פענוח חלומות בס"ד

חלומות על הכלת

נמצאו 6 חלומות המכילים הכלת


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

בחלום אני יודעת שיש לי מחלה ושנותרו לי 24 שעות לחיות. הפרפרים בבטן מהלא נודע כלכך הלחיצו והפחידו אותי. בתחילת החלום אני נמצאת בחדר עם קירות לבנים עם אבא שלי (עולם הרפואה ומוות לא זרים לו כך שהוא נשאר עם אותו המבט היומיומי שלו אבל הרגשתי שהוא יודע שמחר אני אמות). בחלק השני של החלום אני רצה ברחוב בורחת. אני רצה על המדרכה ורואה באופק הלא רחוק את האורות מהמכוניות העומדות על הכביש ויש גם עמוד (כנראה של תמרור) מולי. אני מועדת על מכסה ביוב ופורצת בבכי. בחלק השלישי של החלום אני נמצאת בשירותים ציבוריים, נכנסתי לאחד התאים,יש לציין שהוא היה גדול יחסית. האסלה הייתה חלודה, והיה שם איזה סוג של צינור ניקוז ממתכת שגם הוא היה חלוד. בזמן שאני מסתכלת על החלודה מישהי פונה אליי, אני לא זוכרת לגמרי על מה דברנו אבל נהיינו חברות. בחלק הרביעי הלכתי במסדרון עם החברה החדשה שלי וסיפרתי לה שנותרו לי פחות מ24 לחיות, כשהיא שאלה אותי מה המחלה שלי אמרתי בהרהור: מה המחלה שלי? מה המחלה שלי?" -וכאן אני צריכה להעיר הערה קטנה, לפני שנתיים הייתה לי קבוצת חברות שזרקה אותי, ועוד מישהי, קראו לה עינבל. כשהגעתי למצב שהייתה לי רק חברה אחת שלא הייתה איתי בכיתה, ולא הייתי רואה אותה הרבה, החלטתי התחבר עם עינבל. אבל לא הכי אהבתי אותה, היא הייתה מעצבנת. היא הייתה תמיד אפשרות שנייה בשבילי. ובאותה שנה כשחברתי למישהי אחרת ישר התייחסתי אליה כמו שהתייחסו אליי כשהחברות שלי זרקו אותי. וככה נשאר המצב. במשך יותר משנה וחצי. עד שעכשיו סיימנו חטיבה ולא דיברתי איתה, גם אין לי ממש סיבה. ועכשיו נחזור לחלום- אחרי ששאלתי מה המחלה שלי מיד פניתי אל עינבל והיא אמרה איזשהו שם מדעי. היא פשוט הופיעה פתאום איתנו, ואיכשהו זה לא הפריע לי -אני אדם שמאוד אכפת לו ממה שחושבים עליו- בחלק החמישי אני חוזרת מהבריחה לבית הישן שלנו. היו יחסית הרבה אנשים אהל לא ראיתי פנים. כשאני חוזרת אני מחזיקה תחפושת כלה ישנה ומלוכלכת של ילדים. והכלתי לשבת עם אימא שלי. אני זוכרת חיבוק ארוך ונשיקה.

אני מוצאת את עצמי ליד ים וכולם עם גלשנים ואז אני רואה מישהו עם רסטות מתחרת איתו והוא מתחיל לאסוף מכולם את הגלשנים שלהם כי זה היה סוג של מגלשה כזאת ואחרי שהוא אסף מכולם את הגלשנים הוא חילק אותם בסדר שונה וכל אחד קיבל גלשן של מישהו אחר ועל גלשן אחד היה רשום מספר כזה ולא יכלו להתגלש איתו וחיפשו את זה שהגלשן שייך לו , הכלתי שנייה לצד ואני רואה את זה שהגלשן שייך לו על האופניים והוא מבקש ממני לא לספר שראיתי אותו והוא שואל אותי אם אני רוצה שהוא ירכיב אותי ואמרתי שכן עליתי על האופניים ואמרתי שאני מפחדת והוא אמר שהוא ישמור עליי. לאחר כמה דקות הגענו לשכונה שאני גרה והיה שבע בבוקר וראינו את ההורים שלי וזה היה ביום שיש עלייה לתורה לילד שאני אוהבת ולא רציתי לראות אותו אבל אבא שלי ואחותי הכריחו אותי ללכת להגיד שלום והילד הזה שהיה איתי ואני הפכנו להיות חברים, שהגעתי לכניסה לבית כנסת ראיתי אותו ואמרתי לו מזל טוב וחיבקתי אותו והילד הזה שהיה חבר שלי נעלב והלך והלכתי אחריו וביקשתי סליחה .

אני נמצאתבבית החדש של אחי שהוא ענקי עם שני קומות ועליה לגג עם הרבה מדרגות ומאוד גבוהה עם הרבה אנשים בבית כמו מסיבה יום הולדת לפתע אני שומעת את גיסתי קרן קוראה לי ואומרת שאני יעלה לגג מפני שהיא פיתחה מישחה לעצור את הקמתים ואני מנסה לעלות ופתאום תפס אותי פחד גבהים ואני רואה את אחותי ניקול למעלה ואני צועקת לה תביא לי ממהמשיחה והיא עונה לי בשלילה ומכיוון שלא הכלתי להמשיך לעלות מהפחד הסתתובתי לרדת ואז אני רואה שניקול אחותי ועוד גבר יורד איתה ואני רואה בבירור את הפנים של הגבר ואני אומרת לו תתין לי יד בבקשה לעזור לי לרדת והוא נותן לי יד אבל מוריד אותי מהר מהר שנבהלתי מאוד והתעוררתי

1