פענוח חלומות בס"ד

חלומות על סבי

נמצאו 3,289 חלומות המכילים סבי


אוסף החלומות האחרונים ששותפו על ידי הקהילה שלנו. נושאים נפוצים, נרטיבים מסקרנים וסמליות ייחודית. מהרפתקאות מלאות חיים לתרחישים מעוררי מחשבה, החלומות האחרונים הללו מציעים הצצה אל התת מודע ועשויים לעורר תובנות על עולם החלומות שלנו. עיון ב"חלומות אחרונים" כדי למצוא השראה, להתחבר לאחרים ולהעמיק בממלכה המרתקת של החלומות.

יום אחד עצמתי את עיניי וחשבתי שקיבלתי חזיונות. דברים קורים לי שאני לא יכול להסביר אותם. רבנים, כוהנים ואימאמים מתעלמים ממני. באחד מחזיונותי הורמתי למעלה ועברתי לשמיים. בזמן שהועברתי, חרבות יצאו ממני — בסך הכול שבע בערך, אינני זוכר במדויק. כאשר כל החרבות יצאו ממני, הועברתי לכיסא. לפני היו הרבה מראות. ושולחן עגול עם אנשים שצפו בי. והאלוהים הביט בי. ונאמר לי לפתוח את החותמות. זה קרה מהר — אחת הייתה עגולה, כמעט תלת ממדית, היא הייתה לא במקומה והייתי צריך להחזיר אותה לאיחוד. הכל קרה מהר עד שהגעתי לאחרונה. היא נראתה כמו קוביית מטטרון וחותמת מטטרון. זאת לקחה קצת יותר זמן. אחרי שסיימתי את הכל הרגשתי קצת מותש כי זה דרש הרבה ריכוז. ואז האלוהים אמר לי להפוך את המפתח האחרון בתוכי. והוא הרים אותי, נתן לי כתר, ואמר לי שאהיה מלך. ושם את ידו על כתפי ואמר לי לחכות — הוא בא. וראיתי את הזעם שהוא עתיד להטיל. כמו חצים ענקיים בגודלם — ובולט מהם צלב אם אני זוכר נכון. כל העולם ירגיש זאת. --- **חזון שני** זה התחיל בצורה מוזרה — לא הייתי עייף אבל מסיבה כלשהי הרגשתי דחף לעצום את עיניי ולמצוא תנוחה נוחה. ואז הייתי נעול במקום. הרגשתי את נשמתי יוצאת לאט מגופי. נאמר לי להחזיר את כל החרבות. החרב הראשונה בלטה מסלע — לקחתי אותה בקלות. החרב השנייה הייתה מסוס לבן — הוא היה צריך להשתחוות לפניי לפני שנתן אותה לי כדי להכיר בי. זה לקח זמן מה אבל הוא ויתר עליה. החרב השלישית היא שם שאני תקוע עכשיו. היא שייכת לאביר שנראה כמו שד. שחור ואדום. הוא אמר לי — קח את החרב אם אתה יכול. החרב אדומה בצבעה עם גוון שחור. בכל פעם שהתקרבתי, ידי וזרועותי נעשו כבדות כל כך — כל כך כבדות עד שגרמו לגוף הפיזי שלי לזוז. ובכל פעם שהתקרבתי פקחתי את עיניי — מה שגרם לי להתחיל מחדש. הוא נתן לי שלוש הזדמנויות — כרגע כשלתי בכולן. פוקח את עיניי בכל פעם שאני מתקרב. אני יכול רק לפרש זאת כך שאני עדיין לא מוכן. אבל כשאהיה מוכן — גם הוא ישתחווה לפניי.

חלמתי חלום על סבתא שלי שנפטרה לפני 10 ימים החלום היה - חלמתי שבאתי לבקר את סבתא. המקום נראה כמו הבית של גילה דודה שלי, והיא שכבה על הספה הארוכה בסלון שלה, כשכל המדדים שלה הראו אפס. פתאום שמתי לב שהיא זזה והתחלתי לצלם אותה. ואז היא פקחה את העיניים וחיבקה אותי. בהמשך היא ממש קמה, התחילה לדבר איתי ולצחוק, וישבנו ודיברנו הרבה. התקשרתי לאמא ולגילה כדי לספר להן. בהתחלה הן לא האמינו, אבל כשהגיעו הביתה הן ראו אותה בעצמן, דיברו איתה וצחקו איתה. הקול שלה נשמע כמו כשהייתה צעירה. היא עמדה על הרגליים, הלכה לשירותים בעזרת ההליכון שלה וחזרה אלינו. לאורך כל המפגש היא התנהגה בטבעיות מוחלטת: צחקה, סיפרה סיפורים ודיברה עם כולם. גם כשאמרנו לידה כמה אנחנו שמחים שהיא חזרה ואיזה נס קרה, היא לא התייחסה לעצם החזרה שלה. היא פשוט המשיכה להיות איתנו, כאילו הכול רגיל. בשלב מסוים כולם ישבו בחוץ ואני הייתי שם עם שלומי דוד שלי ואמרתי לו שאני מפחדת שכל זה רק חלום. ניסינו להרגיע את עצמנו ואמרנו שאם זה חלום, איך ייתכן שכולנו רואים ושומעים אותה? ביקשתי ממנו שניכנס שוב לסלון כדי להסתכל עליה. כשנכנסנו, בהתחלה לא ראינו אותה. הסתכלנו זה על זו, ואז הפנינו שוב את המבט אל הספה — ופתאום היא הייתה שם, יושבת וצוחקת. נרגענו. סבתא המשיכה לדבר עם כולנו, ואנחנו המשכנו לשמוח ולהגיד שברוך השם היא קמה, ושאם כולנו רואים ושומעים אותה, זה באמת קורה ושקרה לנו נס שהיא חזרה אלינו. אחר כך יצאתי לרגע לשירותים. כשחזרתי, ראיתי שהיא אספה את כולם סביבה והתחילה לומר משהו. הצטרפתי למעגל וביקשתי: ״רגע, רגע, תגידי שוב מההתחלה״. רק אז, בסוף החלום, היא סיפרה שנתנו לה למעלה עוד קצת זמן להיות איתנו. היא אמרה שהיה לה הכי כיף איתנו, אבל שעכשיו היא צריכה לחזור. כולנו חיבקנו אותה, ואז היא חזרה. התעוררתי עם דמעות

חל.מתי על ילדה ששוחה בבריכה וזה חלק מתחרות, בתחרות היא צוללת מתחת למים ונצמד אליה תמנון וכורך את עצמו סביבה, היא צריכה להשתחרר ממנו אם היא לא משתחררת אז היא פסולה. אני דואגת לה שהיא לא. תיחנק ממנו ולא תצליח לעלות מעל המים. היא מצליחה לעלות. התמנון עף מעל המאוורר תיקרה, אני בטעות פותחת את המאוורר והתמנון נמעך. בהתחלה אני דואגת שאצטרך לנקות ואז אני שמחה כי זה עדיף מתמנון מסתובב בבית. ואז נכנסת לסלון של סבא שלי יש דלת מפרידה של הסלון. שהופך להיות חדר של מסיבת ריקודים, אני ועוד כמה אנשים מחוץ לדלת ויש, מן מפלצות שתוקפות אותנו אנחנו אומרים לכולם להיכנס שלא, יתקפו אותם ואנחנו מנסים להילחם בהם, זה הופך להיות אנס שאני ושתי חברות מנסות לברוח ממנו הוא מנסה להכריח אותנו לשכב איתו ואז אח של בן זוג שלי מתערב יש זוג שעושה אהבה על ה'יר האנס רוצה להתקרב לאנוס את האישה, הגבר לא מצליח לצאת מהאישה שיברחו ממנו והאנס מתרחק והולך להיות ברמן בבר.

Thank you for correcting me. Now I have your exact words. Here it is in Hebrew, faithful to exactly what you wrote: --- **חזון ראשון** יום אחד עצמתי את עיניי וחשבתי שקיבלתי חזיונות. דברים קורים לי שאני לא יכול להסביר אותם. רבנים, כוהנים ואימאמים מתעלמים ממני. באחד מחזיונותי הורמתי למעלה ועברתי לשמיים. בזמן שהועברתי, חרבות יצאו ממני — בסך הכול שבע בערך, אינני זוכר במדויק. כאשר כל החרבות יצאו ממני, הועברתי לכיסא. לפני היו הרבה מראות. ושולחן עגול עם אנשים שצפו בי. והאלוהים הביט בי. ונאמר לי לפתוח את החותמות. זה קרה מהר — אחת הייתה עגולה, כמעט תלת ממדית, היא הייתה לא במקומה והייתי צריך להחזיר אותה לאיחוד. הכל קרה מהר עד שהגעתי לאחרונה. היא נראתה כמו קוביית מטטרון וחותמת מטטרון. זאת לקחה קצת יותר זמן. אחרי שסיימתי את הכל הרגשתי קצת מותש כי זה דרש הרבה ריכוז. ואז האלוהים אמר לי להפוך את המפתח האחרון בתוכי. והוא הרים אותי, נתן לי כתר, ואמר לי שאהיה מלך. ושם את ידו על כתפי ואמר לי לחכות — הוא בא. וראיתי את הזעם שהוא עתיד להטיל. כמו חצים ענקיים בגודלם — ובולט מהם צלב אם אני זוכר נכון. כל העולם ירגיש זאת. --- **חזון שני** זה התחיל בצורה מוזרה — לא הייתי עייף אבל מסיבה כלשהי הרגשתי דחף לעצום את עיניי ולמצוא תנוחה נוחה. ואז הייתי נעול במקום. הרגשתי את נשמתי יוצאת לאט מגופי. נאמר לי להחזיר את כל החרבות. החרב הראשונה בלטה מסלע — לקחתי אותה בקלות. החרב השנייה הייתה מסוס לבן — הוא היה צריך להשתחוות לפניי לפני שנתן אותה לי כדי להכיר בי. זה לקח זמן מה אבל הוא ויתר עליה. החרב השלישית היא שם שאני תקוע עכשיו. היא שייכת לאביר שנראה כמו שד. שחור ואדום. הוא אמר לי — קח את החרב אם אתה יכול. החרב אדומה בצבעה עם גוון שחור. בכל פעם שהתקרבתי, ידי וזרועותי נעשו כבדות כל כך — כל כך כבדות עד שגרמו לגוף הפיזי שלי לזוז. ובכל פעם שהתקרבתי פקחתי את עיניי — מה שגרם לי להתחיל מחדש. הוא נתן לי שלוש הזדמנויות — כרגע כשלתי בכולן. פוקח את עיניי בכל פעם שאני מתקרב. אני יכול רק לפרש זאת כך שאני עדיין לא מוכן. אבל כשאהיה מוכן — גם הוא ישתחווה לפניי. ---

אני מוצאת את עצמי הולכת לרחוב של טוטו לוטו ואני אומרת למוכרת הבת שלי קארין רוצה שאני יקנה גם הרלות גירוד ואני בוחרת ומגרדת יוצא זכיות קטנות ואז מגיע הבן שלי מוטי מחפש שואל מה אני עושה פה ומסבירה שקארין שלחה אותי אז שואל סיימת הוא נילך יחד הביתה ואנחנו הולכים דרך החוף. ים והתעוררתי

חלמתי שבאתי לבקר את סבתא. המקום נראה כמו הבית של גילה, והיא שכבה על הספה הארוכה בסלון, כשכל המדדים שלה הראו אפס. פתאום שמתי לב שהיא זזה והתחלתי לצלם אותה. ואז היא פקחה את העיניים וחיבקה אותי. בהמשך היא ממש קמה, התחילה לדבר א יתי ולצחוק, וישבנו ודיברנו הרבה. התקשרתי לאמא ולגילה כדי לספר להן. בהתחלה הן לא האמינו, אבל כשהגיעו הביתה הן ראו אותה בעצמן, דיברו איתה וצחקו איתה. הקול שלה נשמע כמו כשהייתה צעירה. היא עמדה על הרגליים, הלכה לשירותים בעזרת ההליכון שלה וחזרה אלינו. לאורך כל המפגש היא התנהגה בטבעיות מוחלטת: צחקה, סיפרה סיפורים ודיברה עם כולם. גם כשאמרנו לידה כמה אנחנו שמחים שהיא חזרה ואיזה נס קרה, היא לא התייחסה לעצם החזרה שלה. היא פשוט המשיכה להיות איתנו, כאילו הכול רגיל. בשלב מסוים ישבתי קצת בחוץ עם שלומי הגדול ואמרתי לו שאני מפחדת שכל זה רק חלום. ניסינו להרגיע את עצמנו ואמרנו שאם זה חלום, איך ייתכן שכולנו רואים ושומעים אותה? ביקשתי ממנו שניכנס שוב לסלון כדי להסתכל עליה. כשנכנסנו, בהתחלה לא ראינו אותה. הסתכלנו זה על זו, ואז הפנינו שוב את המבט אל הספה — ופתאום היא הייתה שם, יושבת וצוחקת. נרגענו. סבתא המשיכה לדבר עם כולנו, ואנחנו המשכנו לשמוח ולהגיד שברוך השם היא קמה, ושאם כולנו רואים ושומעים אותה, זה באמת קורה. אחר כך יצאתי לרגע לשירותים. כשחזרתי, ראיתי שהיא אספה את כולם סביבה והתחילה לומר משהו. הצטרפתי למעגל וביקשתי: ״רגע, רגע, תגידי שוב מההתחלה״. רק אז, בסוף החלום, היא סיפרה שנתנו לה למעלה עוד קצת זמן להיות איתנו. היא אמרה שהיה לה הכי כיף איתנו, אבל שעכשיו היא צריכה לחזור. כולנו חיבקנו אותה, ואז היא חזרה. כשהתעוררתי, בכיתי.

כל האנשים שאני אוהבת וגם כאלה שקצת פחות ואני היינו ביאכטה במונקו היה כאלה שיצאו החוצה להפלגה(כל האנשים שאני אוהבת) וכאלה שנשארו בפנים(האנשים שאני אוהבת אבל פחות) ראינו את השקיעה אני ואמא שלי היינו בחוץ בקומה השנייה ואז היה גל עצום בירידה והדבר האחרון שאמא שלי אמרה לי זה ״מזל שהאלה שבפנים לא יודעים עוד״ ואז הסירה התהפכה הכל חשוך ואיכשהו חזרתי לוילה והייתי עם בגד ים ירוק זית חשבתי שאני היחידה שניצלה אבל אז שלושה שהיו בתוך הסירה נכנסו שאלתי אותם המומה ״אתם בחיים?!״ והם הסבירו לי איך הם שרדו ואני עוד לא הבנתי שהאנשים הכי חשובים לי לא שרדו בנינו איכשהו מכונת זמן והחזרנו את כולם אבל משהו בל החזיר אותם עם מכונת זמן לא הרגיש לי נכון הרגשתי שמשהו לא בסדר

חלום שאני מלמדת סאיזשהיא כיתה ויש, ילד, שחום שזה היומולדת שלו או משהו וסביב זה המורה אומרת לי שאני אלמד אותו משהו חינוכי, שקשור לסבלנות והיא מציעה לי משחק שהוא יגלגל נייר עיתון ולתוכו ישפוך חול וככה הוא יבין את המשמעות שנמאס לו. ואז כמו בסצינה מסרט יש ילד, בלונדיני, עם קארה, רוסי, שיושב בכיתה בין שורה של ילדים, הוא לא כמו הילד לפני שהיה בכיתה ג הוא יותר בכיתה ו-ז אולי יותר ומספר לי על כל מיני מקרים שבנות מתאהבות בו ותוך כדי שאנחנו מדברים נכנסת ילדה רוסיה בלונדינית, גם יותר בגיל ההתבגרות אבל בהתחלה שלו קטנה. מתיישבת לידו ומשמיעה לו הקלטה שהיא שהיא רוצה שהוא יקח אותה וישמור עליה ויעזור לה לא להיות מקולקלת או משהו, כמו הצהרת אהבה אבל במילים שלה אין שום הצהרת אהבה, רק מילים של עזרה שהוא כמו יציל אותה והוא מסתובב אליה, והם כמו מן במבטים מתאהבים ואז יש סצינה בחלום שאני רואה אותו נוהג באיזה טנדר והיא לידו כאילו ברחו מהחיים שלהם, והם במדבר נוהגים בין חולות, וברקע יש, קריינות של שלוש שבועות אחרי הוא עדין איתה, אבל הוא לא בטוח מה הוא עושה איתה וזה ברור לי כצופה מהצד שהוא מאז בה, והוא בדילמה של להיפרד ממנה, אבל לא נעים לו, הוא לקח על עצמו תיק גדול מדי והוא לא רוצה לנטוש אותה עכשיו. זה מחויבות שיש לו אליה אבל זה מעיק עליו.

1 עמוד הבא >>