פענוח חלומות בס"ד

חלומות על נל

נמצאו 1,148 חלומות המכילים נל - עמוד 90


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

חלמתי שאיזה ילדה קטנה, נראתה בסביבות גיל 6, עם שיער שחור וחלק, קוקיות ופוני, נותנת לי פתק עם כתובת (אני לא מכירה את הילדה הזאת במציאות). הגעתי לכתובת. זה היה בתוך עיר ענקית עם בניינים גבוהים מאוד ואפורים... עיר מדכאת כזאת. זה היה אחד הבניינים הכי גבוהים בעיר. נכנסתי למעלית. הייתה במעלית מראה גדולה, אבל לא ראיתי את עצמי. לא התייחסתי לזה... הגעתי לכתובת, צלצלתי בפעמון ופתחה את הדלת סוג של מכונה מוזרה, גם היא אפורה כמו כל הדברים האחרים בעיר הזאת. פחדתי מהמכונה הזאת, לאט לאט כל מה שהיא נגעה בו הפך גם למכונה מוזרה, מלאה בנפט, כמוהה. לאט לאט היא הפכה את כל העיר, כולל האנשים, למכונות! האנשים הפכו להיות חלק מהמכונה... זה היה ממש מפחיד. ואז רצתי למתנס, ממש באמצע העיר, ונכנסתי אליו שנייה לפני שהמכונה הספיקה לגעת גם בי... הרגשתי סחרחורת (זה היה המקום היחיד שלא היה בניין ענקי). היו בוא כמה אנשים שאיכשהוא לא הפכו למכונות. הם אמרו לי שהם ידעו שזה יקרה, אבל בשלב שבו הם גילו את זה זה כבר היה מאוחר מידי. ושיש רק תרופה אחת לבן אדם שהמכונה השתלטה עליו... התרופה הייתה החלק הכי מוזר בחלום: אני צריכה להכניס לתוך מגף חתיכה של מאכל מוזר כזה, לקשור את המגף בשרוך ולזרוק אותו עליהם... עשיתי את זה, והראשים של האנשים שזרקתי עליהם את מה שהאנשים מהמתנס האלה טענו שהוא תרופה הסתחררו מהר והם רק גדלו יותר! *כל החלק הזה של החלום היה אפור ומצוייר בעפרון. החלק הבא היה נראה אמיתי והיה צבעוני* ואז, פתאום, כאילו הכל השתנה והייתי במסיבה גדולה במסעדה מפוארת עם המשפחה של הילדה הקטנה. שאלתי מה קרה ואף אחד לא הבין על מה אני מדברת, כאילו מעולם לא הייתי בעיר הזאת וכלום לא קרה... התחלנו לרקוד ואז הגיע צוות של בלרינות, בינהם אחותי הקטנה. מיד אחרי הריקוד היא התחילה לרוץ, בוכה, רצתי אחריה ושאלתי אותה מה קרה.. היא אמרה לי שהיא קיבלה מכה ברגל. נשקתי לה ברגל ואמרתי לה שנלך הביתה, אל ההורים. הייתי נסערת, מבולבלת, על סף בכי. היא אמרה לי בסדר, נכנסו למכונית (לא יודעת של מי) והילדה הקטנה עם הפוני השחור אמרה לי תודה... ואז נגמר החלום. מה זה אומר?

יש פדופיל בעיר ושם משפחתו היה כהן, הוא היה גמד, הוא היה פורץ לבתים ומטריד נשים, הוא פרץ לביתי והטריד את משפחתי במיוחד את אחותי ישבנו בשולחן האוכל מפוחדים ואז אחותי קמה להעיף אותי והוא התחיל לגעת בה ולהטריד אותה קמתי מהכיסא והתחלתי להרביץ לו לאחר מכן משחתי אותו מצוארו החוצה והוא עף מהדלת. לאחר מכן אני, אחותי ואבא שלי עמדנו ליד הקניון וראינו אותו אבא שלי אמר לאחותי כל מיני קוי אוטובוס שאפשר להגיע איתם להרצליה. יום למחרת הייתי בבית ספר וישבתי בשולחן האחרון מצד שמואל הכי קרוב לקיר וכל אחד סיפר משהו ואני סיפרתי והשוצתי בזה שהצלתי את אחותי מהפדופיל ושנלחמתי בו וניצחתי אותו

הסתכלנו זה על זו לתוך העיניים לא יודעת כמה זמן עבר לפי דעתי דיי הרבה ואז מתחיל לרדת גשם, אני לא יודעת איך אבל ידעתי שהגשם עלול להרוג אותו ,הוא גם ידע אבל לא זז הוא המשיך להסתכל ישר לתוך עיני ,נלחצתי התחלתי לרוץ לכיוון מסוים ,לא לפני שתפסתי את ידו ומשכתי אותו אחרי, אנחנו רצים ואז מולי אני רועה שער כולו עשוי אור אברתי בו ועגנו למין מישחקיה הבתנו זה בזו לא יכולתי יותר בדקתי אם הגשם אפסיק נוכחתי שלא ,אבל כבר לא יכולתי עם השקת או המבת שלו ,ויצאתי חשבתי שהוא ישאר אבל הוא לא ,הוא יצאה אחרי כמה רגעים אחרי היסתובבתי לאברו זה לא שהוא עשה רעש פשות הרגשתי שהוא שם ,הוא אתחיל לאט לאט להתכרב אלי ואני לא יכולתי לזוז גופי לא אגיב רק עיני המשיכו לבית בשלו. הוא ליטף את לחיי ואני לא זזתי לאט לאט הוא כירב את שפתיו לשלי עד שנישק אותי הנשיקה הפכה סוערת יותר ויותר העולם כולו הסתובב סביב שנינו

לפני החלום אני אספר שאני כבר כמעט שנה נמצאת בטיפולי פוריות ללא הצחלה לחוצה נורא ומרגישה שגם החיים מסביבי לא תורמים להכל. החודש אני הפסקתי את הטיפול וגם שיניתי דברים ביום יום שלי. לפי ההגניון בייצתי השבוע ואנחנו עדין מנסים בטבעי. חלמתי שאני מגיעה עם שתי חברות מבית ספר יסודי שאני כבר לא בקשר איתן לבית חולים וולפסון לעשות הזרעה. אני בחדר עם שתי אחיות שמפטפטות איתי בלי סוף עם הרגליים פתוחות והן עושות לי בדיקה ואגינלית. נכנס איזה רופא ואחרי זה יוצא ואז הן אומרות לי טוב שיהיה בהצלחה ואני לא מאופסת לא מבינה מה קורה שטאלת מה בהצלחה לא עשיתן עוד כלום. והן עונות שכשדיברנו לא שמתי לב. אבל זה כואב ומרגישים את זה אני עונה וחוץ מזה פתאום נזכרתי שלא הבאתי מבחנה עם השבחת זרע ואם יש לי בכלל מבעלי. ואני שואלת אותן ומתברר שהיה לי בשקית מבחנה כזו והאחיות לקחו משהו אחר לא שאלו לא וידאו ולא עשו שום דבר מההליך הנהוג והמקובל אליו אני רגילה. התחלתי לצעוק ולבכות והרגשתי משהו בבטן ופחדתי שדווקא עכשיו עוד אני אקלט וזה לא יהיה מבעלי ומה אני יעשה עכשיו???? יצאתי למסדרון התחלתי לצרוח להעיף איזה טלפון באויר ולהרביץ לרופא איתו ולצעוק. הפנו אותי למנהל שהיה בדיוק במיילדות. נכנסתי למיילדות והוא נכנס איתי לחדר גדול וחשוך מלא מיטות ועגלות מקושטות סרטים ומתנות ומלא תינוקות קטנים ישנים לבושים יפה רק מחכים שיבואו לקחת אותם הביתה ואני מתחילה לבכות עוד איך הוא מעיז להביא אותי לכאן כאילו בכוונה לצבוט לי את הלב ואני נמסה מהפרצופים הקטנים והיפים שלהם ובוכה בטירוף. כל החלום פחדתי להתקשר לבעלי ולאמא שלי וקיוותי שלפני שאני אתקשר אני אצליח לטפל במצב בעצמי. התעוררתי בבהלה ונירדמתי שוב ואז החלום המשיך. ניהלתי שיחה עם האחיות ונכנסתי בהן וגם בעלי היה איתי וצעק והלכנו שוב לחדר עם התינוקות לדבר עם המנהל רק שהפעם נכנסנו וראיתי ילדה מאוד קטנה יושנת על משטח החתלה גדול ומדברת לאויר. היא אמרה לי שאמא שלה שכניראה מתה נמצאת מעליה עכשיו ושומרת עליה והיא צריכה שיחליפו לה עכשיו טיטול אז אני מחליפה לילדה את הטיטול ומשחקת איתה תוך כדי ומשתפת פעולה עם השיחה על אמא שלה שמשגיחה מלמעלה. ואז הילדה הופכת לתינוק אתיופי שמנמן שבוכה ואני מרגיעה ומחזיקה עלי ומרדימה אותו וזהו....

אני מוצאת את עצמי עם בעלי המנוח באירוע של רוסים ובאמצע בא לנו אחד לשולחן מחלק לנו כסף ולאחר שלקחנו את המאה שקל שהוא הביא לנו בעלי המנוח אמר לי בואי נלך מפה מספיק היינו פה אז יצאנו והלכנו לכיוון מרכז חולון ונכנסתי לחנות מליאה ממתקים ומליאתי שקית גדולה בכל טוב אבל לפניכם נפלו לי המאה שקל שקבלתי וראיתי שבעל החנות הים אותם ואמרתי לוזה שלי ואחרי שהוכחתי לו הוא החזיר לי ושלמתי לו מה שמגיע לו ושיצאתי בעלי מתקרב איליו והוא קנה שלגון גלידה ואז הוא אומר לי בואי נבקר את אמא שלי ואחנו הולכים לכיוון הבית שילה ואני רואה שצמצמונה את הבית נהיה יותר קטן ושאנחנו עולים אני רואה את כל הנכדים מסביב לשוחנות ואוכלים מקרונים ושניצל והיא אומרת לנו באנו בזמן תשיבו לאכול איתנו והתלכלכה החולצה במקרונים והתעוררתי

<< עמוד קודם 90 עמוד הבא >>