום. לוקח לי כמה שניות להתעורר בחלום לערות מוחלטת. אין בי פחד. ואז אני רואה צללית כהה ותזוזה מהעבר השני של המסדרון. אני קמה וניגשת לשם. אני רואה את הבן הצעיר שלי שוטף את רצפה

> קראו את פענוח החלום

בחלום האחים שלי מגיעים אלי לבית שכאילו עברתי אליו רחוק מהם, עם אבא ז"ל אחרי שהם היו כולם בטיול,ואחרי ששנים לא דיברנו,כי הם גרמו לאמא שלי לא לרשום אותי בצוואה,והיו חיבוקים ונשיקות וגם אמרתי להם שמאוד נפגעתי מזה,אחרי זה נתתי להם לאכול ואפילו אבא שלי אכל מהאוכל שלי.

> קראו את פענוח החלום

חלמתי שאני נמצאת בדירה כלשהי בקומה השנייה בחלום עצמו הרגיש כאילו הדירה שייכת לי במקום שאני לא באמת מכירה, אני זוכרת שהיו מלא אנשים ברחוב, פתאום אנשים התחילו לברוח ולהתחבא, אנשים התחילו לצעוק ולהגיד הנה הוא בא הנה הוא בא אסור להסתכל לו בעיניים ולהראות לו שאנחנו חיים, לא בדיוק הבנתי על מה מדובר אבל פתאום ראיתי מן איש ענק אבל ממש ממש ענק הוא נראה בצורה אנושית אבל בצבע אפור הפנים שלו נראו ללא כל רגש, והוא פשוט חיפש אנשים, הוא הגיע לדירה שלי (הוא עומד מחוץ לבניין ואני בתוך הדירה) והציץ לתוך הדירה שלי מי שהיה איתי התחבא מאחורי הוילון ואני פשוט נשכבתי על הספה ועצמתי עיניים כדי שלא יחשוב שאני חיה, אחרי שהמשיך בדרכו התחלתי לברוח ואז כבר פה התעוררתי. החלום הרגיש אמיתי וכל היום אני מרגישה מוזר בגלל החלום הזה.

> קראו את פענוח החלום

החלום קורה קצת לפני הכניסה לגן שלי כשהייתי קטנה. אמא לוקחת אותי לגן אבל משום מה אני לא רציתי להיות בגן הזה. או שלא רציתי ללכת לגן. בכיתי בכי מר. בחלום זה היה נראה שאפילו סבלתי מזה שאמא לוקחת אותי לגן. (בגלל הגן עצמו, לא בגלל שאמא היא זו שלוקחת אותי לגן) אבל אמא כאילו לא שמה לב והמשיכה לשכנע אותי שהגן הוא מקום טוב, ולהוליך אותי לכניסה כאשר על פניה הבעה שמחה. אני חושבת שהיא עשתה את זה כי היא נורא מיהרה לעבודה ורצתה להגיע בזמן ולא לאחר. הגענו לדלת הכניסה שבחלום, היא הייתה ממוקמת במקום אחר מאשר במציאות. היה רעש אחיד, כזה ששומעים שהגננת עושה פעילות לילדים, רק שבחלום הרעש היה יותר חזק ומבהיל (בחלום לא ראיתי את הגננת אבל זה לא חשוב), הילדים יושבים בשתי שורות זה אל מול זה, וכולם (אלה שהצלחתי לקלוט בחלום, שאגב, לא היו נראים כמו ילדים בגן אלא קצת גדולים יותר) עושים את אותה תנועה מרימים את היידיים לגובה הצלעות ומניחים על הברכיים ושוב מרימים לגובה הצלעות ושוב מניחים על הברכיים, לפי ה״קצב״ (הרעש האחיד). אמא מושיבה אותי במושב הפנוי הראשון שהיא רואה, שהוא בקצה השורה וקרוב לדלת הגן, אני עדיין בוכה, מסתכלת עליה במבט של ׳בבקשה תקחי אותי איתך, אני לא רוצה להיות פה׳, והיא יוצאת מהדלת. מבעד לחלון הזכוכית הקטן שבדלת אני רואה אותה מנופפת לי בחיוך בזמן שאני עוד בוכה. עד שנעלמה משדה ראייתי.

> קראו את פענוח החלום
<< עמוד קודם 7 עמוד הבא >>
RSS