חלומות אחרונים מכילים גלימה שחורה

חלום על דמות שחורה עם גלימה שחורה וכובע שחור

דמות מפחידה שנוכחת בחדר עם גרזן וגלימה שחורה ואני יוצא מהגוף שלי ומסתובב למעלה והוא מסתכל

חלמתי שמישהו עם גלימה שחורה מגיע לפתח הבית שלי ואני לא רואה את פניו

חלמתי שארזתי את המזוודה שלי ליקראת חופשה עם כל המשפחה באמצע שארזתי את המזוודה ההורים שלי אמרו שהחופשה שלנו בוטלה נורא התבאסתי והחזרתי את הכל בחזרה למקום לאחר מכן יצאתי מהחדר שלי והייתי בדרך למטבח ראיתי את אמא שלי וחברה שלה מדברות לא התייחסתי והמשכתי ללכת לכיוון המטבח בחזור לחדר ראיתי מישהו מחוץ לחצר הבית שלי עם גלימה שחורה שמנסה להיכנס לביתי אבל קרה משהו מוזר אמא שלי וחברה שלה המשיכו לשוחח כאילו הבן אדם שמנסה ליפרוץ לבית שלנו לא קיים אבא שלי לא היה בבית זה היה רק אני ואמא שלי וחברה שלה ולכן ההייתי צריכה לעצור אותו בעצמי

מישהו מושך אותי בגלימה שחורה אחרי שמתתי

בדואים מבוגרים וגם ילדים משקיפים עליי מהגבעות, אני שוכבת למרגלות הגבעה בחבוש חושפני ואחד מהם מנסה לכסות אותי בגלימה שחורה ואני מסרבת וקמה.

מוםיע עם גלימה שחורה וסבר פנים חמור

בן אדם הלובש גלימה שחורה עם עינים אדומות כמו אש עומד מעל למים הגאולים בדם ונחש כרוך סביבו

חלמתי שאני הולכת עם חברה ושלושת הילדים שלה לחנות שעבדתי בה אצל דוד של חברה אחרת שלי. כשהגענו הסתבר שהחנות היא של אחותי ודוד שלה ישב בצד. מישהו שהיה בחנות ירה בחברה שלי שעמדה לידי והיא מתה. יצאתי עם הילדים מהחנות ובאו לאסוף אותנו ללוויה. 2 הבנים נסעו באוטו אחד ואני והילדה באוטו אחר. הגענו ללוויה והיה כבר חושך. סבא של חברה שלי שכבר נפטר עמד לידי ובכה ואז הסתבר שהלוויה היא לא של חברה שלי אלא של חברה אחרת שהיתה חברת ילדות שלי שכמה שנים אני פגועה ממנה ולא מדברת איתה. סבא שלה עמד לידי ובכה ואמר, עד כמה שזכור לי, שלא מגיע לה. הלך קדימה ודחף את העגלה עם הגופה של חברת הילדות. הוא לבש גלימה שחורה שכיסתה את כולו ודחף את העגלה כשהוא מכופף לכיוון העגלה וכמעט שוכב עליה. זהו. ואז התעוררתי.

חלמתי שאני הולכת עם שירה ושלושת הילדים שלה לחנות שעבדתי בה אצל דוד של חברה שלי. כשהגענו הסתבר שהחנות היא של אריאלה אחותי ודוד שלה ישב בצד. מישהו שהיה בחנות ירה בשירה שעמדה לידי והיא מתה. יצאתי עם הילדים מהחנות ובאו לאסוף אותנו ללוויה. 2 הבנים נסעו באוטו אחד ואני והילדה באוטו אחר. הגענו ללוויה והיה כבר חושך. סבא של חברה שלי שכבר נפטר עמד לידי ובכה ואז הסתבר שהלוויה היא לא של שירה אלא של אורית חברת ילדות שלי שכמה שנים אני פגועה ממנה ולא מדברת איתה. סבא שלה עמד לידי ובכה ואמר, עד כמה שזכור לי, שלא מגיע לה. הלך קדימה ודחף את העגלה עם הגופה של אורית. הוא לבש גלימה שחורה שכיסתה את כולו ודחף את העגלה כשהוא מכופף לכיוון העגלה וכמעט שוכב עליה. זהו. ואז התעוררתי.